א. ישנו פסוק במשלי - "תוחלת ממושכה מחלה לב" ובפסיקתא דרב כהנא מסביר ש"בזמן שאדם מצפה לדבר ואין עושים לו ציפויו יהא עצב בלבו...". ולעומת זו, ישנו הפסוק בתהילים "קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’ " - וילקוט שמעוני מפרש "א"ר חנא בר חנינא אם התפלל אדם ולא נענה, יחזור ויתפלל...". מצד אחד לא טוב לצפות לדבר מסוים במשך זמן אך מצד שני שיחזור ויתפלל עליו ויצפה לו. כיצד ניתן ליישב זאת? ב. בתלמוד במסכת שבת כתוב:"אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו" וכל עם ישראל בחזקת כשרים. בניגוד לכך אמרו חז"ל "כבדהו וחשדהו" ועוד נאמר במסכת דרך ארץ רבה :"...מכאן אמר ר’ יהושע: לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים והווי מכבדן כרבן גמליאל". כיצד ניתן ליישב את שני המימרות הללו?

א. צפיה שאינה מתממשת היא מצערת את האדם. אולם כשאדם עומד מול בוראו מול הקב"ה והקב"ה לא ממלא צפייתו הוא צריך להתמלא באמונה שזה לטובתו. חלק מטובתו שעל ידי זה שלא נענה הוא שוב יתפלל ואין דבר משמח יותר מלזכות ולהתפלל לפני בורא עולם. ב. יש לזכור שבאופן כללי יש גם מעשי רשעה בעולם לכן אדם צריך לשמור על רכושו וכד'. אולם באופן אישי כלפי כל אחד ואחד יש ראשית להעמיד על חזקה עד שהורע החזקה של מי שעומד בפניך. כל זאת כשאין סיבה לחשוד. אולם למשל בבית דין בכדי לברר את הנידון יש לחשוב כאילו מי שעומד בפניך הוא רשע.