הקדמה חלק י"ג | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

חיילי צה"ל

103

5 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

אי התאמת המחבר לספר
וְכַאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִסְכַּמְתִּי עָלָיו* מֵחִבּוּר הַסֵּפֶר הַזֶּה, רָאִיתִי כִּי אֵין אִישׁ כָּמוֹנִי רָאוּי לְחַבֵּר חִבּוּר כָּמוֹהוּ, וְשִׁעַרְתִּי בְּנַפְשִׁי כִּי כֹּחִי קָצָר מֵחַלֵּק מַחְלְקוֹתָיו כְּפִי הַצָּרִיךְ לוֹ, מִפְּנֵי כֹבֶד הַדָּבָר בְּעֵינַי, וְקֹצֶר דַּעְתִּי וַחֲלִישׁוּת שִׂכְלִי מֵהַשִּׂיג הָעִנְיָנִים, וְשֶׁאֵינֶנִּי בָּקִי בְּצַחוּת לְשׁוֹן הָעֲרָבִי, אֲשֶׁר בָּהּ* חִבַּרְתִּי אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא* קְרוֹבָה לְהָבִין לְרֹב אַנְשֵׁי דוֹרֵנוּ, וְיָרֵאתִי, שֶׁאֶטְרַח בְּדָּבָר יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, וְשֶׁאֶעֱבֹר בּוֹ אֶת הַמִּדָּה הַנְּכוֹנָה, עַד שֶׁאָמַרְתִּי בְּנַפְשִׁי לָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתִּי, וְלַהֲשִׁיבָהּ* מִמַּה שֶּׁהִסְכִּימָה עָלָיו.

החשש מן העצלות
וְכַאֲשֶׁר זַמּוֹתִי* לְהָסִיר מַשָּׂא הַטֹּרַח הַזֶּה מֵעָלַי וּלְהָנִיחַ לִי מֵחַבְּרוֹ, שַׁבְתִּי וְחָשַׁדְתִּי אֶת נַפְשִׁי עַל בַּחֲרָהּ בַּמְּנוּחָה, וְלִשְׁכֹּן בִּמְעוֹן הָעַצְלָה בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה, וְיָרֵאתִי שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹן הַתַּאֲוָה* לְהַנִּיחַ הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת, וְשֶׁהוּא הִטַּנִי אֶל דֶּרֶךְ הַמְּנוּחָה וְהַשַּׁלְוָה וּלְהַסְכִּים עַל הַהֲנָחָה וְלָשֶׁבֶת בְּמוֹשַׁב הָעַצְלוּת. וְיָדַעְתִּי כִּי כַמָּה שְׂכָלִים* אָבְדוּ בַּעֲבוּר הַמּוֹרָא*, וְכַמָּה חֶסְרוֹנִים גָּרַם אוֹתָם הַפָּחַד, וְזָכַרְתִּי דִבְרֵי הָאוֹמֵר "מִן הַזְּהִירוּת* שֶׁלֹּא תַרְבֶּה לְהִזָּהֵר", וְאָמַרְתִּי שֶׁאִם הָיָה כָּל מִתְעַסֵּק בְּעִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הַטּוֹבָה, אוֹ לְהוֹרוֹת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הַנְּכוֹנָה, שׁוֹתֵק וְעוֹמֵד עַד אֲשֶׁר יִגָּמֵר לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ*, לֹא הָיָה אָדָם מְדַבֵּר דָּבָר אַחֲרֵי הַנְּבִיאִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר בְּחָרָם הַשֵּׁם לִשְׁלִיחוּתוֹ וְאִמְּצָם בְּעֶזְרָתוֹ. וְאִלּוּ הָיָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְמַלֹּאת לוֹ* כָּל מִדּוֹת הַטּוֹב וְלֹא יָכוֹל לְהַשִּׂיגָּם, מֵנִּיחַ מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵן* לוֹ מֵהֶן, הָיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם רֵיקִים מִן הַטּוֹבוֹת וַחֲסֵרִים מִן הַחֲמוּדוֹת, וְשָׁבִים בִּמְרוּצַת תּוֹחֶלֶת נִכְזָבָה*, וְהָיוּ שְׁבִילֵי הַטּוֹב שׁוֹמֵמִים וּמְעוֹנוֹת הַחֶסֶד נֶעֱזָבִים.

חובת הלבבות (109)

