פרק כ"ה חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
גבורות השם

קטגוריה משנית

293

6 דק' קריאה

אם ישראל ישאלו לשמו, צריך לומר את כל שמו המורה על שעבוד בעתיד, לכן יאמר רק אהיה קודם שישאלו
וְאֵין לִתְמֹהַּ: אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי בָּשָׂר וָדָם 1 יְלַמֵּד לְמִי שֶׁנָּתַן לוֹ הַדֵּעָה וְהַבִּינָה? 2 שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם יִשְׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם? וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם יִשְׁאֲלוּ מַה שְּׁמוֹ בְּוַדַּאי צָרִיךְ לוֹמַר כָּל מַהוּת הַשֵּׁם, שֶׁכֵּן שָׁאֲלוּ מַה שְּׁמוֹ. וְאָז אָמַר מֹשֶׁה: דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ. וְאָז אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. רָצָה לוֹמַר, שֶׁאַל תַּמְתִּין עַד שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מַה שְּׁמוֹ, שֶׁאָז הָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיד לָהֶם כָּל הַשֵּׁם אֲשֶׁר בּוֹ נִגְאֲלוּ, וְאִם כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, לוֹמַר לָהֶם כָּל מַהוּת הַשֵּׁם, אֶלָּא אֱמֹר לָהֶם: אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, וְלֹא יִשְׁאֲלוּ מַה שְּׁמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לוֹמַר לָהֶם הַשֵּׁם וְלוֹמַר: אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

מתחילה לא הייתה הכוונה שיאמר לישראל אהיה אשר אהיה, אלא אמר זאת רק לידיעת משה
וּבְלָאו הָכִי לָא קַשְׁיָא מִידִי*, שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה הוּא גּוֹאֵל אוֹתָם, וְרָאוּי שֶׁהַחֲכָמִים כְּמוֹ מֹשֶׁה יֵדְעוּ אֲמִתַּת שְׁמוֹ. וְלֹא הָיָה רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, רַק מֹשֶׁה הָיָה סוֹבֵר שֶׁכָּךְ יֹאמַר לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאָז אָמַר מֹשֶׁה: דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ. אָז אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, כְּלוֹמַר בְּוַדַּאי לְיִשְׂרָאֵל אַל יֹאמַר רַק* אֶהְיֶה בִּלְבַד.

גבורות השם (75)

בשביל הנשמה

19 - פרק כ"ה חלק א'

20 - פרק כ"ה חלק ב'

21 - פרק כ"ה חלק ג'

