איך נשפר את מעמד המורה? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

1108

3 דק' קריאה

עם פתיחת שנת הלימודים, עולה השאלה שלצערנו מחריפה מדי שנה - איך נשפר את מעמד המורה בישראל?

המורה כשליח הקב"ה
הגאון הרב אברהם צוקרמן שליט"א, ראש ישיבות בני-עקיבא
בדברי רבותינו ז"ל מצאנו התייחסות כלפי רב-מורה: "ומורא רבך - כמורא שמים" (אבות ד'). יש להבין, כי לפי הגדרה זו, כאשר מורה מלמד תורה, עלינו להרגיש ולהתנהג, כאילו הקב"ה בכבודו ובעצמו מלמד אותנו תורה, כי התורה - דברי אלוקים חיים היא, וכמו שכאשר משה לימד אותנו, היה זה כאילו שמענו את הדברים יוצאים מפי הגבורה, כך, בזעיר אנפין, עלינו לקבל את דברי התורה מפי כל מורה, בכל דור ודור, כאילו מפי הגבורה הם יוצאים.
הגדרה כעין זו שמענו מפי נביא, הגם שאמנם "אינו רשאי לחדש מעתה" (שבת ק"ד), בכל-זאת נאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב'). מעמדו של הכהן, המלמד תורה, כשלוחו של מקום. הנביא מדבר על מציאות שהייתה, שהכהנים מלאו את התפקיד של "להורות את בני ישראל", ומעמדם היה מעמד של שלוחי המקום.
נוסח אחת מברכות התורה הוא: "ברוך אתה ה', המלמד תורה לעמו ישראל". אנו איננו רואים בקב"ה מי שנתן את התורה לפני אלפי שנים, אלא רואים בו מי ש"מלמד תורה" בהווה, לעמו ישראל. והרי לימוד התורה נעשה באמצעות ועל ידי הרב, לכן עלינו לראות את הרב המלמד תורה כ"מלאך ה' צבאות".
מותר לנו, ואף שומה עלינו, כשבוחרים רב מחנך לתורה לכל אגפיה, לחפש מישהו שבאורחות חייו, בשיחתו עם תלמידיו וביחסו לתלמידיו יתבלט "כמלאך ה' צבאות" בזעיר אנפין, כדי שהתלמידים יתייחסו אליו בהתאם. הרי למדנו: "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז) - כמו שהמים משקפים למסתכל לתוכם את בבואתו, כמו המראה, כך היחס שמקבל האדם מן הזולת, משקף את היחס שהוא נותן לזולת. כל זה אמור לגבי תלמודה של תורה.
ועלינו להוסיף: לא רק לגבי מי שמלמד לימודי קודש, אלא גם בלימודים כלליים, הדרישה היא: "ומורא רבך - כמורא שמים", אין, ואסור לפצל את היחס. כי "מורא רבך" מחייב לא רק בשעה שהרב מלמד. חובת התלמיד כלפי רבו היא כאשר התלמיד פוגש את רבו בבית הכנסת, וכשהוא פוגש אותו ברחוב "בכל עת ובכל שעה", ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מלמד את התלמיד, גם אם הוא מלמד אותו לימודים כלליים. הן רבותינו ראו גם במי שמלמד מקצוע, המביא לחיי העולם הזה, שזכויותיו אינן פחותות בהרבה ממי שמלמדו "תורת ה' תמימה", המביאה לחיי העולם הבא.
אמת, נכון הדבר, יחס המורה לתלמידים, והעמידה בפניהם בעת הוראת ה"לימודים הכלליים", לימודי מקצועות ה"חול", צריכים להיות כאותו היחס והעמידה, כשהרב מלמד תורה. ושוב, נחזור על דברי החכם מכל אדם שהזכרנו לעיל: "כמים הפנים לפנים".
יזכנו הקב"ה במורים שהליכותיהם - כבוד שמים בהן, ונזכה שהתלמידים יהיו מאלה ש"יושבים לפני חכמים" (אבות ה').

ההורים אחראים!
הרב יצחק לוי שליט"א, שר החינוך לשעבר
ברצוני לעמוד על פן אחד, מן החשובים ביותר, בסוגית מעמד המורה, והוא חלקם של הורי התלמידים בקביעת מעמדו של המורה בעיני בניהם, שהוא הגורם הקובע והחשוב ביותר למעמד המורה בעיני התלמידים. השפעת ההורים על התלמיד, בדרך כלל, גדולה לאין שיעור מהשפעת המורה עליו. התלמיד נמצא רוב זמנו בבית והוא לומד מהוריו מדות ודעות מתוך התנהגותם, דיבורם, התייחסותם לנושאים שונים וכל הליכותיהם.
הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל הרבה לכתוב מאמרים בענייני חינוך. מאמריו אלו קובצו בספר "מאמרי חינוך". באחד ממאמריו הוא מתייחס לענייננו וכותב: "חשיבות רבה נודעת למידת האמון והכבוד שההורים רוחשים לחבר המורים בבית הספר. אפילו דיבורים של מה בכך על המורים עלולים להשפיע לרעה על התלמיד". ובהמשך כותב עוד: "כל מלה של זלזול מצד ההורים כלפי בית הספר ומוריו משפילה את כבודם בעיני התלמיד... שוב לא יוכל הילד לכבד את מוריו במידה הנכונה שתלמיד חייב לכבד את מוריו. על ידי כך, עשויה קלות דעתם של ההורים להשמיט מתחת רגלי בניהם את היסוד העיקרי של השכלתם הרוחנית".
שתוף הפעולה בין ההורים והמורים בחינוך הילד, מתחיל בכך שההורים הם האחראים, במידה רבה, על מעמדו של המורה בעיניו. שיחה שלא במקומה, מילת זלזול כלפי המורה בפרט וכלפי בית הספר בכלל, יכולות להיות הרסניות ומפריעות באופן ממשי להתקדמותו הרוחנית של הילד.
ומכאן, מודעה רבה להורים, המשקיעים כל כך הרבה כוחות רוחניים וגשמיים למען חינוך ילדיהם, ובשיחה קלה ולא זהירה מורידים לטמיון חלק מהשקעתם זו. גם אם יש צורך להעביר ביקורת על בית הספר או להעיר הערה למורה, אין לעשות זאת בשום מקרה ליד אוזניהם של הילדים. כבוד הדדי בין הורים ומורים הם נקודת הפתיחה להצלחה בחינוך התלמידים.