פרשת ויחי: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[פרשת ויחי]] היא הפרשה השתים-עשרה והאחרונה ב[[ספר בראשית]] המסיימת את תיאור סיפור דורו של יעקב אבינו. [[תמונה:End_of_bershit.jpg|left|thumb|250px|הדף האחרון של ספר בראשית - בחמישה חומשי תורה שיצאו לאור בשנת 1749 באמסטרדם]] [[יוסף הצדיק]] שהיה למשנה למלך מצרים לתקופה של שמונים שנה, התקופה הארוכה ביותר של מלוכה המוזכרת במקרא . הוא מסיים את חייו במלוא חופנים של נחת:<br /> | |||
| |||
* המשך השלשלת - "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף: | * המשך השלשלת - "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף: | ||
* הגאולה העתידית - וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: | * הגאולה העתידית - וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: | ||
| שורה 89: | שורה 90: | ||
==העדפת בני יוסף== | ==העדפת בני יוסף== | ||
לכאורה יעקב אבינו היה צריך ללמוד מהעדפה של בנו יוסף, לא לתת עדיפות לצאצאים. הוא ברך כי שני נכדיו <ref>אצל אבימלך מלך גרר כתוב:"וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" כ,א, כ"ג - יוצא מכאן כי '''נין הוא בן''' - שלא לפי המקובל בימינו ונכד '''הוא "השלישי'''" - כפי שמקובל בימינו. אך יש גם שהם בני מכיר, שהם לפי רבי אברהם אבן עזרא :"בעבור היות מלת בני סמוכה הנה יהיו הבנים רבעים" על הפסוק שנאמר ביוסף:"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף:</ref> אפרים ומנשה יהיו לו כמו ראובן ושמעון. ולכן בחלוקת [[נחלות שבטי ישראל]], אפרים ומנשה מקבלים כך אחד מהם נחלה ואפילו גדולה יחסית. | לכאורה יעקב אבינו היה צריך ללמוד מהעדפה של בנו יוסף, לא לתת עדיפות לצאצאים. הוא ברך כי שני נכדיו <ref>אצל אבימלך מלך גרר כתוב:"וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" כ,א, כ"ג - יוצא מכאן כי '''נין הוא בן''' - שלא לפי המקובל בימינו ונכד '''הוא "השלישי'''" - כפי שמקובל בימינו. אך יש גם שהם בני מכיר, שהם לפי רבי אברהם אבן עזרא :"בעבור היות מלת בני סמוכה הנה יהיו הבנים רבעים" על הפסוק שנאמר ביוסף:"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף:</ref> אפרים ומנשה יהיו לו כמו ראובן ושמעון. ולכן בחלוקת [[נחלות שבטי ישראל]], אפרים ומנשה מקבלים כך אחד מהם נחלה ואפילו גדולה יחסית. | ||
| שורה 111: | שורה 110: | ||
עד כמה ניתן לוותר על האמת כדי להשכין שלום ועוד בדרכי משפט. ןהרי כבר אמר רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין : " על שלושה דברים העולם עומד [נוסח אחר: קיים]: על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"<ref> [[ספר זכריה]] ח', ט"ז) [[מסכת אבות]] א', י"ח)</ref>. | עד כמה ניתן לוותר על האמת כדי להשכין שלום ועוד בדרכי משפט. ןהרי כבר אמר רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין : " על שלושה דברים העולם עומד [נוסח אחר: קיים]: על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"<ref> [[ספר זכריה]] ח', ט"ז) [[מסכת אבות]] א', י"ח)</ref>. | ||
הרב מוטי אלון, שהוא בנו של מנחם אלון מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון במדינת ישראל, מרחיב:"תפקידו של השלום בעולמו של המשפט העברי הוא כפול: | הרב מוטי אלון, שהוא בנו של [[מנחם אלון]] מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון במדינת ישראל, מרחיב:"תפקידו של השלום בעולמו של המשפט העברי הוא כפול: | ||
* ראשית, הוא משמש כמקור ליצירת הדין וכעיקרון פרשני בדרך פסיקת הדין. | * ראשית, הוא משמש כמקור ליצירת הדין וכעיקרון פרשני בדרך פסיקת הדין. | ||
| שורה 195: | שורה 194: | ||
הפטרת הפרשה היא מ[[ספר מלכים]]:"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר" (ב',א'). [[דוד המלך]] מנחה את בנו [[שלמה המלך]] כיצד לנהוג: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" ויחד עם זאת תהיה מעשי: | הפטרת הפרשה היא מ[[ספר מלכים]]:"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר" (ב',א'). [[דוד המלך]] מנחה את בנו [[שלמה המלך]] כיצד לנהוג: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" ויחד עם זאת תהיה מעשי: | ||
"וְעָשִׂיתָ, כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם, שְׁאֹל " - ליואב שר הצבא. ואל תשכח את "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ". ומסיים את החשבונות:"וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה" - עם שמעי בן גרא. רק אז " וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד." ושלמה מוכן לתפקידו:" וּשְׁלֹמֹה--יָשַׁב, עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ, מְאֹד" '''המלכות משבט יהודה מתגשמת, בדור השני, כפי שיעקב אבינו ניבא ליהודה בן יעקב בפרשת ויחי. | "וְעָשִׂיתָ, כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם, שְׁאֹל " - ליואב שר הצבא. ואל תשכח את "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ". ומסיים את החשבונות:"וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה" - עם שמעי בן גרא. רק אז " וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד." ושלמה מוכן לתפקידו:" וּשְׁלֹמֹה--יָשַׁב, עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ, מְאֹד" '''המלכות משבט יהודה מתגשמת, בדור השני, כפי שיעקב אבינו ניבא ליהודה בן יעקב בפרשת ויחי. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/tags/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa%20%d7%95%d7%99%d7%97%d7%99 דברי תורה על פרשת ויחי] באתר ישיבה | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/12 פרשת ויחי] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/12#hftraHeader הפטרת ויחי (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־18:11, 31 בדצמבר 2022
|
|
פרשת ויחי היא הפרשה השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית המסיימת את תיאור סיפור דורו של יעקב אבינו.
