פרשת אמור: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
==אותו ואת בנו== | ==אותו ואת בנו== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[אותו ואת בנו]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[אותו ואת בנו]]}} | ||
בפרשה מופיע האיסור לשחוט [[אותו ואת בנו]] ביום אחד. הרמב"ם {{הערה| מורה נבוכים ג,מח}} מסביר | בפרשה מופיע האיסור לשחוט [[אותו ואת בנו]] ביום אחד. הרמב"ם {{הערה| מורה נבוכים ג,מח}} מסביר את טעם המצווה בדומה לטעם האיסור ב[[שילוח הקן]] ומפרש כי מטרת הציווי הוא משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים. לעומתו, הרמב"ן {{הערה| דברים כב,ו}} תוקף בחריפות את שיטת הרמב"ם ומסביר שטעם המצווה אינו משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים, שהרי יכל לאסור כליל את השחיטה, אלא מטרת הציווי הוא לחנך לרחמנות. לשיטתו, כאשר האדם מתאכזר אל בעלי החיים, רגש האכזריות יכול להתפשט לשאר חלקי החיים שלו, ולכן גם שוחטי הבהמות הם אנשים אכזריים. על מנת למנוע ממידת אכזריות זו להתקבע בלב האדם, הקב"ה ציווה את העם לרחם על הבהמות ולא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. | ||
ה[[רבי שמשון רפאל הירש| רש"ר הירש]] מסביר באופן שונה משני הגישות לעיל ומפרש שההימנעות משחיטת הבהמה יחד עם בנה מעלה על נס את התמסרות הבהמה לוולדה. לפירושו, בעוד הרגש הטבעי של הבהמה נוטה לאנוכיות ולאהבה עצמית, בעת שהבהמה מטפלת בוולד מתגלה בה התרוממות מסוימת של הקרבה עצמית לצורך האחר. האיסור להקריב את הבהמה יחד עם בנה מדגיש זכר זה של רגש אנושי הנמצא בבהמה, וההתחשבות בו מראה את החשיבות שמראה התורה בקידום הרגש המוסרי שבאדם. | ה[[רבי שמשון רפאל הירש| רש"ר הירש]] מסביר באופן שונה משני הגישות לעיל ומפרש שההימנעות משחיטת הבהמה יחד עם בנה מעלה על נס את התמסרות הבהמה לוולדה. לפירושו, בעוד הרגש הטבעי של הבהמה נוטה לאנוכיות ולאהבה עצמית, בעת שהבהמה מטפלת בוולד מתגלה בה התרוממות מסוימת של הקרבה עצמית לצורך האחר. האיסור להקריב את הבהמה יחד עם בנה מדגיש זכר זה של רגש אנושי הנמצא בבהמה, וההתחשבות בו מראה את החשיבות שמראה התורה בקידום הרגש המוסרי שבאדם. | ||
גרסה מ־17:59, 8 במאי 2019
|
|
פרשת אמור היא הפרשה השמינית בחומש ויקרא.
תוכן הפרשה
- ציוויים לכהנים - הכהנים צריכים לשמור על טהרה, ולא להטמא למת מלבד מספר קרובים: אשתו[1], אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו, ואחותו הבתולה. כן אסור לו לעשות קרחה בשערו, לגלח את זקנו ולעשות שריטה בבשרו. אסור לכהן לשאת חללה, זונה או גרושה.
- ציוויים לכהן הגדול - לכהן הגדול אסור להטמא כלל, אפילו לקרוביו. אסור לו לפרוע את ראשו ולפרום את בגדיו, והוא חייב לשאת לאישה נערה בתולה - אסורות לו אלמנה, גרושה, חללה או זונה.
- רשימת מומים הפוסלים כהנים לעבודת המקדש. כהן בעל מום יכול לאכול בקדשים, אך אסור לו לעבוד בבית המקדש.
- איסור עבודה בטומאה - אין להכנס למקדש או לאכול קדשים בטומאה.
- רשימת מומים הפוסלים בהמות להקרבה - בהמות שיש בגופן מומים פסולות כקרבן. בנוסף, אין להקריב בהמה פחותה מגיל שבעה ימים, ואין להקריב שור או שה ואת בנו באותו יום.
- פרשת המועדות - ציוויים מפורטים על החגים: שבת, פסח, הבאת העומר וספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות.
- תורת לחם הפנים - כמותו, סידורו וזמנו.
- פרשת המקלל - במהלך מריבה קילל אדם במחנה ישראל את ה'. הוא הושם במשמר, וה' ציוה את משה שירגמו אותו באבנים - וכן היה.
אותו ואת בנו
- ערך מורחב - אותו ואת בנו
בפרשה מופיע האיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. הרמב"ם [2] מסביר את טעם המצווה בדומה לטעם האיסור בשילוח הקן ומפרש כי מטרת הציווי הוא משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים. לעומתו, הרמב"ן [3] תוקף בחריפות את שיטת הרמב"ם ומסביר שטעם המצווה אינו משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים, שהרי יכל לאסור כליל את השחיטה, אלא מטרת הציווי הוא לחנך לרחמנות. לשיטתו, כאשר האדם מתאכזר אל בעלי החיים, רגש האכזריות יכול להתפשט לשאר חלקי החיים שלו, ולכן גם שוחטי הבהמות הם אנשים אכזריים. על מנת למנוע ממידת אכזריות זו להתקבע בלב האדם, הקב"ה ציווה את העם לרחם על הבהמות ולא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד.
ה רש"ר הירש מסביר באופן שונה משני הגישות לעיל ומפרש שההימנעות משחיטת הבהמה יחד עם בנה מעלה על נס את התמסרות הבהמה לוולדה. לפירושו, בעוד הרגש הטבעי של הבהמה נוטה לאנוכיות ולאהבה עצמית, בעת שהבהמה מטפלת בוולד מתגלה בה התרוממות מסוימת של הקרבה עצמית לצורך האחר. האיסור להקריב את הבהמה יחד עם בנה מדגיש זכר זה של רגש אנושי הנמצא בבהמה, וההתחשבות בו מראה את החשיבות שמראה התורה בקידום הרגש המוסרי שבאדם.
קישורים חיצוניים
- טקסט פרשת אמר באתר ישיבה
- דברי תורה על פרשת אמור באתר ישיבה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה