הרמב"ם חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מועדי חודש איר

קטגוריה משנית

273

2 דק' קריאה

הרב דודי גרינפלד
הקטעים נערכו בסיוע כותבי העלון השבועי של מרכז מורשת הרמב"ם
ראינו שהרמב"ם סובר שרבי עקיבא ראה בבר כוכבא משיח, והיה שותף לו במלחמותיו, אף על פי שלא עשה כל מופת. מכאן הרמב"ם לומד שהמשיח אינו צריך לעשות מופתים.
הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב:

"והלא בן כוזיבא היה אומר: אנא מלכא משיחא. ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא, וכיון דלא עביד הכי קטלוה"
(השגות הראב"ד על הלכות מלכים ומלחמותיהם יא, ג)

הראב"ד מקשה על הרמב"ם מגמרא במסכת סנהדרין (צג עמוד ב) שאומרת שֶבַּחנוּ את בר כוכבא אם יש לו תכונה מיוחדת של המשיח. על המשיח נאמר "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'" (ישעיה יא ג) – יכולת לזהות מי זכאי ומי חייב בדין לפי הריח. בר כוכבא לא הצליח במבחן.
אם כן כיצד הרמב"ם לומד מיחסו של רבי עקיבא על תכונותיו של המשיח, והרי החכמים חלקו על רבי עקיבא ודחו את דבריו?
עוד יש לשאול כיצד הרמב"ם כותב "ודִמה הוא וכל חכמי דורו", שמשמע שלא היה מי שחלק על רבי עקיבא, והלא חכמים אלו המובאים במסכת סנהדרין ודאי שחלקו עליו? וכן מובא בהמשך המדרש שלמדנו אתמול שרבי יוחנן בן תורתא חלק על רבי עקיבא בעניין זה.
הרדב"ז השיב על השגת הראב"ד כך:
"ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים. מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו, ורבי עקיבא מכללם. ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא – לא חזר בו רבי עקיבא, שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון על ידי הריחו".
(על הרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם יא, ג)
הרדב"ז מסביר שרבי עקיבא לא חזר בו גם אחרי המבחן שעשו החכמים לבר כוכבא, משום שאין צריך לבחון את המשיח על ידי מופתים, כפי שכתב הרמב"ם, והמבחן איננו ראייה גמורה. כפי הנראה, רבי עקיבא גם לא חשש לדעתם של החולקים עליו, ולא החשיב אותם כלל כחכמים לעניין זה (כך ניתן לדייק מלשון הרמב"ם הלכות תעניות ה ג).
מניין הביטחון הגדול של רבי עקיבא במשיחיות של דמות כמו בר כוכבא?
נראה ששורש הדברים נעוץ בדברי הרמב"ם במורה נבוכים, המסבירים מהי המדרגה הנמוכה יותר של קבלת נבואה:
"הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע א-לוהי המניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים... והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול, זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים 'צלחה עליו רוח ה''... או 'נחה עליו רוח ה''... וכיוצא באלה הביטויים".
(מורה נבוכים ב, מה)

פעמים ה' מעורר את רוחו של אדם לפעול פעולות כלליות וגדולות. התעוררות זו, יש בה ניצנים של נבואה והיא נקראת "רוח ה'". רוח זו מתגלה גם במשיח, כמו שהרמב"ם מצטט מדברי ישעיה (יא ב) על אודות המשיח "ונחה עליו רוח ה'", כפי שקראנו בהפטרה ליום העצמאות.
מסתבר שאת הרוח הזו זיהה רבי עקיבא בבר כוכבא, שאף על פי שלא היה מגדולי הדור ומצדיקיו, מסר את נפשו למען הכלל ויצא לעשות פעולות גדולות וחשובות להצלת הציבור. לכן הוא ראה בו דמות משיחית.