ב' מכר לא' רכב בעיסקה "כעין ליסינג", הם ערכו חוזה בו נכתב כי א' שוכר את הרכב ל36 חודשים ומשלם את עלות הרכב ב36 תשלומים. השוכר התחייב לבצע נסיעות עבור המשכיר. סוכם כי עלות הביטוחים וכל התיקונים יהיו על חשבון השוכר. ואילו עלות הסולר (עבור הנסיעות המוסכמות) יהיו על חשבון המשכיר. לאחר 30 חודשים לקח המשכיר את הרכב מידי השוכר בעזרת מפתח שהיה ברשותו, וטען כי השוכר חייב לו סכום כסף כנגד עלות הרכב, היות שלא שילם תשלומים שונים שהיה צריך לשלם. בנוסף המשכיר מסר צ'יק של השוכר שהיה אצלו, להוצאה לפועל, בטענה שא' חיייב לו סכום נוסף. השוכר תובע לקבל חזרה את הרכב ואת הצ'יק וכופר בכל התביעות הנוספות.

התובע א' הוזמן לארגן מספר דברים באירוע עבור המוסד של הנתבע ב'. לטענת התובע הוא לא קיבל את השכר עבור עבודתו. לטענתו עיכוב התשלום הוא עכב תקלה שהייתה בתחילת האירוע שהרמקולים לא עבדו. לטענתו התקלה הייתה בתחילת האירוע ולא גרמה הפרעה לאירוע. הנתבע טוען שעקב התקלה השתנה הלו"ז של האירוע, וחלק מהדוברים והאמנים לא הופיעו, בעקבות כך המוסד הפסיד תרומות שהיו מגיעות אילו לא היה את התקלה.התובע טוען שאין הוכחות לטענה זאת של הפסד התרומות. והוא מוכן להתפשר על החוסר בשעה הראשונה. וכי שאר הדברים סופקו לשביעות רצון הצדדים. טענה נוספת שטוען התובע שהיה על הנתבע להודיע לו שיפסיק את הצילומים באירוע עצמו, ובכך שהמשיך התחייב בשכר המוסכם.

התובע והנתבע בעלים על בתים בשכנות אותם קיבלו בירושה. לטענת התובע ביתו של הנתבע בסכנת קריסה, ונפלו על ביתו אבנים שהזיקו את גגו. הוא תובע פיצוי על הנזק, ומבקש רשות לפנות לעייריה על המסוכנות של המבנה על מנת שייהרסו אותו. בנוסף הוא תובע שהנתבע יסתום את החלון בקיר המשותף שגורם לו להיזק ראיה. הנתבע טוען שקיבל את חזקת החלונות מאביו ולכן יש לו חזקה, מכח טוענים ליורש. לגבי הנזק הוא טוען שאנו מכיר. התובע הביא עדים שמעידים על פי אומדן שהאבנים נפלו מבית התובע.

התובע א' ,קנה מגרש בו הייתה בנויה גדר המפרידה בינו לבין שכנו, ב', הנתבע. לטענתו הגדר בנויה על שטחו ולכן הוא תובע לפרקה. הנתבע טוען שכך קנה א' את המגרש ולכן אינו יכול לבוא אליו בתביעה. בנוסף טוען שהגדר נבנתה במקומה על פי מודד שהביא וגם אם יש סטייה היא על פי המותר בחוק. הנתבע מוסיף שגם אם יש סטייה גדולה הוא מעוניין לשלם עליה. ושהתובע ישתתף בעלות הגדר. הוא מוסיף שעיקר הגדר מועילה לתובע כיוון שהוא יותר גבוה ובזכות הגדר נמנע סחף של אדמת התובע אליו. תביעה נוספת של התובע, שבזמן שהנתבע משקה את גינתו עוברים מים לצד שלו ולכן נזקק לאטום את הגדר ועל ב' לשאת בעלות. ב' טוען שאין זה אחריותו. ב' תובע מא' שחפר תחת הגדר ולכן היה עליו לתקן זאת במחיר מאה אלף שח. א' טוען שחפר בחלקו ולכן אנו אחראי על הנזק. גם אם אחראי עלות התיקון עליו, הוא באפשרותו לעשות זאת בעצמו באלף ש"ח בלבד.