בשביל הנשמה

14 - הקדמה חלק י"ב

15 - הקדמה חלק י"ג

16 - הקדמה חלק י"ד

טען עוד

בדיית השקר לחיזוק תאווה
וַהֲבִינוֹתִי, כִּי הַנְּפָשׁוֹת תַּאֲוָתָן רַבָּה לְהַשִּׂיג תַּכְלִית הָרָע, וּמִתְרַשְּׁלוֹת לַעֲסֹק בְּדַרְכֵי הַחֶסֶד, וּמִתְעַצְּלוֹת לְהַקְדִּים* אֶל הַטוֹבוֹת, וְהוֹלְכוֹת תָּמִיד בְּדַרְכֵי הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה. וְאִם נִרְאֶה אֲלֵיהֶן מַרְאֵה תַאֲוָה שֶׁיִּקְרָא אֶתְהֶן, בּוֹדוֹת דִּבְרֵי שֶׁקֶר לִנְטוֹת אֵלָיו, וְסוֹמְכוֹת אֶת טַעֲנוֹתָיו לְהַעֲמִיד נְטִיָּתוֹ, וּלְחַזֵּק אוֹדוֹתָיו, וּלְחַבֵּר פְּרִידוֹתָיו*. וְאִם יָאִיר לָהֶם נֵר הָאֶמֶת* לִקְרֹא אוֹתָן, בּוֹדוֹת דְּבָרִים בְּטֵלִים לְהִמָּנַע מִנְּטוֹת אֵלָיו, וְטוֹעֲנוֹת עָלָיו, וּמַחֲטִיאוֹת אֶת שְׁבִילָיו*, וְסוֹתְרוֹת אֶת עִנְיָנָיו, לְהַפְרִיד חִבּוּרוֹ* וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְכָל אָדָם אוֹיְבוֹ* בֵּין צְלָעָיו, אֶלָּא אִם יִהְיֶה לוֹ עֵזֶר מֵאֱלֹהָיו, וּמוֹכִיחַ מְזֻמָּן* לְנַפְשׁוֹ, וְשִׁלְטוֹן גּוֹבֵר, אֲשֶׁר יִקְשֹׁר אוֹתָהּ* בְּחֶבֶל הָעֲבוֹדָה, וְיִבְלְמֶנָּהּ בְּרֶסֶן הַצֶּדֶק, וְיַכֶּנָּהּ בְּשׁוֹט הַמּוּסָר. וְכַאֲשֶׁר יַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, אַל יְאַחֵר, וְאִם יִשָּׂאֵהוּ לִבּוֹ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, יִגְעַר בּוֹ וְיִתְגַּבֵּר עָלָיו.

חיבור הספר
עַל כֵּן רָאִיתִי לְהַכְרִיחַ אֶת נַפְשִׁי לִסְבֹּל טֹרַח חִבּוּר הַסֵּפֶר הַזֶּה, וּלְבָאֵר עִנְיָנוֹ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאוּכַל, וּבְכָל מְלִיצָה שֶׁתִּזְדַּמֵן לִי, שֶׁיּוּבַן הָעִנְיָן מֵהֶם. וְאֶזְכֹּר מִתּוֹלְדוֹת* חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מַה שֶּׁיָּבֹא לְיָדִי, וְלֹא אֶטְרַח לַהֲבִיאָם כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ הַסֵּפֶר, אַךְ אַזְכִּיר מִן הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים לְכָל שֹׁרֶשׁ מִשָּׁרָשָׁיו בַּשַׁעַר שֶׁלוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וּבֵאלֹהִים הָאֶחָד הָאֱמֶת אֵעָזֵר, וְעָלָיו אֶבְטַח, וּמִמֶּנּוּ אֶשְׁאַל בְּרַחֲמָיו לְהוֹרוֹת אוֹתִי בּוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אֲשֶׁר הוּא רוֹצֶה בָהּ, וְשֶׁהִיא מְקֻבֶּלֶת בְּעֵינָיו, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי.
___________________________________
שֶּׁהִסְכַּמְתִּי עָלָיו – שהחלטתי. אֲשֶׁר בָּהּ וכו' – ספר חובות הלבבות נכתב במקורו בערבית. שֶׁהִיא – השפה הערבית. יוֹתֵר מִן הָרָאוּי – שהוא למעלה מכוחותיי. וְלַהֲשִׁיבָהּ – לחזור בי. זַמּוֹתִי - חשבתי. הַתַּאֲוָה – תאוות העצלות והמנוחה. שְׂכָלִים – מדרגות שכליות שביכולת האדם להשיגם. הַמּוֹרָא – החשש המופרז. מִן הַזְּהִירוּת וכו' – צריך להיזהר מזהירות מופרזת. יִגָּמֵר לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ – יעשו הדברים בצורה מושלמת. לְמַלֹּאת לוֹ – לקנות לעצמו, להשתלם. מֵנִּיחַ מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵן – נמנע ממה שישנו באפשרותו. וְשָׁבִים בִּמְרוּצַת תּוֹחֶלֶת נִכְזָבָה – בהתרוצצות נפשית בין ציפייה לאכזבה. לְהַקְדִּים – מלהתקדם. וּלְחַבֵּר פְּרִידוֹתָיו - לחבר, בשקר, בין דברים שאינם מתאימים. יָאִיר לָהֶם נֵר הָאֶמֶת – מתעוררות בקרבם מחשבות אמת וטוב. וּמַחֲטִיאוֹת אֶת שְׁבִילָיו – טוענות שישנם חסרונות בדרך האמת. לְהַפְרִיד חִבּוּרוֹ - שהאדם לא ימשך אחר האמת. אוֹיְבוֹ – היצר הרע. מְזֻמָּן – באופן קבוע. יִקְשֹׁר אוֹתָהּ – את נפשו שלא תיגרר אחר היצר. מִתּוֹלְדוֹת – מפרטי מצוות אלו.