יוסף הצדיק שהיה למשנה למלך מצרים לתקופה של שמונים שנה, התקופה הארוכה ביותר של מלוכה המוזכרת במקרא . הוא מסיים את חייו במלוא חופנים של נחת:
- המשך השלשלת - "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף:
- הגאולה העתידית - וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
- קבורתו בשכם - וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.
- שהייתו במצרים היא זמנית - "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (נ', כ"ג- כ"ו)
הפרשה עוסקת בקורות בני-יעקב במשך 71 שנה ובשנת 2,309 לבריאת העולם מסתיים חומש בראשית .
תוכן הפרשה[עריכה]
ניתן לחלק את הפרשה לפי הנושאים הבאים:
- השבעת יוסף - יעקב אבינו חש כי קרב יום מותו "... וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם." (מ"ז,כ"ט). מכאן הניב המוכר "חסד של אמת" - במדרש רבה נשאלה השאלה - מדוע יעקב הוסיף את המילה "אמת" למילה חסד - וכי יש חסד של שקר ? ההסבר במדרש הוא, כי אם מת בנו של אדם שאוהב אותך, אתה מצטער ומתאבל, כיוון שגם הוא יוכל להתאבל, אם אתה תמות בחייו. אולם אם האדם שאוהב אותך מת, אתה יכול לא להצטער ולא להתאבל, מפני שהוא לא יוכל להתנהג כלפיך באותה מידה. ... יעקב ביקש חסד של אמת, בלי שיוסף יצפה למשהו בתמורה [1] .
- הברכה לאפרים ולמנשה - הם יהיו ליעקב כמו "ראובן ושמעון". הוא מתנצל כי קבר את רחל אימנו, אימו של יוסף, בדרך. ופרידתו הראשונה היא מנכדיו וזאת בברכה המקובלת עד עצם היום הזה:"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (מ"ח-ט"ז).
- הברכה לבני-יעקב - יעקב אבינו מנסה להגיד להם "אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" _מ"ט,א'). אך רש"י מפרש שהדבר לא עלה בידו:"בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים".
- ברכת המלוכה - ברכה מיוחדת באה על שבט יהודה:"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" - מלך ישראל ומלך המשיח רק ממנו יבואו.(י').
- ברכת השפע - יוסף זוכה בה: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם" (כ"ה).
- מסע לוויה מלכותי ליעקב - עם ליווי ממלכתי מצרי "וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם-רֶכֶב גַּם-פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד,(נ',ט') לחברון אל מערת המכפלה .
- יוסף בשיאו - שלום עם האחים, משפחתו ברוכה, נותן תקוה לגאולה עתיד ואז עובר מן העולם.
משמעות הפרשה ה"סתומה"[עריכה]
בספר התורה אין מבחינים בין סיום פרשת ויגש לבין תחילת "פרשת ויחי". וכך תחילת הפרשה "סתומה" ללא כל רווח (ראו צילום). בזוהר דנים בנושא:"ויחי יעקב בארץ מצרים, אמאי פרשתא דא סתימא". רבי שמעון בר יוחאי מציע על קשר בין סוף הפסוק האחרון של "ויגש" לבין - הראשון של "ויחי". ההתחלה היא בסוף "ויגש" : וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד - ומכאן "ויחי" : וַיְחִי יַעֲקֹב.
כמו שבני יעקב, בארץ מצרים, מתקיימים בתפנוקי מלכים וזוכים לעינוגים עבור עצמם, אף יעקב זוכה לכך - אם כי בצורה מעט שונה. עד שפגש ביוסף היו חייו בצער כפי שמתואר בספר איוב: "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא-שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" (ג'כ"ו). עכשיו, סוף סוף זכיתי עכשיו נחת במצרים : בנו - משנה למלך מצרים, בניו היו צדיקים, לאחר שחזרו בתשובה ויש לו "בני שלישים" - נכדים בלשון ימינו. עתה הוא יכול להנות מתענוגות העולם, כפי שסבא זקן מצפה :כיין השקוט על שמריו .