טען עוד

הגאולה תהיה בשם עצמותו שהוא מיוחד לו ולישראל
וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כִּי בְּזֶה הַשֵּׁם, שֶׁהוּא אֶהְיֶה, יִהְיֶה אִתָּם לְהַצִּיל אוֹתָם, וְאֵין הַשֵּׁם הַזֶּה שֵׁם שֶׁל גְּאֻלָּה 3 רַק לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם בְּעֵת צָרָה, לְכָךְ אָמַר לוֹ (שמות ג, טו): כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וגו'. הוֹדִיעַ לְמֹשֶׁה כִּי יֹאמַר לָהֶם בְּזֶה הַשֵּׁם* יִהְיוּ נִגְאָלִים. כִּי הַשֵּׁם הוּא שֵׁם הַמְיֻחָד נִקְרָא שֵׁם הָעֶצֶם. וְיָדוּעַ לַחֲכָמִים כִּי כָּל עֶצֶם 4 נִסְמָךְ בְּעַצְמוֹ, אֵינוֹ תּוֹלֶה* בְּזוּלָתוֹ, אֲבָל שְׁאָר שֵׁמוֹת נִסְמָכִים. וְזֶהוּ עִנְיַן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַנִּגְאָל 5 עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ נִתְלֶה בְּדָבָר. כִּי הַמְשֻׁעְבָּד הוּא תּוֹלֶה בְּזוּלָתוֹ, אֲבָל הַנִּגְאָל שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחַת רְשׁוּת אַחֵר עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ אָמַר כִּי הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה לָהֶם בְּזֶה הַשֵּׁם הָעֶצֶם, וְהוּא הַשֵּׁם הַמְיֻחָד הַנִּבְדָּל מִכֹּל, וּבַשֵּׁם הַזֶּה יִהְיוּ נִגְאָלִים. כִּי זֶה הַשֵּׁם עַל יִשְׂרָאֵל נִקְרָא, כִּי הוּא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וגו', שֶׁהֵם אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם, וְזִכְרִי לְדוֹר וָדוֹר (שם, טו), לְכָךְ בַּשֵּׁם הַזֶּה תְּהֵא הַגְּאֻלָּה, כִּי מֵאַחַר שֶׁשֵּׁם הַזֶּה נִקְרָא עֲלֵיהֶם הֵם לְחֶלְקוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא נִבְדָּל מִכֹּל, וְכָךְ יִהְיוּ נִבְדָּלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּדִכְתִיב (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. שֶׁבַּשֵּׁם הַזֶּה הוּא יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מְיֻחָד וְכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִבְדָּלִים מְיֻחָדִים. וּלְפִיכָךְ הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵלָיו שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים: שֵׁם אֶהְיֶה הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא לָהֶם לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ נֶאֱבָדִים, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְשֵׁם הֲוָיָ"ה, שֵׁם הַמְיֻחָד הוּא עֶצֶם הַגְּאֻלָּה, כִּי הוּא שֵׁם הָעֶצֶם אֲשֶׁר אֵינוֹ נִסְמָךְ בְּזוּלָתוֹ.
____________________________
ואין לשאול: כיצד יתכן שמשה, שהוא בשר ודם, ילמד את בוראו, שנתן לו דעה ובינה, 1 מה נכון לומר לבני ישראל? 2 אלא כך ביאור הדברים: בתחילה שאל משה: אם ישאלו בני ישראל לשמו של הקב"ה מה יאמר אליהם? השיבו הקב"ה, שאם ישאלו יאמר להם: אהיה אשר אהיה, כי זה שמו, ולפי שאלתם צריך להשיב להם תשובה אמיתית, מהו שמו. אמר משה: דיה לצרה בשעתה. כלומר, מכיון שבשם זה רמוז שעתידים להשתעבד עוד, כמו שביארנו לעיל, למה בעת צרה זו יזכירו להם צרות נוספות? אמר לו הקב"ה: כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, כלומר אל תמתין עד שבני ישראל ישאלו למהות השם, כי אז תצטרך לומר להם את השם המלא בו הם נגאלים - אהיה אשר אהיה, אלא אמור להם אתה קודם שישאלו: אהיה שלחני אליכם, וממילא לא ישאלו לשמו, כיון שכבר התחיל לומר להם את שמו כשאמר: אהיה שלחני אליכם.
גם בלי הסבר זה אין זו שאלה. הקב"ה אמר למשה את שמו האמיתי בו הוא גואל אותם, כי ראוי שחכם כמשה ידע את שמו האמיתי, שהוא: אהיה אשר אהיה. מלכתחילה לא התכוון הקב"ה שמשה יאמר שם זה לבני ישראל. משה סבר בטעות שהוא צריך לומר להם שם זה, ולכן אמר: דיה לצרה בשעתה. הקב"ה הבהיר למשה שלבני ישראל בודאי אין לומר את השם האמיתי, ויש להסתפק רק בשם: אהיה.
לאחר שהודיע הקב"ה למשה את השם: אהיה, בו הוא יהיה עם ישראל ויציל אותם מצרתם, הודיע הקב"ה למשה את השם בו יגאל אותם ממצרים, כי השם: אהיה אינו שם לגאולה 3 אלא רק שם להצלה מצרה. לכן אמר למשה: כה תאמר לבני ישראל ה' אלוקי אבותיכם אלוקי אברהם וכו', לימד אותו כי השם המיוחד הוא שם העצם, ובו יהיו נגאלים. ידוע כי שם העצם 4 אינו תלוי בשום דבר שהוא מחוץ לעצם עצמו, ואילו שאר השמות שאינם שם העצם תלויים בדבר שהוא מחוץ לעצם. על כן שם העצם הוא השם המיוחד לגאולה, שענינה שהנגאל 5 יעמוד כעצמאי ולא יהיה תלוי בשום גורם חיצוני. לכן אמר הקב"ה למשה שהגאולה תהיה בשם זה, שם הוי"ה, כי הוא השם המיוחד שאינו תלוי בזולתו. שם זה נקרא על עם ישראל, ה' אלוקי אבותיכם, כי הקב"ה הוא אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, שהם אבות האומה הישראלית, וזה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור. על כן בשם זה תהיה הגאולה, כי שם זה מיוחד לישראל, שהרי אברהם, יצחק ויעקב הם אבותיהם. מכיון שהקב"ה נבדל מכל המציאות, וישראל הם חלקו של הקב"ה, כמו שנאמר: ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, כך ישראל נבדלים משאר העמים. נמצא, שבשם ה' אלוקי אבותיכם הקב"ה נבדל מכל המציאות, וישראל נבדלים מכל העמים. מסיבה זו הודיע הקב"ה למשה את שני שמותיו הקדושים: שם אהיה המורה על שהוא יושיע אותם מצרתם כדי שלא יאבדו באומות, כמו שהתבאר, ושם הוי"ה, שם המיוחד, שם העצם, המורה על הגאולה, כי הוא שם העומד בפני עצמו שאינו תלוי בזולתו, כמהותה של גאולה.
[ לָא קַשְׁיָא מִידִי – לא קשה כלל. רַק – אלא. בְּזֶה הַשֵּׁם – שם הוי"ה. תּוֹלֶה – תלוי.]

