התובע הוא קבלן בניין, הנתבעים הם רופאים שביקשו מהתובע לשפץ עבורם, במהלך העבודה היו שינויים רבים, התובע טוען כי כל השינויים היו לפי בקשת הנתבעים, אך הודה כי לא תמיד נאמרה להם העלות של השינוי. בסיום החשבון הוא ביקש מהם לשלם 466,661 ש"ח, סכום שמשקף עלות נוספת של 77,481 ש"ח, בסופו של דבר הוא הסכים להעמיד את החוב לאחר הנחות והפחתת סכומים על 104,000 ש"ח שמתוכו שילמו הנתבעים 40,000 ש"ח, ולכן בפועל הוא תובע 64,000 ש"ח.

הנתבעים הם ישוב שביצע הרחבה לישוב, התובע התארס, ורצה לרכוש בית בישוב, ועדת הקבלה אישרה את מועמדתו, והוא החל לשפץ את ביתו החדש, בסופו של דבר האירוסין בוטלו, והישוב לא הסכים שהתובע ירכוש את הבית, התובע תבע את ההוצאות שהוציא על שיפוץ הבית, מהנתבעים, לטענת הנתבעים הם אינם מחויבים לשלם לתובע מאומה, משום שנכתב בהסכם שהוא על תנאי שהמתיישב יתקבל כחבר בתאגיד הקהילתי.

התובע והנתבעים החליטו בשנת תש"ס ליזום פרויקט משותף שבו הם פונים לחברות ומוסדות ומארגנים פעילויות שונות הקשורות למורשת ישראל, הם התחילו לעבוד יחד, והוגדר כי התובע יועסק על ידי הנתבעת, בסופו של דבר הנהלת העמותה לא הסכימה להעסיק את התובע, והוא טוען כי הם הפרו את הסיכום ביניהם, ולכן הוא תובע את החומרים שהוכנו על ידו, ועוד 78,000 ש"ח עבור אובדן הכנסה לשנה. הנתבעים טוענים כי לאורך כל הדרך הם הודיעו לנתבע שהעסקתו תלויה בהסכמת העמותה, ולכן אין הם חייבים לו כלום.

הנתבע הוא בעלים של מערבל בטון, הוא השפריץ על מכוניתו של התובע בטון, והודה באחריותו למעשה, יש ביניהם מחלוקת על גובה עלות התיקון , בנוסף התובע תובע 250 ש"ח עבור הוצאות הטיפול בתיקון.

התובע הוא קבלן שיפוצים שהוזמן על ידי הנתבע שהוא שכן שלו על מנת לבצע אצלו שיפוץ בין הצדדים ישנם מחלוקות רבות הקשורים לאיכות העבודה, ומה היה צריך הנתבע לבצע מתוך העבודה.

התובע הוא קבלן שיפוצים שביצע שיפוץ בביתו של הנתבע, לאחר זמן מה הוא רצה להפסיק את השיפוץ בגלל חילוקי דעות, אך לאחר מכן הוא החליט להמשיך תוך הבנות שהגיעו אליהם בבית הדין כי הוא יעשה את כל מה שהנתבעים יאמרו לו לעשות, ובסופו של דבר בית הדין יקבע כמה ישולם לו על עבודתו, לאחר שהוא סיים את עבודתו, הם הגיעו לבית הדין על מנת שיקבע כמה עליו לקבל.

הנתבעים הם בעלי דירה שהשכירו אותה לתובעים לשלוש שנים, לאחר שהתובעים חתמו על החוזה עם ביקשו לבטל אותו עקב שינוי הנסיבות שאירע, הם הגיעו להסכמות כי התובעים ישלמו את ההפרש, אולם נשארו ביניהם מחלוקות שאותם ביקשו מבית הדין להכריע: א.

התובע הוא סאונדמן שהוזמן על ידי הנתבעת לאירוע, הוא תובע 800 דולר כתשלום על עבודתו כולל שעות נוספות

משפחת ש' מבקשת מהנתבעת שהיא חברת בנייה לרשום את הדירה על שמה, הנתבעת חברת הבנייה טוענת כי התובעים חייבים להם כסף עבור שינוי שביל גישה של המדרגות.

התובע הוא איש עסקים שרצה לייבא מסיכות נגד קורונה לארץ ספרד בתחילת משבר הקורונה, על מנת להקל על עצמו בתהליך הוא יצר קשר עם חברה שיש לה סניף בספרד, הוא סיכם איתה שהוא יעשה את כל הדברים שצריך לעשות לצורך היבוא, אך הנתבעת תקבל 10% מההכנסות, לאחר זמן מה כשהתחילו להכנס מקדמות, הנתבעת איימה בביטול העיסקה, והחזירה מקדמות למשלמים, התובע ביקש מהנתבעת להמשיך עיסקה עם חברה א', והיא ביקשה ממנו לצורך העניין לשנות את החוזה ל-50% מהרווחים, הוא הסכים בלית ברירה, וכעת הוא תובע בחזרה את הרווחים שנלקחו על ידי הנתבעת.