מדרש רבה נותן לכך סיבות נוספות למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה ?*
- אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל.
- מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו.
- מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם.
רבינו בחיי מרחיב מעט. הוא מציג שני טעמים, האחד, כפי שנאמר אם קצת פירוט:" שעכשיו מתחיל הגלות ונסתם לבם לבם מצרת הגלות". השני, כולל תוספת על הפירוש הקודם "לפי שבקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו". כאשר אמר "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" - הןא התכוון לימות המשיח, בקץ הגלות הזה הארוך שאנו עומדים היום. ומוסיף רבינו בחיי"כי כל עניני יעקב ומקריו הם רמז לגלותנו השלישי הזה, כי כן היה יעקב שלישי לאבות. ולפי שנרמז ענין המשיח בכלל דבריו, כפי שאמר "עד כי יבא שילה", באה הפרשה הזאת סתומה לרמוז הקץ הסתום שהיה רוצה לגלותו ונסתם ממנו". המשך הדרש
יעקב אבינו לא מת[עריכה]
במסכת תענית מצאנו כתוב: רבי יצחק אומר בשם רבי יוחנן: "יעקב אבינו לא מת". רב נחמן מתפלא: "וכי לחינם ספדו הסופדים" ? מצטט לו רבי יצחק [2],י' "ואתה אל תירא עבדי יעקב... ואל תחת ישראל... ואת זרעך" - מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים[3] . לפי פשט הכתוב "יעקב" ו"ישראל" אין הכוונה ליעקב אבינו, אלא לעם ישראל. אך רבי יצחק נצמד למשמעות המילולית, ויעקב הוא יעקב אבינו שלווה את זרעו העתיד להוושע. השאלה היא האם באמת רצה רבי יצחק שנבין את הדרשה כך שיעקב אבינו פיזית לא מת ?
שלום רוזנברג [4] מציג הסבר אפשרי: לפי מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי : "כל מי שיש לו בן יגע בתורה, כאילו לא מת" הוא מבסס זאת על הפסוק "כי ידעתיו... ושמרו דרך ה'... למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו [5]" - אברהם לא רק מנבא את הגאולה (דיבר אליו), הוא גם ישתתף בה (דיבר עליו) [6]
הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן, מרחיב את הרעיון[7] ודן במשמעות המושג חיים. הרמב"ם ב"מורה נבוכים" [8] עומד על הקושי הלוגי שיש בתואר חי, שבו אנו מתארים את ה' כגון "אלקים חיים". אם כן במה "אלוקים" חי ?
מסביר הרמב"ם: "וכבר הרבו גם כן לעשות זה השם "חי'" בעניין קנות החכמה, "ויהיו חיים לנפשך", "כי מוצאי מצא חיים"". המסקנה הייתה כי ה"טוב" הוא "חיים", וה"רע" הוא ,מוות". וכן פרשו את הפסוק "למען תחיון" - שהכוונה "למען ייטב לך וכו'". ובלשון השאלה אמרו: "צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים, ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים".
מבחינה זו, יעקב אבינו לא מת. הוא הנחיל את השאיפה לאמונת אמת ולחיי צדק לצאצאיו אחריו. מיעקב מתחילה חברה חדשה בעולם, חברה שהמלכד אותה הם ערכים של אמונה ומוסר. אברהם ויצחק אף הם שאפו לכך, אולם הם לא זכו להקים דור המשך - בני יעקב הם שבטי ישראל - שכולו יהווה חברה ייחודית כזו.
שמע ישראל[עריכה]
בטרם יברך את בניו נאמר שמעו אל ישראל אביכם :" אלעזר בן אחוי אמר: מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו. אמר להם: שמעו אל ישראל, שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה! אמר לו: (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא ה' אלהינו ה' אחד. אף הוא פירש בשפתיו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מדרש רבא מוצא מכאן את המקור ל"שמע ישראל" ולברכה "ברוך שם כבודו" מדברי יעקב אבינו.
ברכות יעקב[עריכה]
- ערך מורחב - ברכות יעקב
ברכות יעקב מובאות בפרשת ויחי. יעקב אבינו מחליט כי בטרם ימות יאמר את דבריו לבניו דברי נבואה. ר' אברהם בן מאיר אֶבּן עזרא הוא (ראב"ע) באר על הפסןק וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים . הוא סבור כי האמור אינו כולל ברכות שהרי "ואיה ברכת ראובן ושמעון ולוי ? ". ורק בסוף הואמברך אותם, אך לנו התוכן של הברכה אינו ידוע:"וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" .
