מנהל ת"ת התחייב לשכן (התובע) שלא לפתוח כיתות לימוד בתוספת שמתכנן לבנות לצורך הרחבת הת"ת. בהתאם להתחייבות זו קיבל היתר בניה מהעירייה. התובע, שגר בבניין סמוך, טוען שהנתבע חורג מגבולות הבנייה, ועוד, מתכוון להפר את ההתחייבות שנתן שבחלק החדש יהיו רק משרדים. הנתבע טוען שע"פ ההלכה אין אפשרות למנוע בניית ת"ת, והתובע משיב: א. מכיון שהוא חולה לב ורעש מפריע לו מאוד, הוא רשאי לעכב, ב. משום שיגרם לו הפסד ממוני בירידת ערך דירתו.

הצדדים נישאו בארץ והיגרו לחו"ל, לפני כמה שנים פתחו בהליכי גירושין, בשלב כלשהו האשה הגיעה לארץ לבקר אצל הוריה, והאיש הגיש תביעה לגירושין מאשתו בבית הדין הרבני, בית הדין פתח תיק, לאחר זמן מה הבעל ביקש לסגור את התיק, התיק נסגר ובית הדין הטיל על הבעל הוצאות, לאחר זמן נוסף האשה הגישה תביעת גירושין מחודשת, הבעל מערער על סמכות בית הדין לדון בתביעה ובכתובה, משום שסמכות בית הדין היא רק מכח סעיף 4א בחוק הדיינים שעוסק במניעת עגינות, ולא יכולת לפסיקה ממונית.

התובע טוען כי לא קיבל את כל שכרו מעבודות ליטוש יהלומים מהנתבע. הנתבע טען כי שילם את הכל במזומן לאחר מכן שינה טענה וטען כי התובע קיזז חוב זה בחוב ישן. ולבסוף חזר לטענתו הראשונה.
הנתבע תבע את התובע בגין נזק שעשה ליהלום. התובע טוען כי הזיק את היהלום כיוון שהנתבע גרם לו לכעס גדול

שוכרי דירה עזבו לפני תום תקופת השוכרים ותובעים לקבל חזרה לידיהם 2 צ'קים אחרונים של שכ"ד, המשכירים מסרבים משום שלא נמצאו שוכרים חלופיים.

התבעת, תופרת במקצועה, עבדה עבור סלון שמלות, ותובעת שכר שלא שולם לה עבור מספר עבודות.
הנתבע טוען כי היו מספר שמלות בהם עבודתה לא היתה טובה ולכן אינו חייב עליהם.

התובע - בעלים של חברת התרמות, תובע את הנתבע שכר על עבודה שביצע. הנתבע טוען כי ישנו חוסר התאמה בין הדיווח של החברה כמה כסף נכנס, למה שנכנס בפועל. אם הו מוסרים לנו נתוני אמת היינו מפסיקים את ההתקשרות מזמן.

מזכירות הישוב משכירה קרוואן, ותובעת את הדייר עבור דמי שכירות שלא שולמו במהלך כמה שנים, הנתבע טוען שהחוב מתקזז מחמת שעשה שיפוץ בקראווון שהיה על המועצה לעשות.

התובעת והנתבע התגרשו, בהסכם הגירושין הוסכם שהתובעת תעביר סכום של 20,000 ש"ח בכל שנה במשך חמש שנים, הנתבע יעביר מדי חודש 1000 ש"ח למזונות הילדים, כמו כן ההוצאות החריגות ישולמו שוה בשוה, בין הצדדים מחלוקת לגבי ההוצאות החריגות ולכן פנו לבית הדין בבקשה שיכריע ביניהם.

התובעת התארחה בבית הנתבע ולטענתה בזמן שהיא לא שהתה בבית בעל הבית הסתכל במחשב שלה וגנב מידע ואנשי קשר. וכן בעל הבית הוציא עליה שם רע. וכן מחמתו היא זרקה את המחשב לפח.

התובע הוא בעל עסק, הנתבע הוא בעל מלאכה, הנתבע עבד אצל התובע בעיר אחרת, לאחר מכן הנתבע ביקש מהתובע לשכור את העסק, סוכם ביניהם על שותפות מסוימת ברווחי העסק, שולם לתובע 150,000 ש"ח חד פעמי, לאחר זמן קצר התגלעה מחלוקת בין הצדדים.