ביאורים
הגמרא מספרת שכשהקב"ה אמר למשה שיאמר לישראל ששמו הוא 'אהיה אשר אהיה', אמר לו משה: ריבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה. לא כדאי לומר זאת לישראל. שֵם זה טומן בחובו את העתיד הקשה שצפוי לאומה ואת השעבודים הנכונים להם. ידיעה זו עלולה לרפות את ידיהם. אמר לו הקב"ה: יפה אמרת. לך אמור להם שם חלקי - 'אהיה' שלחני אליכם.
אך הדבר תמוה. האם ייתכן שמשה מלמד את הקב"ה איך צריך לפנות לעם ישראל? וכי הקב"ה לא יודע שזה יכול לרפות ידיים?
עונה המהר"ל שתי תשובות;
א. אם ישאלו בני ישראל – אז אי אפשר לענות להם דברים שאינם מדויקים, ולכן צריך לענות להם תשובה מלאה, אף שהיא יכולה לרפות ידיים. אך מכיוון שאנו לא רוצים שירפו ידיהם, לכן אל תחכה שהם ישאלו אלא מיד כשאתה בא לגואלם בשמי, תאמר להם ששמי הוא אהיה, שפירושו, שה' יחיה אותם בצרה הזאת ויגאל אותם.
ב. התשובה הראשונה שעונה הקב"ה 'אהיה אשר אהיה' אינה מיועדת כלל לעם ישראל. רק אתה, המחנך הגדול, צריך לדעת אותה. המלמד צריך לדעת הרבה יותר ממה שהתלמידים אמורים לדעת, כדי להעביר להם את תוכן הלימוד באופן שיתאים לנפשם. ולכן מעולם לא היה על דעת הקב"ה שיאמר זאת לעם, שהרי רק לאחר מכן כתוב "כה תאמר לבני ישראל". אך משה חשב שתשובת הקב"ה מיועדת לכל ישראל. על זה הוסיף הקב"ה שרק את השם 'אהיה' הוא התכוון שיאמר משה לישראל.
המשך דבריו של הקב"ה מעורר קושי נוסף. בפסוק הבא אומר הקב"ה: "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם... שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". כאן מופיע שם נוסף. ה', שזהו השם המפורש, שלחני אליכם. והרי כבר אמר ה' שיתגלה בשם 'אהיה'? אלא ששם 'אהיה' אינו מעיד על הגאולה, אלא על הכוח שה' ייתן להם כדי שיוכלו להחזיק מעמד, על ההצלה בעת הצרות. זהו פלא הקיום הישראלי במשך כל שנות גלותו. אך השם שֶמורה על ההנהגה האלוהית שתגאל את ישראל מהשעבוד הוא השם המפורש, שהוא שם העצם של הקב"ה. לא תואר (כמו סנדלר או חכם) אלא כביכול השם של הקב"ה בעצמו (כמו ראובן או שמעון). כל תואר יכול להשתנות. למשל – דף יכול להיות חזק או חלש. שחור או לבן. התארים שלו תלויים בגורמים חיצוניים המשפיעים עליו. אך שם העצם, שזהו דף, אינו משתנה. כך גם בשמו המפורש של הקב"ה, ולכן זה השם שמורה על גאולתם של ישראל. כשאדם משועבד הוא תלוי בחסדיו של האדון, הוא משתנה לפי האדון. לעומתו, אדם בן חורין לא תלוי באף אחד. בגאולת הקב"ה את ישראל הם הופכים להיות עצמאיים, ולכן מתאים להשתמש בשם המפורש.

הרחבות
 אהיה אשר אהיה
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. המלבי"ם מביא את המדרש, "אהיה עמהם בצרה זו, אשר אהיה עמהם באחרת", אך מסביר אותו באופן שונה : "מהו אהיה אשר אהיה? אמר לו: לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות , רצונו לומר שהשיב לו שהנהגה זו שרוצה לגאלם עתה הוא בשם אהיה, כי זמן שעבוד מצרים שהיה ארבע מאות שנה לא נשלם עדיין וישלם בשעבוד מלכיות אחרות ששם יהיה גם כן עמהם לגאלם" [שמות ג , יד]. לפי המלבי"ם גאולת מצרים נעשתה בהפחתה מהעונש המקורי (שהרי בהבטחה לאברהם נאמר שהגלות תהיה במשך ארבע מאות שנה), והיא מחייבת להשלים את החסר בעוד גלויות בהמשך ההיסטוריה. שם 'אהיה' רומז שגם בגלויות אלה ה' יהיה איתנו.
פירוש נוסף מביא המלבי"ם בשם הרמב"ם והוא 'בדרך הפשט': "ששם אהיה מורה שהוא מחויב המציאות ... על זה אמר אהיה אשר אהיה, רצונו לומר הנמצא אשר מציאותו תלוי בעצמותו לא בזולתו". קיומו של כל דבר בעולם תלוי בגורם חיצוני – בירידת הגשמים, במזג האוויר ובעוד. אצל הקב"ה אין הדבר כן, קיומו אינו תלוי בטבע. להיפך – קיומו של כל העולם כולו תלוי ברצון ה', לכן הקב"ה נקרא בשם אהיה – הקב"ה אומר שהוא בהכרח יהיה , הווייתו ומציאותו הכרחיים.