הפרשן רבי עובדיה ספורנו מנסה לתאר את תוכן הברכות:" קַבְּלוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהורָה לָכֶם כָּל יָמָיו, אֲשֶׁר בָּהּ תִּהְיוּ בְּנֵי "יִשְׂרָאֵל" וְהוּא אֲבִיכֶם, כִּי תִּשְׂתָּרְרוּ עִם אֱלהִים וַאֲנָשִׁים, וְלא יאבַד מִכֶּם הַטּוב הֶעָתִיד לָבוא." דהיינו, עיצות של האבא לבניו כיצד לנהוג לאחר מותו. היות ונאמר "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתו בֵּרַךְ אתָם", כלומר שלְכָל אֶחָד מֵהֶם נָתַן בְּרָכָה צְרִיכָה לו בְּיִחוּד, כְּגון לִיהוּדָה בְּעִנְיַן הַמַּלְכוּת, וּלְיִשָּׂשׂכָר בְּעִנְיַן הַתּורָה, וּלְלֵוִי בְּעִנְיַן הָעֲבודָה.
הרב תמיר גרנות מישיבת הר ציון מרחיב בנושא ברכות יעקב וכותב:"מושג הברכה עצמו הוא עמום, והשאלה היא מה בדיוק מעמדן של ברכות יעקב, ומהי כוונתו של יעקב אבינו בברכו את בניו. הברכה כאן יכולה להיות איחול או תפילה, אך מצד שני היא יכולה להיות סוג של חלוקת ירושה ותפקידים. אפשרות נוספת היא לראות בדבריו של יעקב מעין נבואה או צפייה ברוח הקדש, ובתחילת דבריו אומר יעקב דברים בכיוון זה: "היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (מ"ט,א').
רבי דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל מציג סיבה אחרת, לא תוכחות כשלעצמן - כמו לשלושת בניו הגדולים, ואף לא גילוי הקץ - כמו לאחדים מבניו , אלא -
"שיעקב בעת מותו רצה לבאר מאיזה מבניו יצא שבט המלכות והממשלה בזרעו. כי ראה וידע בכח נבואותיו שיתרבה זרעו מאד והיה ראוי שימנו עליהם מנהיג או מלך שוטר ומושל. ולפי שלא יפול ביניהם קטטה על מנוי המלך ראה הזקן בשעת מותו לבאר מאיזה שבט מהם תהיה ההנהגה והמלכות ובו מלכים ימלוכו, ובעבור זה עשה חפוש וחקירה בכל אחד מבניו כפי טבעו ותכונתו מי הוא הראוי למלכות כי טבע הבנים אשר יולדו להם ראה שיהיה נוטה לטבע האבות ויהיה תמיד המורם מהם כיוצא בהם כי טבע המקור ראוי שימצא במה שיחצב ממנו. ולכן מפני הבחינה הזאת זכר בכל אחד מבניו, פעם תכונותיהם בעצמם ופעם העתיד לבא על זרעם, לא לתכלית הברכה ולא לתכלית התוכחה ולא להגיד עתידות ולא לספר מעלתם בארץ כי אם להודיע אם הם ראוי למלכות ולשררה אם לא."
המטרה הייתה להבהיר לכל מי יהיו מנהיגי עם ישראל לאחר מותו . הרב שמעון גולן מאפרת המציג את דבריו מסכם, לפי מדרש רבה: [9] :"אמר רבי שמעון בן יוחאי: יהיו כל אחיך נקראין על שמך. אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא אמר רבי יהודה בר סימון משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכולם ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו."
יתכן שזו גם המשמעות של מלכות המאחדת את כל האומה לא רק תחת הנהגתו של יהודה, אלא אף תחת שמו. וזאת הייתה המטרה של יעקב אבינו לקבוע במפורש מי יהיה המנהיג בעתיד.
סמלי בני יעקב[עריכה]
סמלי השבטים מבית כנסת זיכרון משכן שילה מבוססים על מוטיבים מברכת יעקב ומברכת משה רבינו
חסד של אמת[עריכה]
הפרשה עוסקת בקבורת רחל אימנו, קבורת יעקב אבינו ב"מערת המכפלה" ובהכנה לקבור את יוסף הצדיק, על-ידי חניטה, כאשר בני ישראל יעלו לארץ כנען.
איזכור מקום קבורתה של רחל בדברי יעקב ליוסף מובנת לכאורה. היא כולה בלשון התנצלות:"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" (מ"ח,ז'). ורש"י מפרט את חששו של יעקב :
- אל תנקוט נגדי מידה כנגד מידה, שכן הטרחה שלך בעלייה לארץ כנען בוודאי עולה על הטרחה שהייתה לי להגיע מבית לחם למערת המכפלה : "ואף על פי שאני מטריח, עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה".
- המרחק אז לא היה רב וגם מזג האיר היה נח שנאמר על ד"ה כברת ארץ - מידת ארץ, והם אלפים אמה כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה"
- ואחרון - מקומה של רחל היה מתוכנן לעתיד, שנאמר על ד"ה ואקברה שם -... אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"
יעקב אבינו דורש מבנו שבועה:"... שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"(מ"ז, כ"ט). הרמב"ן האם עשה זאת משום שלא בטח בבנו. קיימת סברה אחרת:"... אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך יותר להשתדל בענין מפני השבועה, וכן היה הדבר כמו שאכן אמר פרעה: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".
