א׳ מכר דירה לב', עפ״י זכרון הדברים שכתבו, שכל זמן שב׳ לא ישלם את מלוא המחיר שנקבע ״לא יהיו לו בדירה זכויות או חובות״. כמו כן אם המוכר יחזור בו יצטרך להחזיר לקונה סך מסויים מערך הדירה. לאחר ששילם כמחצית ממחיר הדירה, מסר לו המוכר חזקה בדירה וגר בה כשלוש שנים, ונרשמה על שמו בחברת החשמל והמים. הדירה בנויה על קרקע המינהל, ושם רשומה עדיין ע״ש המוכר. בתוך תקופה זו הודיע הקונה למוכר שיש לו עבורו צ׳ק בנקאי להשלמת המחיר, אך המוכר לא רצה לקבלו. לאחר כמה שנים השכיר הקונה את הדירה לאחר, ונדהם לשמוע שהשוכר שלו עזב את הדירה ובמקומו נכנס שוכר אחר ששכר את הדירה מהמוכר.

הצדדים חתמו על הסכם ממון בזמן שהתחתנו, בזמן שהתגרשו היה לבני הזוג ילד אחד, בית הדין דן בסעיפים 12-13, סעיף 12 דן בחיוב דמי הסתגלות שלטענת הבעל עליהם להתבטל בגלל תלונת שוא של האשה, בסעיף 13 נכתב שאם יהיו לבני הזוג ילדים משותפים האשה תקבל מחצית מהדירה, לטענת הבעל כיון שכתוב בהסכם "ילדים" אין

בעל ואשה חתמו על הסכם גירושין לפני גירושיהם, הסכם הגירושין נחתם לפני הגירושין, בין הצדדים מתגלעת מחלוקת לגבי חלוקת בעלות חברה א' שהיא חברה משפחתית שהועברה על ידי אבי האיש לאיש, והיא לא ידעה עליהם, היא מבקשת לבצע איזון בנכסים אלו.

האיש והאשה חתמו על הסכם ממון שבו כל מכוניות האספנות יהיו שייכים לצדדים באופן שוה, התובעת מבקשת כי בהתאם להסכם יש להוציא צו לרשום את המכוניות על שמה. לטענת האיש, אין לרשום את המכוניות על שמה, כי כוונת ההסכם היא רק שכשיימכרו הרכבים היא תקבל את מחצית תמורתם.

התובע השכיר מחסן לנתבע תמורת 600 ש"ח לחודש, לטענת התובע הנתבע לא משלם תשלומי שכירות כבר זמן ארוך, לטענת הנתבע הוא מנסה זמן רב להפגש עם התובע על מנת לשלם אך דבר זה לא יצא לפועל.
כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם בכך שהשכירות היא לזמן ארוך, השוכר עומד בתנאי שהשכירות תהיה ארוכה.

מנהל נתן לתלמיד כסף לצורך רכישת פרסים. התלמיד רכש ונשאר בידו עודף. הוא הכניסו למזכירות ונעל את הדלת. לאחר זמן הגיע המזכיר פתח את הדלת ולא היה מודע לכך שהונח כסף והכסף נגנב.

א' השכיר דירה לי' לצורך כולל אברכים. הם חתמו על חוזה סטנדרטי, בו הוסיפו כמה סעיפים בכתב יד. א' תובע שי' ישלם את הארנונה כפי הכתוב בסעיף המודפס בעוד י' טוען שהם התנו שדמי השכירות כוללים את הארנונה כאמור בסעיף שהוסיפו. כמו"כ יש ויכוח בניהם לגבי קיר שהתיר לשוכרים לשבור, ולגבי סיוד הדירה מחדש.

הערב פרע במקום הלווה שלא שילם את חובו, וכעת תובע מהלווה.

בני הזוג נישאו בתשע"ב וקנו דירה, הדירה נרשמה על שם הבעל, אך לאחר מכן הוא רשם אותה גם על שם האשה, לטענת האיש הדירה נרכשה מכספו בלבד, ונרשמה בכוונה רק על שמו, גם אם מחילים את חוק יחסי ממון יש להתחשב בהלואות שניתנו על ידי כל אחד מההורים, לאחר לחצים מצד היועצת הזוגית הוא רשם את הדירה גם על שם האשה ורק לעניין רישום בעמותה. לטענת האשה, אין לבית הדין סמכות לדון בהלוואות שחייבים להורים, ולפי חוק יחסי ממון הדירה צריכה להתחלק בין שני בני הזוג,

התובע - מנהל מוסד, טען שהנתבע - סוכן של חברה עימה עבד, גנב מוצרים מהמוסד. הנתבע אומר שאכן לקח מוצרים, אך היה זה ע"פ בקשתו של מנהל המשק לשעבר, לביתו, ולא ידע שמדובר בגניבה. מנהל המשק שנתבקש להעיד מסרב לבוא משום שהוא נוגע בעדות, שכן הוא פוטר ללא פיצויים ע"מ להשתיק את העניינים נגדו, ופותחים אותם הרי מגיעים לו הפיצויים.