דירתו של התובע היא מתחת לדירתו של הנתבע וניזוקה על ידי רטיבות מהקומה העליונה, ולכן יש צורך לסייד את הדירה, הנתבע השיב שהנזילה היא כתוצאה מבעייה ברעפים שתוקנה על חשבונו, ועל התובע להשתתף בעלות התיקון והנזקים שנגרמו לו.

התובעת מכרה מניות של חברת "מטבח.נט" בסכום של 100,000 ש"ח, לנתבע, מאחר שהנתבע הגיש את הצ'ק לפרעון על ידי הוצאה לפועל היא מבקשת מבית הדין להכיר בפעולה זו כדרישת תשלום שלא נענתה וכביטול העיסקה. לחילופין היא מבקשת תמורה מלאה על המניות, בתוספת ריבית על העדר תשלום עד עכשו. הנתבע טוען

הנתבע רכש מניות חברה כלשהי ממישהו, ורשם לו צ'ק בטחון, כמו כן הנתבע תיווך בעיסקת משקיעים, ומצא קונה למניות בעל התובעת, הצדדים הלכו לרב שיפסוק ביניהם, לפי פסק הרב, אחיעד שהיה חייב 100,000 עבור קנייה נוספת של המניות מאשת התובע, וכמו כן התובע חייב לשלם לנתבע דמי תיווך על סך 162,300 ובינתיים ישלם לו חצי מהסכום הזה.
הנתבע הגיש את ההמחאה להוצאה לפועל, והתובעת הגישה התנגדות לביצוע הצ'ק.
התובעת תובעת תשלום הוצאות משפט בגלל ההליכים שנגרמו לה בגלל ביצוע השטר בהוצאה לפועל, וסך הכל 111,332 ש"ח ועוד 15,000 ש"ח עוגמת נפש. כמו כן הנתבע לא זכאי לכל דמי התיווך כיוון שסכום העיסקה לא התקבל.
הנתבע טען שהגיש את הצ'ק רק עבור סכום של כ-81 אלף אך לאחר מכן הודה שבעקבות קיזוז ה-100 אלף מגיע לו רק 62,300 ש"ח.

שני אנשים השקיעו בנפרד דרך חברת "בניינית" בקרקע שעליה היה אמור להיות מוקם בניין, הנתבע השקיע את הכסף בהתחלה כהלוואה ולאחר מכן "בניינית" נתנה לו חלק תמורת ההלוואה שהוא נתן, בית הדין קבע בפסק הדין הראשון שהצדדים מהווים שותפים, ועליהם גם לשאת יחד בתשלומים שמושתים על השותפות, לצורך השלמת הדברים באים פסקי הדין הסופיים שקובעים את חלוקת השותפות, והשיתוף בתשלומים.

התובע והנתבע יחד עם שכנים הגישו תוכניות להרחבת הדירות, הנתבע ביקש להפוך חלק מהמקלט לשטח שבשימושו, התובע התנגד, לאחר מכן שינה התובע את תוכניותיו וביקש לבנות ממ"ד שיחובר לדירתו באמצעות מדרגות בקומת הקרקע, התובע מבקש שבית הדין יורה לנתבע שהוא יקבל את המחסן הנוסף, ולא הנתבע, כמו כן הוא ביקש בקשות נוספות בהקשר של הבנייה אם תתבצע, הנתבע טוען שמדובר בתביעה קנטרנית, משום שהתובע לא יכול לקבל מחסן גדול יותר לפי החוק.

חברת "ב" רכשה קרקע בעיר ש', בעיסקת רכישה, כיון שהיא נקלעה לקשיים עקב אופי העיסקה היא ביקשה הלוואה מהנתבע, שהלווה לה, לאחר מכן החברה חתמה חוזה עם התובעים, שהתחייבו לשלם 360 אלף דולר ובתמורה לכך יקבלו דירה בת חמישה חדרים, ואת שטח הגג, בשלב כלשהו נחתם הסכם שמבטא את השיתוף בין הצדדים לעיסקה, לתובעים היה 60% ולנתבעים 35%, התובעים היו זכאים לדירת חמישה חדרים בקומה ב' כולל הגג, והנתבע היה זכאי לדירת חמישה חדרים בקומה א'. לאחר זמן מה, חברת "ב" חתמה על הסכם עם הנתבע שלפיו שתי יחידות קרקע יהיו בבעלותו בתמורה לויתור על ההלוואה, לטענת התובעים הנתבעים מתחייבים בכל חיובי חברת "ב" כלפיו. הוא תובע פיצוי מהנתבע על העיכוב בבנייה. לטענת הנתבע הוא שילם ישירות למר א' בעליו הקודם של הקרקע, הוא לא ידע כלל מההסכם בין התובעים ל"ב", הוא תובע מהתובעים השתתפות בעלויות המס, שהושת עליו בגלל שההסכם היה רשום על שמו, ועוד הוצאות אחרות שהוא הוציא. במידה והתובעים לא ישתתפו בעלויות הוא ישיב להם את כספם, והוא יהיה הבעלים המלא של הקרקע.

התובע עבד בישיבה שמנהלה הוא מר חיא, תנאי העסקתו שונו כמה פעמים, עד שב-20.12.09 הוא קיבל מכתב פיטורין, שלאחריו הוא לא עבד בפועל. לטענתו יש להגדירו כשכיר עד לתאריך 20.1.10 ולשלם לו את כל הזכויות הסוציאליות הנובעות מכך. לטענת הנתבעת בתקופה הראשונה העובד לא היה מוגדר כשכיר אלא כעצמאי משום שהוא עבד בזמנים שונים, וכמו כן הוא נתן חשבוניות, והיה חופשי לקבוע את לו"ז העבודה, כמו כן סיום העבודה הוא 20.12, ישנם תביעות נוספות על מרכיבי שכר נוספים - נסיעות, שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין.

התובעים הפעילו מכונת שתייה בבית הכנסת, לטענתם הגבאי החדש הצר את צעדיהם, והם תובעים אותו לפצות אותם על נזקיהם, לטענת הגבאי המכונה לא פעלה כראוי ולכן הוא ניתק אותה לפעמים כשהגיעו אליו תלונות.

מר אלעד התובע רכש דירה מגב' נועה, סוכם שהיא תספק לו מכתב כוונות מהבנק שהדירה היתה משועבדת לו, המכתב נמסר באיחור ניכר.
התובע תובע הפרשי ריביות, וקנס על איחור בחוזה, והשהייה בשכירות. ועוד הוצאות והפסדים נוספים. ב"כ הנתבעת טען שהתובע מעולם לא אמר שהמכתב דחוף לו.

בעלי מגרש 92 בנו ביוב על מגרש 50 שהיה בבעלות נתבעים 3-4, וכעת הוא בבעלות התובע, התובע תבע את כל סכומי ההוצאות שנגרמו לו, ומערער על החלטת בית הדין לחייב את הנתבעים 1-2 ב-20,000 ש"ח בלבד.