יוסף עצמו, אף לו היה חשש קל ממילוי חסד של אמת. ולכן הוא כורך את קבורתו בארץ עם הגאולה העתידית, שנאמר:"וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה"(נ", כ"ה).
העדפת בני יוסף[עריכה]
לכאורה יעקב אבינו היה צריך ללמוד מהעדפה של בנו יוסף, לא לתת עדיפות לצאצאים. הוא ברך כי שני נכדיו [10] אפרים ומנשה יהיו לו כמו ראובן ושמעון. ולכן בחלוקת נחלות שבטי ישראל, אפרים ומנשה מקבלים כך אחד מהם נחלה ואפילו גדולה יחסית.
מדוע ניתן היתרון לאפרים ומנשה, על פני נכדים אחרים. הרב שמשון רפאל הירש, מיהדות גרמניה מציע את ההסבר הבא. אצל אברהם, יצחק ויעקב גידול וחינוך הילדים התבצע בעיקר בארץ ישראל. ארץ הקודש היא המקום המתאים והנוח ביותר לכל יהודי. הגמרא אף מציינת ש"אפילו האוויר בארץ ישראל מחכים כל אדם". מבחינה מסוימת, קל יותר להיות יהודי, בארץ ישראל.
אבל בגלות, עתה במצרים ובעתיד בעולם הרחב, הילדים עומדים בפני מציאות להזניח את היהדות לטובת הפיתויים הרבים שסובבים אותם. ההורים חייבים להיאבק תמיד במציאות שמקיפה את בניהם ולהדגיש את הערכים היפים של היהדות. מכאן גם מגיעה האמרה הידועה לכל יהודי החי בארצות הגולה: "השאלה היא לא האם ילדיך יישארו יהודים, אלא האם נכדיך יהיו יהודים".
מה באמת יצא מזרעם של אפרים ומנשה ? למרות הסיכויים הנמוכים שהיו להם בהיוולדם לתוך מציאות טמאה ומנוונת, הם עדיין הצליחו להישאר נאמנים לערכי התורה ולמצוותיה[11] ובכך להיות דוגמא לנכדים האחרים, בכל דור ודור.
עלון חב"ד "שיחת השבוע" מצביע על כך כי יעקב מבקש כי הברכה תבוא מה"מלאך", אשר גאל אותו ב"חרן" -בגלות. באותה ברכה בירך יעקב אבינו גם את בניו של יוסף. אף הם גדלו והתחנכו בגלות - במצרים - ונזקקו לסיוע מיוחד שלא יספגו את השקפת־העולם המצרית. לכן בירכם יעקב שאותו מלאך שהגן עליו בחרן – "יברך את הנערים", ואף בניו של יוסף יתחנכו בחינוך הראוי לשבטי־ישראל.
הדין, האמת והשלום[עריכה]
בסופה של פרשת ויחי אנו קוראים :"וַיְצַוּוּ אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. וַיֵּלְכוּ גַּם-אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (בראשית נ', ט"ו-כ"א).
הרב מוטי אלון מציג שאלה ותשובה, בקשה ותגובה
הפרשנים כבר תמהו ושאלו: האם אכן ציווה יעקב מיוסף כי יישא את פשעם וימחול להם? הרי בתחילת הפרשה לא נאמר דבר על כך. כמו כן, קיים ספק גדול אם ידע יעקב מה עשו האחים ליוסף. חז"ל וחלק מן הפרשנים סבורים : אכן יעקב לא ציווה כך לבניו, אלא שמותר ומצווה לשנות מפני השלום. כמו שמביא רבי אילעא משום רבי אליעזר ברבי שמעון: "מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר: "אביך צווה... כה תאמרו ליוסף אנא שא נא". רבי נתן אומר: מצווה!"
עד כמה ניתן לוותר על האמת כדי להשכין שלום ועוד בדרכי משפט. ןהרי כבר אמר רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין : " על שלושה דברים העולם עומד [נוסח אחר: קיים]: על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"[12].
הרב מוטי אלון, שהוא בנו של מנחם אלון מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון במדינת ישראל, מרחיב:"תפקידו של השלום בעולמו של המשפט העברי הוא כפול:
- ראשית, הוא משמש כמקור ליצירת הדין וכעיקרון פרשני בדרך פסיקת הדין.
- ושנית, הוא משמש כמטרה ותכלית של כלל מערכת המשפט העברי, ועל פיו יש לפרש את כלל הוראות המשפט העברי. ולא לחינם נקבע הפסוק המתאר את התורה, "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" [13] , כהנחיה כללית בדרכי פרשנותם של דיני המשפט העברי, על כל ענפיו וסוגיו, וכתכלית ומטרה של כלל עולמו של המשפט העברי.[14] מכאן אף מקומו המיוחד של השלום כאחד מארבעת העקרונות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ב"חוק יסודות המשפט" בחוק הישראלי. מסופקני אם נמצא במערכות משפט אחרות את עקרון השלום כהנחיית יסוד בדרכי המשפט והפסיקה, במיוחד, בדומה ובשורה אחת עם שלושת העקרונות האחרים - החירות, הצדק והיושר - שכל מערכת משפטית ראויה מתכבדת בהם."
