שוכר ומשכיר האריכו את תקופת החוזה, צ'ק שהשוכר שילם על סך 350 ש"ח כשהוא עזב, חזר בגלל ביטול הצ'ק. מצד שני הנתבע טוען שנעשו שיפוצים בדירה בזמן שהוא התגורר וחפצים שהיו בה נהרסו.

לקוח הזמין את שירותיו של משרד עו"ד גדול, לאחר שהוא סיכם את פרטי התשלום, הוא סיכם שתוגש לו חשבונית בכל חודש, למרות זאת חשבונית הוגשה רק כעבור חודשים רבים, ולטענת הלקוח היא היתה לא לפי תנאי השכר שהוא סיכם.

התובעים משפחת ר' בנו את ביתם יחד עם משפחת ח' בישוב ב', הבנייה התקדמה בהתחלה בקצב אחיד, והנתבע התקדם בשלב כלשהו יותר, הוא התחיל להשכיר את דירתו, ואז הוא החליט להרחיב את דירתו, בשלב זה תבע אותו התובע מר ר', והוציא צו מניעה להפסקת העבודות, כעת הוא תובע פיצויים על ירידת ערך ונזקים אחרים שהבנייה גורמת לו. סך הכל הוא תובע סכום של 180,000 ₪ ועוד סכומים נוספים עבור הוצאות. התובע טוען שאמנם אין בידו היתר בנייה, אך רבים בישוב בונים כך.

משפחת א' התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים - משפחת ג', שלטענתם גורמים להם נזקים, ישנה גם תביעה נגדית, התקבלה הסכמה להפסקת העבודות שהנתבעים לא עמדו בה, התובעים ביקשו רשות לפנות לעירייה.

התובע גר בישוב, הנתבעת שהיא הנהלת הישוב התחייבה לעשות שינוי בשביל הכניסה תמורת תשלום, שלטענתו היה גבוה, כמו כן הוא תובע מהם לרשום את הדירה על שמו.

התובעים עברו דירה מתל אביב לירושלים, ולצורך כך שכרו את שירותיו של הנתבע בעל חברת הובלות, בעת ההובלה נשרף הנגרר על תכולתו, לאחר שהועברו החפצים, הנגרר נגנב לנתבע, לתובעים נגרמו נזקים רבים שעל כולם הם תובעים כ-100 אלף ₪ על פי הערכת בית הדין. לטענת התובעים השריפה בנגרר נגרמה בגלל העמסת יתר, או רשלנות אחרת של הנתבע.

ראובן כתב צואה בלשון "את הנ"ל אני מצוה מהיום ולאחר מיתה" ולא היה מוזכר בצואה אפשרות שיכול לחזור בו, לאחר זמן כתב צואה אחרת. וכן נזכר בצואה שהכל נעשה על פי החוק ועל פי דיני ישראל באופן היותר מועיל. ולאחר כשנתיים מיום הצואה הראשונה, ערך המצוה צואה אחרת כדת וכדין של תורה.
המוטבים בצואה הראשונה טוענים שהואיל ולא נזכר שיכול לחזור בו אין תוקף לצואה השניה אלא לצואה הראשונה.
מאידך, המוטבים בצואה השניה טוענים שבצואה הראשונה לא מוזכר כל קנין ואף לא לשון קנין אלא לשון ציווי ירושה.

בית הדין נתן פסק דין ביניים שבו התקבלה עקרונית תביעת התובע, אך לא נקבע כמה חייב הנתבע לשלם.

הנתבע שהינו בעלים של עסק לצילום חתונות, חיפש שותף לעסק, ופנה לתובע שיצטרף אליו, הוא הציע לו להיות שותף בתנאי שלא יפתח עסק מתחרה, אך הוא סירב, והתחיל לעבוד כעובד של הנתבע, לאחר זמן הוא שוב ביקש ממנו לנהל את העסק, באותו הזמן לא עלה במפורש התנאי שלא אי תחרות, לטענת התובע בתקופה שהוא ניהל את העסק היו לנתבע רווחים גבוהים, ואילו לטענת הנתבע היו לו הפסדים.

כמו כן סמוך לעזיבתו של התובע נרכשה מצלמה חדשה, כשלטענת הנתבע הוא וידא קודם שהנתבע ממשיך לעבוד איתו, לאחר מכן כאשר נמצאו עורכים שדרשו עבודה ותיקונים, שחלק מעבודתו של התובע היא לטפל בהם, התובע החליט שהוא עוזב, התובע תובע את שכרו עבור עבודות שטרם קיבל עליהם שכר, הוא מודה שבידו 10,000 ₪ מהעסק, והוא תובע עוד 3,632 ₪ עבור שכרו שלא שולם.

התובע מודה בדרישות השכר, אולם תובע תביעת נזיקין נגדית, החזרים על הפסדים וזמן שנגרמו לו בתקופת העבודה המשותפת, וכן שכר כמורה עבור התובע. וסך הכל הוא תובע 179,725 ₪.

התובעים שכרו ג'יפים לצורך טיול, לטענתם הג'יפים שלהם היו מקולקלים ועקב כך נמנע מהם לנצל את הטיול בג'יפים הם דורשים את מלוא השכירות בחזרה, לטענת המשכיר הקלקול אירע רק ביום הראשון והוא מסכים לפצותם על חצי יום.