א' מכר לב' שטח של מגרש חניה, וב' שילם מקדמה בעת שחתמו על זכ"ד, שם כתוב שמתחייב להשלים את הסכום, חלק בשעת חתימת החוזה, והשאר במסירת החזקה.
ב' רוצה לבטל את העסקה: א. משום שגילה שהקרקע אינה בבעלותו של א' אלא רשומה על שם דודו, ועוד, ע"פ בירורו במינהל הבעלות על קרקע זו אינה ניתנת להעברה. א' דוחה ואומר שאפשר להעביר את הבעלות כדין.
ב. אחר החתימה גילה שיש צו הריסה שיפוטי על המקום (ולא רק דו"ח פקח), ובאופן כזה לא היה חותם על העסקה והרי זה מקח טעות. א' טוען, על ביטול כזה חייב ב' לשלם לו על הריסת הבנייה ומשכנתאות שלקח, כיון שהרס ע"פ דרישתו להסיר את הצו ובהוצאה כספית גבוהה, ב' משיב שלא אמר להרוס אלא לבטל את הצו.

הצדדים היו אצל בורר מוסכם שחייב את התובע למכור את שטח המוסד לידי הנתבע בסך 5 מליון ש"ח. אך קבע שיש להפחית מהסכום את ערך שטח ומבנה ביה"ס שנלקח ע"י העירייה.
כעת הצדדים באו לביה"ד לשם שומת הנכס.
לאחר שהצדדים הביאו שמאים, ביה"ד דן כיצד יש להכריע בין השומות וכיצד יש להבין את ההסכם הכתוב בחוזה.

הנתבע חפר חלל מאורי דירתו סמוך לבניין השכנים טוענים כי יש להם נזקים מחמת כן. א. ערעור היסודות. ב. הונחה פסולת בניה על המרפסת ביתו ונגרמו סדקים בדירות מתחת המרפסת. ג. הקבלן והמהנדס הסירו את אחריותם על פגמים בבניה מחמת מעשה זה. ד. ערך דירתם ירד.
הנתבע טוען כי העבודות נעשו בליווי מהנדס שאישר את העבודות. ושאר התלונות לא קרו מחמתו אלא מחמת שהשכנים הפיצו שקרים שגרמו למהנדס הבנין להסיר את אחריותו וכן להורדת ערך הדירות.

מלמד בת"ת התנהל באופן שאינו ראוי (איחורים ואלימות) ופוטר באמצע השנה. המלמד תובע את שכר המשך השנה ופיצוי פיטורין.
הנתבע טוען כי מעשי התובע גרמו לפטורין. ולגבי פיצויי פיטורין בשנה הראשונה הותנה מפורשות עם התובע כי לא יקבלם. ולגבי שאר הזמן התנהלותו מאד הזיקה ובמקרה כזה לא מגיע לו פיצוי.

הנתבע הוא בעל חברה המתמחה בהפקת אירועים וחתונות, התובעים הם הורים לכלה, בין הצדדים מוסכם שהיו כשלים נקודתיים בחתונה, התובעים תובעים 25,000 ש"ח כפיצוי.

בעל ואשה שהתגרשו חתמו שיבררו שני עניינים שלא הגיעו בהם להסכמה בפני ביה"ד.
א. הבעל לווה מחמיו סכום כסף לקנות דירה. לאחר זמן חמיו היה צריך את הכסף, כיוון שלחתן לא היה סכום זה לפרוע, חמיו הודיע לו כי הוא לוקח הלוואה בסכום זה פלוס ריבית מהבנק . ועל החתן לפרוע לו כל חודש 1500 ש"ח עד לפרעון כל ההלוואות והריביות. לטענת החתן מתחילה הוא התכוון לפרוע רק את הקרן, וכן האשה צריכה להשתתף עמו בפרעון החוב. האשה טוענת כי חוב המשכנתא כולו על הבעל. צד ג' הצהיר כי אם יש בעיה של איסור ריבית הוא לא מעוניין לתבוע כסף זה.
ב. ביה"ד הרבני חייב את הבעל ב5000 ש"ח לצורך מזונות. הצדדים נחלקו מה נכלל בתשלום המזונות בו חייבו את הבעל. הבעל טוען ששילם 33,000 ש"ח ל8 חודשים והאשה קיבלה עוד כ24.000 ש"ח מביטוח לאומי. הבעל טוען כי עליה להחזיר לו 17.000 ש"ח. והאשה טוענת כי הסכום שקצבו ביה"ד אינו כולל הוצאות לימודים ובהם עליהם להתחלק בשווה.

התובעת והנתבעת התקשרו יחד להקמת מיזם, לאחר זמן הנתבעת החליטה לא להשקיע במיזם משום שלא צלח. התובעת החליטה להמשיך ולקחה לשם כך הלוואה מהבנק וחתמה על ערבות אישית, מחמת ערבות זו הבנק דרש מהתובעת לפרוע את החוב. כעת נשאר חוב של 50,000 ש"ח והתובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום חוב זה.

התובעים רכשו מהנתבע תוכנה שהנתבע התחייב להתאים אותה לחנויות בארץ. לטענתם הנתבע לא עמד בכל היעדים שהבטיח להתאים את התוכנה לארץ. לכן הם תובעים פיצויים ע"פ הכתוב בהסכם סך השווה ל90 מנויים היינו 350 אלף ש"ח .

הנתבע פתח ישיבה והנתבע עבד בה כמנהל רוחני. אחרי כשנתיים הנתבע פיטר את התובע. התובע תובע א. פיצויי פיטורין ב. שכר לשנה מחמת מועד הפיטורין.
ג. תשלום על כך שהשתמשו בשמו להביא תלמידים לישיבה.

התובע חתם על זכרון דברים עם הנתבע, לטענתו מעשיו של הנתבע גרמו לביטול העסקה, וע"כ עליו לקבל 10 אחוז ממחיר העסקה כפי הכתוב בחוזה. (מכיוון שיש בידו 40,000 יש להשלים על גבי סכום זה.)