תשובת יוסף להצעת האחים. יוסף אומר "התחת אלקים אני" הרב נפתלי צבי יהודה ברלין הוא "הנצי"ב מוולוז'ין" רואה בתשובתו של יוסף את עומקה של תפיסת המשפט העברי באשר לזכויות האדם וחובותיו. ואלה דבריו: "כי התחת אלקים אני" - הלא אתם עבדי אלקים, וכאשר תהיו עבדים לי, הלוא אני מקפח כבוד שמים, ומקבל את עבדיו לי לעבדים, והיאך אפשר לעשות כן? האם במקום אלקים אני, שאקבל את עבדיו לי לעבדים ?
ואז בקשת האחים - "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך".
והסיום תגובת יוסף - "כדבריכם כן הוא"[15] . מאבינו ומאבות אבותנו למדנו כי האדם, כל אדם, עבד האלוקים הוא, ולא עבד האדם, ומתוך הפנמת ערך זה לא ייתכן שאתם תהיו לי, ליוסף אחיכם, לעבדים. תפיסה זו באה לידי ביטוי מאלף בפיו של האמורא רב, גדול חכמי בבל במאה הג', בקשר להלכה עקרונית בתחום חירות האדם, ובהנמקה שניתנה לה. ואלה דבריו: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום... דכתיב: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה, נה) - עבדי הם, ולא עבדים לעבדים [16].
לפי הלכה זו, אדם שהשכיר עצמו לבעל הבית כפועל, על אף שהשכיר עצמו ליום עבודה שלם, רשאי הוא לחזור בו באמצע היום (כמובן שלא יקבל אלא שכר עבור העבודה שעבד). וכל כך למה ? על שום שעבודה אצל אחר, בניגוד לרצונו של העובד, פוגעת בחירותו, ויש בה משום "עבדות" לאדם אחר. הלכה זו גרמה לקשיים רבים ולהפרעות לחיי כלכלה תקינים, וחכמים צמצמוה בדרכי פרשנות שונים[17] .
לסיכום חיי יוסף[עריכה]
בספר תהילים מובא פרק העוסק כולו ביוסף ומהווה מעין תמצית חייו:(פרק ד')
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב' - בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.:
ג' - בְּנֵי-אִישׁ עַד-מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה.
ד' -וּדְעוּ כִּי-הִפְלָה יְהֹוָה חָסִיד לוֹ ה' יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו.
ה' -רִגְזוּ וְאַל-תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל-מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה.
ו' - זִבְחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל-ה'.
ז' - רַבִּים אֹמְרִים מִי-יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה-עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'.
ח' - נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.
ט'- בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי-אַתָּה יְהֹוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.
הרב מאיר גרוזמן, בעקבות פרשני המקרא, כתב דף לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן בנושא: וינחם אותם וידבר על לִבָּם - לסיכום תולדות חייו של יוסף.
לדעתו, "למרות כותרתו של הפרק היא "מִזְמוֹר לְדָוִד", נראה הוא כי מזמור עוסק ביוסף. הוא ממחיש זאת בדוגמאות, ונראה זאת לפי הפסוקים:
- ב' וג' - עוסקים בשנאה של האחים את יוסף כאשר הם מתנכלים להמיתו. יוסף במצוקתו זועק אל ה' ומבקש ישועה מאלוקי הצדק. הוא נמצא במצר ("בצר") ומקווה שה' ירחיב לו, יחונן אותו וישמע את תפילתו.
- ד' וה' - רומזים לימים שבהם נפגש יוסף לראשונה עם אֶחיו במצרים. הוא הכיר אותם, אך הם לא הכירוהו. יוסף אינו שוכח ברגעים אלו של שביעות רצון שמצבו החדש הוא תוצאה של תפילותיו אל ה' ששמע אליו ונענה לו: "בְּקָרְאִי אֵלָיו". בהמשך הוא מביא את אֶחיו למצב שיצטערו על חטא המכירה ויחושו בלבבם, גם בעת היותם על משכבם, רגשות אשמה.
- ו' - מהווה פניה לאֶחיו בה הוא מבקש שלא להמשיך ולרגוז ואף לא לריב ביניהם ולהאשים את עצמם.
- ז'-ט' - תארים לפנינו את הרהוריו של יוסף בתום כל ההתרחשויות בינו לבין אֶחיו.יוסף מקווה שכאשר יגיע יום המיתה המתואר כאן כשכיבה ושינה – "אשכבה ואישן" (שינה היא פעמים ביטוי למוות, , הוא יהיה בצוותא עם אחיו, ללא מריבה וללא איבה, אלא "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן".