התובע קנה דירה, ולאחר שנקלע לקשיים מכר אותה לנתבע אך לא העביר את הרישום על שם הנתבע לבקשתו. הנתבע שילם את המשכנתא מעת שקנה את הדירה. בהמשך הנתבע פיגר בתשלום המשכנתא והבנק הל להוצאה לפועל כנגד התובע. הנתבע שילם את חובות ההוצאה לפועל. בהמשך הוצא נגד התובע איסור יצאה מהארץ וזה גרם לו הפסדים אותם הוא תובע מהנתבע.
כעת הנתבע מכך את הבית והתובע חתם על כך שהבית עובר על שם הקונה.
כעת הנתבע מתנער מהחוב של ההוצאה לפועל.
הנתבע טוען: שלא קנה את הבית אלא כל ההוצאות היו כהלוואה לתובע ומכירת הבית הייתה כדי לגבות את חובו. ותובע תביעה נגדית, כל ההוצאות שהיו לו שמכירת הבית לא כיסתה אותם.

התובע הלווה בהיתר עיסקא בערבות של הנתבעים. התובע מבקש לקבל מהלווה ומהערבים את הקרן והריבית כפי שהתחייבו בשטר שחתמו. הנתבעים טוענים שלא ידעו שהריבית הינה כה גבוה, ואילו היו יודעים לא היו מתחייבים.
טענה נוספת שעל פי מסמכי ההוצאה לפועל מוכח שהקרן הופסדה ולכן פטורים ממחצה. מהמחצה השני טוענים שיש לקזז את החודשים ששולמו ריבית אף שלא היו רווחים ללווה. לטענתם אין צורך בשבועה כדי להיפטר כיוון שהמנהג הוא לא להשביע על פי בית הדין. הוכח בבית הדין על פי מסמכים שפשיטת הרגל הייתה שנתיים לאחר הפסקת התשלומים.

הנתבע לווה בהיתר עיסקה מהתובע והתחייב לשלם לו תשלום חודשי כנגד הריבית.
כנגד ההלואה ביקש התובע שיעמיד לו ערב קבלן, ואכן העמיד לו את אביו.
התובע תבע את הערב שישלם את חובות הלוה, כדין ערב קבלן. הנתבע טוען כי אינו ע"ק, וחתימתו כערב רגיל, ולכן יש למצות את התביעה כנגד הלווה. וכי יש לקזז את התשלומים ששולמו, מהקרן.
הלווה הנתבע טוען שפטור מהתשלומים מכח "היתר העיסקא", בגלל ההפסד של העסק ועל פי המנהג אינו מחוייב להישבע כדי להיפטר.

הנתבעת היא גרושתו של התובע, לטענתה ישנם כמה חפצים שנשארו בביתו לאחר הגירושין, והיא ביקשה מהתובע שישלם על חפצים אלו, התובע מכחיש את קיומם של החפצים.

קבוצת רוכשים רכשו בשותפות קרקע שעליה עומד בניין מגורים, בכוונתם להרוס את הבניין, ולבנות במקומו דירות, בהתחלה כללה קבוצת הרוכשים רק רוכשים שאין ברשותם דירה, כך שמס הרכישה היה בסך 3.5%, לאחר מכן הצטרף שותף חדש שיש ברשותו דירה, וכתוצאה מזה מס הרכישה עלה ל-8%, כשהשותף הצטרף נאמר לו על ידי היזם שמס הרכישה יהיה נמוך הרבה יותר מ-8%, בין הצדדים מחלוקת כיצד לחלק את מס הרכישה ביניהם.