ביאורים
רבנו בחיי חושף התלבטות פנימית שהיתה לו בנוגע לכתיבת הספר. יש שתי סיבות שעמדו לפניו שמנעו ממנו להתחיל ולכתוב:
האחת, שהוא אינו ראוי לכתוב ספר שכזה. מטרת הספר היא להעמיד משנה סדורה וברורה, מהשורשים ועד לפרטי המעשים בכל התחום הרחב של חובות הלבבות. זו מלאכה אדירה שאין הוא ראוי לעשותה. יתכן שישמיט שורשים מסוימים, או אולי לא יעמיק כראוי באחד משורשי העבודה.
השנייה שהיא יותר טכנית, היא אי ידיעת הלשון הערבית על בוריה. ספר כזה, המיועד להתפרסם לכלל ישראל צריך להיות כתוב בשפה ברורה וצחה. רוב העם בדורו היו דוברי הערבית והוא לא ידע ערבית על בוריה. הקושי שלו יגרום לכך שלא יוכל להעביר את עומק המושגים דרך המילים ולא ידע לבאר ולהסביר את דבריו כראוי.
רבנו בחיי דוחה את הסיבות הללו. זו עצת היצר הרע, הוא קובע. איך נוכל לזהות מתי הספקות המתעוררים בנו נובעים משיקולים עניינים או מלחישת היצר? יש סימן מובהק כיצד לזהות שהתאוות משפיעות על ההחלטות שלנו. כאשר הם רוצים לגרום לנו לעבור עבירה או להימנע מעשיית טוב. למשל, אם כשאנו רוצים לעבור על דברי ה' ולחטוא אנו הופכים למדנים גדולים, ואנו מעלים בתוכנו את כל הסברות בעולם למה הדבר מותר, זהו סימן שהתאוות מעורבות בקבלת ההחלטה. אדם אינו רוצה לעבור במפורש על רצון ה' ולכן מחפש סיבות ותירוצים כדי להצדיק את דרכיו. כן הדבר גם בעשיית טוב. כאשר האדם רוצה לעשות משהו טוב, עולים בקרבו ספקות האם הוא ראוי, והאם זה יצליח, ואולי עמלו לשווא. התאוות גורמות לאדם למצוא את כל הטענות בעולם מדוע לא לעשות את הדבר הטוב שעלה במחשבתו.
כך גם כאן. מחשבה טובה עלתה בליבו של רבנו בחיי. לכתוב ספר שיעורר ויברר את חובות הלבבות. אין עוד ספר שנכתב על נושא זה, ומצב הדור ירוד ומשווע להתרוממות ולתיקון. ספקות ותמיהות שעולים כדי למנוע את כתיבת הספר, שיכול לחזק ולרומם, הם ספקות שנובעים מתאוות האדם לנוח ולהתעצל, ולכן יש להתעלות מעליהם ולכתוב את הספר. אך רבנו בחיי אינו מתעלם מהטענות. הוא כותב במפורש שהוא ישתדל לבאר את שורשי חובות הלבבות שחקר והגיע אליהם וכן שישתדל לבאר אותם עד תום בשפה ברורה וקולחת שתובן ללומדי הספר.
רבנו בחיי קובע שֶמִן הזהירות שלא להיזהר יותר מדי. דהיינו: לפעמים מרוב חששות, האדם איננו לוקח אחריות על חייו ואינו מחליט. צריך לחשוש גם מהחששות הללו. העולם לא יתקדם ויתפתח אם האדם יעשה רק דברים שהוא בטוח שיעשו בשלמות. ולכן גם אם יש לו חששות - רבנו בחיי בחר שלא להיכנע להם ולכתוב את 'חובות הלבבות'.

הרחבות
•להטות לבבנו
וְיָרֵאתִי שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹן הַתַּאֲוָה לְהַנִּיחַ הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת. גם גדול כמו רבנו בחיי פחד מ'נגיעות', העלולות להטות את המחשבה, כמו שכתב הרמח"ל : "מידת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם - כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר... האדם אשר טהר מזה הנגע לגמרי, ונקי מכל רושם רע שמשארת התאוה אחריה - הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי, והבחנתו זכה, ולא תטהו החמדה לשום דבר, אלא כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו" [מסילת ישרים י].
•מי שלא עושה – לא טועה
"מִן הַזְּהִירוּת שֶׁלֹּא תַרְבֶּה לְהִזָּהֵר". מלבד הסיבה אותה כתב רבנו בחיי, שזהירות יתירה מביאה למיעוט יצירה ופאסיביות, כתב הרב קוק : "הפחדים הם פתיות גמורה, אין לאדם לפחוד כלל כי-אם להזהר. יותר (כאשר) שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד - מעצם הפחד בא לו המכשול . על כן, צריך הוא להתגבר בשכל, לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד. כל ציורי (מחשבות) הפחד הנם רק צבעים פזורים מציור גדול, שצריכים להשלימו, וכשממלאים אותו - הם (הצבעים) מצטרפים לכולו (לציור) להמשיך ביטחון גדול ועצום מאד, הממלא את כל הנפש עוז וגבורה" [מידות ראי"ה פחדנות ד].