חניטה[עריכה]
על מנת למלא את בקשת יוסף הצדיק, להביא אותו לקבורה, ה"רופאים" חונטו את גופו. מלאכת שימור של גופת המת בעזרת עשבים וחומרים מיוחדים המעכבים בעד רקבון הגופה היו ידועים למצרים הקדמונים.
החניטה הראשונה שעליה מסופר במקרא היא של יעקב [18] והיא מתוארת כך:"וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. (נ',א'-ב'). לפי רש"י: החניטה - "עניין מרקחת בשמים הוא". הפרשן " ר' יהודה ליב בן יוסף הלוי" במכונה: "יהל אור" כותב:"שהיו עושים הסמים כמו אבק לפזר. ויכול להיות שלא פתחו את בטנו להוציא את בני מעיוכמנהג המלכים. רק פזרו האבק לנעלה על הגוף מפני הכבוד"
החניטה המצריות נועדה לשמר את צורתו של הגוף כדי לאפשר לנשמה לחזור אליו, לפי האמונה המצרית. את האיברים הפנימיים הכניסו לכדים שצורפו לקבר. את הגופה עטפו בבדים מרוחים בשרף. הפרשן על הראב"ע "קרני אור" לר' יהודה ליב קרינסקי מתאר את התהליך המקובל של החניטה: " היא הוצאת המוח והלב והכבד, וכן המעים והמררות מתוך הגוף, וימשחו הגוף מבית ומבחוץ בשמן האפרסמון, וימלא הקרביים מבית ומבחוץ ממיני הבשמים המיבשים לחלוחית הגוף, וצריך בכל יום להחליף הבשמים. ובתוך ימים ישאר הגוף יבש וקשה על מתכונתו, מבלי שינוי אבר מאבריו, והמת נראה כאחו ישן, ולא יתעפש ולא יסריח ןלא יתרחקו ממנו. במוזאונים בעולם שמורות מומיות בנות אלפי שנים.
בציורים שנמצאו על פעולת החניטה - כמו לעיל - מופיעה מראש לאדם החנוט כעין דמות של "שועל". האם יש קשר בין דמותה של החיה לבין פעולת החניטה ?
רש"י כתב על ד"ה :וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה [19] את פירוש הבא:"תעלא בעידניה סגיד ליה" . על כך פרשו במסכת מגילה:"אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו דאמרי אינשי 'תעלא (שועל) בעידניה (אם תראה שעתו מצלחת) - סגיד ליה'" [20], אשר משמעו הוא השתחווה אפילו לשועל, הנחשב לחי בזויה, בזמן הצלחתה. יוסף בקש זאת מיוסף ולא מיהודה, היות וידע שיוסף הוא המסוגל לבצע את בקשתו. עדיין השאלה היא האם יש קשר בין השועל, אשר כנראה הוא "תן" לבין פעולת החניטה.
זאב ח' ארליך (ז'אבו) במאמרו:תעלא בעידניה סגיד ליה [21] מספר כי אל החניטה המצרי היה לו פני תן. הוא המופיע בציורים כגוחן על פני המת. ארליך מצביע על כך כי בבקשתו מיוסף הוא מבקש כי הוא יטפל בחניטה ולא אל "אנוביס" בעל פני התן שזה תפקידו. ואכן יעקב נפטר במצרים והוא מבקש כי לא יקבר אותו באחד המקדשים שלהם - דבר שהם מסוגלים לעשות באמונה כי יביאו לו ברכה. לא כן היה גורלו של יוסף הצדיק.
אשר לגורל ארונו יוסף מובא במסכת סוטה:"ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור ? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור; הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו". ורש"י מבאר:,לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא שכולה עשויה יאורים וחריצים מנילוס עד סוף המדינה כמה פרסאות; ונילוס עולה ומשקה ומתברך, וממלא אותן יאורים, ומשקין מהן השדות, והיינו דכתיב [22] :"והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא ולא עליהם" ואין כתיב כאן הגשם אלא ולא עליהם- יהיה אותו נהר שהן שותין ממנו; ויונתן בן עוזיאל תרגם 'ולא עליהם תיסק נילוס')!
הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: "יוסף! יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך!" מיד צף ארונו של יוסף.
ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב [23] : ויהי האחד (בתלמידי אלישע כתיב [מלכים ב ו,ה]) [ויהי אחד] מפיל הקורה, ואֶת הברזל נפל אל המים, [ויצעק ויאמר] אהה אדוני והוא שאול (השאילוהו לו)! (פסוק ו) ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל!
חזק חזק ונתחזק[עריכה]
בטאון חב"ד דן בהכרזה בסיום הספר "חזק חזק ונתחזק!" . פרשת ויחי היא סיום וחותם ספר ראשון, גם במעלה וחשיבות, דחמשה חומשי תורה, ספר בראשית (גם מלשון ראש), הנקרא "ספר הישר", "ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים" – "מעשה אבות סימן לבנים" – שמהווה הוראה ונתינת-כוח לכללות עבודת ה"בנים" (כל בני-ישראל) שמתחילה ב"ואלה שמות בני ישראל", ונמשכת בכל הד' ספרים שלאחרי-זה, ובכל כ"ד ספרי קודש דתורה, נביאים וכתובים, עד ל"דברי הימים", דברי ימי בני-ישראל עד סוף כל הדורות.
