טעמי המצוות חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

1572

3 דק' קריאה

השמחה מידיעת התכלית
אֵין עֹנֶג וְשִׂמְחָה לָאָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשִׂים, כִּי אִם אַחֲרֵי שֶׁמְּצֻיָּר בִּלְבָבוֹ הֵיטֵב תַּכְלִיתָם*, וּכְפִי יְדִיעָתוֹ הַטּוֹבָה* הַצּוֹמַחַת מִמַּעֲשָׂיו כֵּן תִּרְבֶּה שִׂמְחָתוֹ בָּהֶם. וּמִן אֹשֶׁר הַשִּׂמְחָה וְנַחַת הָרוּחַ שֶׁנִּמְצֵאת בַּלֵּב עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים, הִיא הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לַהַתְמָדָה עֲלֵיהֶם, כִּי הָאָדָם כּוֹסֵף לְאוֹר וְצָהֳלָה מִטֶּבַע נַפְשׁוֹ הַשִּׂכְלִית, וּבוֹרֵחַ מִתּוּגָה וְקַדְרוּת. עַל כֵּן "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד" (תָּמִיד לב.), כִּי כָּל מַה שֶּׁיִּתְבָּרֵר לוֹ יוֹתֵר הַטּוֹב הַנּוֹלָד מִמַּעֲשָׂיו כֵּן יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר אֶת הַשְׁלָמָתָם.

קיום מצוות בשמחה
עַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דְּבָרִים כח, מז). וּמְאֹד נֵדַע כִּי כָּל מַה שֶּׁתְּצַוֵּנוּ הַתּוֹרָה עַל דָּבָר הַתָּלוּי בַּלֵּב, אֵין כַּוָּנָתָהּ שֶׁנִּקְנֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר* בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי הַשְׁקָפָתֵנוּ עָלָיו, כִּי זֶה אֵינוֹ בִּכְלַל הַבְּחִירָה*, וּכְמוֹ שֶׁהַמִּצְוָה לְאַהֲבָה אֶת ד' וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, אֵינֶנָּה מִתְפָּרֶשֶׁת כִּי אִם שֶׁנַּעֲסֹק בִּדְרָכִים שֶׁבְּטִבְעָם לְהַקְנוֹת לָנוּ הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה וַחֲלָקֶיהָ וִידִיעַת דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִדּוֹת טוּבוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הַיְדִיעָה בְּרוּרָה בָּאֵלֶּה תָּבוֹא הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה* בַּטֶּבַע*, כֵּן הַצִּוּוּי לַעֲבֹד אֶת ד' בְּשִׂמְחָה, גַּם כֵּן הַכַּוָּנָה עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת בִּידִיעַת הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְאָז נָחוּץ לִשְׂמֹחַ בָּהֶם וְלֹא יִהְיוּ עָלֵינוּ כְּמַשָּׂא כָּבֵד כִּי אִם לַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק ב, א, עמ' 492)

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

119 - טעמי המצוות חלק ב'

120 - טעמי המצוות חלק ג'

121 - טעמי המצוות חלק ד'

טען עוד

____________________
תַּכְלִיתָם – מטרתם. הַטּוֹבָה – את גודל הטובה. אוֹתוֹ הַדָּבָר – את הרגש. הַבְּחִירָה – אדם לא תמיד יכול לשלוט ברגשותיו. בַּטֶּבַע – באופן טבעי.

ביאורים
אתמול למדנו על הקשר שבין הצד הרוחני של התורה לבין המצוות המעשיות. היום אנו נפגשים בפן נוסף של קשר זה: העונג והשמחה.
התורה מדריכה אותנו לעבוד את ה' בשמחה. כיצד ניתן לצוות על אדם להרגיש משהו? הרי אם יש בי שמחה אין צורך לצוות אותי עליה, ואם אין בי שמחה, מה יועיל הציווי?! שאלה דומה נשאלה אף על הציווי לאהבת ה' וליראתו: אם יש בי אהבה אל ה', מדוע צריך ציווי לאהוב אותו? ואם אין בי אהבה – מה מועיל הציווי?!
הרב קוק מבאר שהמושג "ציווי" במצוות של רגשות אין פירושו לעקם את הרגש לפי כל מיני אמיתות, אלא זו דרישה מאתנו ללמוד ולהכיר את הדברים שהרגש שלנו יתעורר מכוחם. אדם שאינו מכיר את חברו – לא יכול לאהוב אותו. מי שלא מכיר בגודל של אדם אחר, אינו יכול לירא ממנו. כך אדם שלא מבין את הטוב שבמעשים מסוימים – אינו יכול לשמוח בהם. על כן אנו מצווים ללמוד ולהכיר את הקב"ה ואת ערך מצוותיו, וכך יימשך הרגש שלנו למקומות הנכונים.
אדם אוהב להיות במצב של שמחה, ולכן כאשר ירגיש שמעשים מסוימים גורמים לו להגיע למצב זה, הוא ישתדל לעשותם כמה שיותר ועל הצד הטוב ביותר. זוהי השפעה חיובית חשובה נוספת של הבנת ערכן של המצוות ומשמעותן.

הרחבות
 אחרי הדעות נמשכים הלבבות
שֶׁעַל יְדֵי הַיְדִיעָה בְּרוּרָה... תָּבוֹא הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה. לדברי הרב קוק, כדי להשפיע על הרגשת הלב צריך לעבוד על המחשבה. כשהאדם מבין שמשהו חשוב – ממילא הוא רוצה בו מאוד. גם ביחס לתשובה מצביע הרב קוק על אותה תנועה נפשית – כשהאדם לומד תורה, בייחוד בענייני דעות ומחשבות – הדבר יביא אותו להתעוררות הלב ולתיקון המעשים [אורות התשובה י, א; יא, א].
בדברי הר"ן מצינו הרחבה לדברים. הר"ן כותב שהעשייה החיובית והעשייה השלילית נובעות מאותה נקודה – מהאמונה בה': "הנה נתבאר אם-כן שמחשבות הלב הן שורש העבודה והמרי, ומפני זה אמר 'מכל משמר נצור ליבך', כי להיפעלויות הנפשיות (=המצבים נפשיים) אשר שורשן ויסודן הלב, מבוא גדול בדביקות ה' יתברך והקורבה אליו" [דרשות הר"ן, הדרוש החמישי]. האדם שקרוב לה' מגיע בעזרת מחשבתו לעשייה פורייה וטובה, כיוון שהיא נובעת ממקום קדוש וטהור.