פרק י"א חלק כ"א | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

1556

3 דק' קריאה

הסיבה השלישית לבחירת ישראל: שלימות ישראל
הַסִּבָּה הַג', מִצַּד 1 שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצַּד הַזֶּה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְחֵלֶק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי 2 הַשָּׁלֵם רָאוּי אֶל הַשָּׁלֵם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, כִּי אֻמָּה זֹאת עֶצֶם בְּרִיאָתָם בִּשְׁלֵמוּת הַגָּמוּר, וְאַל תַּשְׁגִּיחַ בַּחֵטְא אֲשֶׁר בָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם עֶצֶם הַבְּרִיאָה בָּהֶם בִּשְׁלֵמוּת. וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּחַר בָּהֶם, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁלֵם אֶל הַשָּׁלֵם, לֹא יוּסַר מִמֶּנּוּ. וְאֵין רָאוּי שֶׁיַּחְלִיף וְיָמִיר הַחֵטְא, שֶׁהוּא דְּבַר מִקְרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, אֶת הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַר בָּהֶם מִצַּד הַשְּׁלֵמוּת הָעַצְמִי בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי טְהוֹרִים הֵם מִן הַחֵטְא בְּעַצְמָם. וּרְאָיָה לָזֶה, כִּי הֵם מִשְׁתַּלְשְׁלִים מִן הַצּוּרִים הַחֲזָקִים, מֵאָבוֹת וְאִמָּהוֹת שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. וְהִנֵּה 3 עֶצֶם שֶׁלָּהֶם טוֹב, וְאֵין בִּטּוּל הַחֵטְא, שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה, מְבַטֵּל הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַר בָּהֶם בִּשְׁבִיל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא דָּבָר עַצְמִי בְּיִשְׂרָאֵל, וְדָבָר זֶה בָּרוּר.
________________________________
הסיבה השלישית לבחירת ישראל היא, 1 שלמותם של ישראל מבריאתם. מצד שלמותם ראויים ישראל להיות לחלקו של הקב"ה, כי 2 השלם ראוי להיות בחלקו של השלם, כמו שיתבאר, כי עם ישראל נבראו שלמים בשלמות גמורה. אין לומר שהם חסרי שלמות מצד חטאיהם, כי נבראו שלמים. וזו הסיבה שבחר בהם הקב"ה, כי ראויים השלמים להיות בחלקו של השלם, ולא יוסרו מחלקו. החטא הוא דבר מיקרי, ואין הוא יכול לגרום לשינוי הבחירה שבחר בהם מצד שלמותם, כי במהותם הם נקיים מחטא. ראיה לשלמותם, כי הם תולדות של הצורים החזקים, האבות והאמהות, שהיו קדושים וטהורים. הנה התבאר 3 שמהותם טובה, ואין החטא המיקרי יכול לבטל דבר שהוא מהותי. דבר זה ברור.

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

83 - פרק י"א חלק כ'

84 - פרק י"א חלק כ"א

85 - פרק י"א חלק כ"ב

טען עוד

ביאורים
היחס בין דבר מהותי לדבר מקרי הוא יסודי להבנת עקרונות כלליים. מבט כללי מאופיין בכך שאיננו מתייחס אל המציאות הקונקרטית הנגלית לעין בלבד אלא גם לחלק המהותי שמסתתר מאחוריה. למשל, כאשר אנו רואים אדם מחופש לבעל חיים ומתנהג כבעל חיים, המראה וההתנהגות החיצוניים שלו לא יטעו אותנו מלבחון אותו דרך ההתייחסות הכללית כבן אדם. עיקרון זה חשוב כי רק הבנה כללית מהותית מאפשרת לנו להתחקות אחרי המושג סגולה שקיים בישראל. הסגולה איננה רק מה שנגלה לעיניים אלא בעיקר מה שאינו, הכישרון, הערך והייחוד שלעתים אפילו האדם שנושא אותם איננו מודע לקיומם. זוהי השלמות העצמית שקיימת בישראל בה עוסק המהר"ל. החטא אפוא נותר תמיד, במובן מסוים, מחוץ לעניין המהותי הזה. ממש כשם שאדם שנמצא בסביבת בע"ח זמן רב ומאמץ את התנהגותם לא יוכל להפוך לבע"ח, כי הוא נוצר שלם יותר. זוהי עובדה מחויבת המציאות. עובדה זו מאפשרת לישראל לתקן ולשוב מכל הקלקולים והעיוותים שדבקו בהם הואיל והקלקול איננו מהותי אלא מקרי. הרצון היסודי של ישראל הוא שלם וטוב כמו המקור ממנו נחצבו – רצון ה' יתברך.

הרחבות
* מה קבלנו מהאבות
הֵם מִשְׁתַּלְשְׁלִים מִן הַצּוּרִים הַחֲזָקִים, מֵאָבוֹת וְאִמָּהוֹת שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. חקר רבי יהודה רוזאניס בשאלה מרתקת: "אם קודם מתן תורה, מאחר שנימול אברהם וקיים כל המצוות... אם יצאו מכלל 'בני נֹחַ' לגמרי, ואפילו להקל, או לא?" [פרשת דרכים א]. בדבריו, מובאות ראיות רבות לשני הצדדים (מסקנת דבריו היא שאינם נחשבים בני נח), אך עצם הדיון מעורר אצלנו שאלה עקרונית: הרמב"ן כתב "ולקחתי אתכם לי לעם – בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה" [שמות ו, ו]. אם רק במעמד הר סיני נהיינו לעם – מה היחס בינינו לבין האבות, שקדמו למתן תורה?
רבי חיים סולובייצ'יק אמר ש"חס ושלום לומר דאברהם אבינו היה גוי, הרי היה שורש כל עם ישראל ונשמתו, וכי האבות לא היו בני ישראל?!... וכל מה שנסתפקו הראשונים הוא לגבי דיניהם : אם היה להם דין ישראל, או דין בן נח... היו ישראלים ושייכים הם בכל המצוות אלא דעדיין לא נצטוו " (הובא בשמו בספר מנחת אשר בראשית, עמוד ע, בשמו).
הרב קוק דן בשאלה זו על-פי המדרש: ""לריח שמניך טובים". כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – "שמן תורק שמך"" [שיר השירים רבה א, כ]. מהריח – רק הנשמה נהנית, ולא הגוף, בניגוד לשמן שניתן לסוך בו את הגוף. אמנם יש לאבות קדושה עצומה, אף יותר מזו שבבניהם, אך לא הייתה להם יכולת להשפיע על החלקים הגשמיים שבעולם הזה. בהר סיני, בהיותנו לעם – קיבלנו יכולת להתנהג בקדושה בכל שטחי החיים, מהמלכות ועד למקצוע הנחות ביותר [עולת ראיה א, עמודים ק וקלב, אורות עמוד קד].