ומודגש בשמה ובתוכנה של הפרשה שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה:
- שם הפרשה – "ויחי יעקב" – שכיוון ש"יעקב" הוא "בחיר האבות", מהווים חיי יעקב הסך-הכל ד"ספר הישר" "ספר אברהם, יצחק ויעקב", ועל-ידו נמשכים לכל בני-ישראל כל ענייני האבות ועד שנעשה המעמד ומצב ד"ויחי יעקב" אצל כל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.
- תוכן הפרשה – ברכת יעקב לבניו, ולפני-זה גם ברכתו לבני יוסף והמשכת ענייני יעקב לכל בניו, י"ב השבטים, שכוללים כל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.
ובלשון חז"ל: "יעקב אבינו לא מת", "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" – שחיי יעקב הם חיים נצחיים על-ידי זה שנמשכים אצל זרעו וזרע-זרעו עד סוף כל הדורות, "זרעו בחיים", חיים אמיתיים על-ידי לימוד וקיום התורה, "חיינו ואורך ימינו"17, עניינו של יעקב, כמו שכתוב "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
ובסיום קריאת פרשת ויחי שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה מכריזים "חזק חזק ונתחזק" – ש"ויחי יעקב" מהווה חיזוק על העבודה דכל בני-ישראל עד סוף כל הדורות.
ולסיום ספר בראשית:
מקור התמונות:ויקישיתוף
ספר תורה פתוח לקריאה - צילם:Horsch, Willy
ספר בראשית על קליפת ביצה - צילם:Brian0918
האדם הראשון יוצא מגן העדן אל העולם - צילם:Heikenwaelder
ההפטרה[עריכה]
הפטרת הפרשה היא מספר מלכים:"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר" (ב',א'). דוד המלך מנחה את בנו שלמה המלך כיצד לנהוג: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" ויחד עם זאת תהיה מעשי: "וְעָשִׂיתָ, כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם, שְׁאֹל " - ליואב שר הצבא. ואל תשכח את "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ". ומסיים את החשבונות:"וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה" - עם שמעי בן גרא. רק אז " וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד." ושלמה מוכן לתפקידו:" וּשְׁלֹמֹה--יָשַׁב, עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ, מְאֹד" המלכות משבט יהודה מתגשמת, בדור השני, כפי שיעקב אבינו ניבא ליהודה בן יעקב בפרשת ויחי.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דברי תורה על פרשת ויחי באתר ישיבה
- פרשת ויחי באתר 'מקראות גדולות הכתר'
- הפטרת ויחי (ספרדים, אשכנזים, תימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ פרשה צ"ו, קטע ה'
- ↑ ספר ירמיה ל'
- ↑ ה' ע"ב
- ↑ ב"מעריב", תשס"ו
- ↑ ספר בראשית, י"ח,י"ט
- ↑ בראשית רבה מ"ט, ד'
- ↑ בגליון "מעייני הישועה" לפרשת ויחי תשס"ט
- ↑ חלק א' פרק מ"ב
- ↑ בראשית רבה צ"ח,ו'
- ↑ אצל אבימלך מלך גרר כתוב:"וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם-תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" כ,א, כ"ג - יוצא מכאן כי נין הוא בן - שלא לפי המקובל בימינו ונכד הוא "השלישי" - כפי שמקובל בימינו. אך יש גם שהם בני מכיר, שהם לפי רבי אברהם אבן עזרא :"בעבור היות מלת בני סמוכה הנה יהיו הבנים רבעים" על הפסוק שנאמר ביוסף:"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף:
- ↑ מקור הרעיון
- ↑ ספר זכריה ח', ט"ז) מסכת אבות א', י"ח)
- ↑ ספר משלי ג', י"ז)
- ↑ ראה בהרחבה: מ' אלון, "הדין, האמת, השלום והפשרה: על שלושה וארבעה עמודי המשפט והחברה", מחקרי משפט יד (תשנ"ח), 342-269, ובמיוחד מעמ' 300 ואילך
- ↑ בראשית מ"ד, י'
- ↑ מסכת בבא מציעא י', א'
- ↑ וראה בהרחבה: מ' אלון, "חוקי היסוד, דרכי חקיקתם ופרשנותם, מאין ולאן", מחקרי משפט יב (תשנ"ו), עמ' 275 ואילך; מ' אלון, כבוד האדם וחירותו בדרכי ההוצאה לפועל (ירושלים, תש"ס), עמ' 68, 112.
- ↑ ספר בראשית נ' ב'-ג'
- ↑ מ"ז, ל"א
- ↑ ט"ז, ב'
- ↑ במקור ראשון 2009
- ↑ זכריה יד,יז-יח
- ↑ מלכים ב ו,ה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה