התובע הוא עורך דין שייצג את הנתבע 3 מר טל בתביעה מול חברת ליסינג, כשנקבע ששכרו יהיה 20 אחוזים, או היותר מ-30,000 ש"ח כעת הוא תובע את שכרו בסך כ-30,000 ש"ח.

התובע הינו מפקח בנייה ומהנדס, הוא הוזמן על ידי הנתבעים לבצע פיקוח בביתם שבבנייה בישוב י', מוסכם בין הצדדים שהתובע עשה עבודה נוספת, ועליה הוא תובע תשלום נוסף, הנתבע טוען שהעבודה כלולה בתשלום הראשון וכי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף.

התובעים והנתבעים כולם גרים באותו ישוב ג', הויכוח הוא אודות חלוקת ההוצאות של כביש חדש שנבנה לשכונתם, וכיצד יש לחלקו, בית הדין קמא קבע כי יש לחלק את המגרשים לפי מספר המגרשים, ולכן הנתבעים ישלמו תשלום כפול.

התובעים והנתבעים כולם מהישוב ג', הנתבעים הם בעלי שני מגרשים בישוב, ועל בסיס זה באה התביעה, כשעל הפרק כעת כביש חדש שעומד להסלל לתושבי השכונה באיזור שבו הם מתגוררים, לטענת השכנים על הנתבעים לשלם תשלום כפול משום שהם בעלי מגרש כפול, כמו שהם משלמים עבור תשתיות הישוב תשלומים כפולים לטענת הנתבעים מגרשם הוא מגרש אחד מוגדל ולא שני מגרשים, וכמו כן הם משלמים על תשתיות פי שניים משאר התושבים רק על מנת להמנע ממחלוקת.

התובע שימש כקורא בתורה ומלמד בבית הכנסת, וקיבל 200 ש"ח לחודש הרב בעצה אחת עם הגבאים החליט לסלק אותו, בגלל שהוא מחרחר ריב, התובע תובע לחזור לתפקידיו בבית הכנסת.

התובע קנה מגבאי בית הכנסת עוד כשבית הכנסת לא נבנה "מקומות מכובדים" בעזרת נשים, הוא קיבל מקומות בשורה חמישית של עזרת נשים, לאחר כמה שנים הוא תובע את הגבאים בטענה שהמקומות שניתנו לו אינם מכובדים.

התובעים הם גבאים במניין שהתחיל להיות מוקם בבניין של תלמוד תורה, הם קיבלו כתרומות דברים רבים, והם רוצים להעביר אותם כעת למקום החדש של המניין.

בלן במקווה של המועצה הדתית תובע את המועצה הדתית על כך שלטענתו יו"ר המועצה הדתית הבטיח לו להתמנות לרב שכונה.

בני זוג נישאו לפני כעשר שנים בנישואים שניים. לאשה היה מלפני הנישואין עסק של ביגוד שרשום על שמה. לפני כשש שנים עזב הבעל את מקום עבודתו והחל לנהל את העסק. במהלך השנים הרחיב את העסק ליבוא של בגדים כתוצאה מכך העסק הפסיד כספים רבים ופשט רגל.
הצדדים עשו הסכם ממון קודם הנישואין ועל פיו העסק שייך לאשה וכל ההכנסות שלה. בהסכם הסתלק כל צד מנכסים וכספים של האחר כולל כספים ממקום העבודה, לבד מאשר יסכימו עליו וירשם על שמם (כפי שעשו בבית שקנו) וסכום מסוים שמכניס כל צד לחשבון משותף.
עם כניסתו של הבעל כמנהל, קיבל משכורת ישירות לחשבונו הפרטי. בהוצאות המחיה והמשכנתא נשאו שני הצדדים בשווה.
האשה תובעת שהבעל ישלם את שוויו של העסק משעה שנכנס לניהולו כך שמחצית הבית שרשום על שמו יעבור לבעלותה.
הבעל טוען שפשיטת הרגל נבעה מחוסר מזל כך שאין לחייבו כתביעת האשה. לדבריו, האשה ידעה בדיוק איזו סחורה הוא עומד לקנות ואלו כמויות וכן את ההלוואות הבנקאיות שלקחו ולא הביעה כל התנגדות.
האשה טוענת שסמכה על הבעל בכל אשר עשה ולכן לא הפריעה לו ובדיעבד התברר כי ניהל את העסק בצורה כושלת. חלק מההשקעות בסחורה נודעו לה רק בדיעבד כשכבר הסחורה היתה במחסן.

התובעים הם בעל ואשתו התובעים את אחי האשה, הנתבע, בכך שאצלו נמצא מפתח לדירתם ולטענתם נגנבו להם בשני מקרים דברי ערך מהדירה, באחד מהמקרים הנתבע הודה שהוא שהה בדירה, אך הכחיש שגנב משהו, בשני המקרים לא נראו סימני פריצה. התובעים תובעים את ערך הדברים שנגנבו.