התובע עבד בישיבה שמנהלה הוא מר חיא, תנאי העסקתו שונו כמה פעמים, עד שב-20.12.09 הוא קיבל מכתב פיטורין, שלאחריו הוא לא עבד בפועל. לטענתו יש להגדירו כשכיר עד לתאריך 20.1.10 ולשלם לו את כל הזכויות הסוציאליות הנובעות מכך. לטענת הנתבעת בתקופה הראשונה העובד לא היה מוגדר כשכיר אלא כעצמאי משום שהוא עבד בזמנים שונים, וכמו כן הוא נתן חשבוניות, והיה חופשי לקבוע את לו"ז העבודה, כמו כן סיום העבודה הוא 20.12, ישנם תביעות נוספות על מרכיבי שכר נוספים - נסיעות, שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין.

התובעים הפעילו מכונת שתייה בבית הכנסת, לטענתם הגבאי החדש הצר את צעדיהם, והם תובעים אותו לפצות אותם על נזקיהם, לטענת הגבאי המכונה לא פעלה כראוי ולכן הוא ניתק אותה לפעמים כשהגיעו אליו תלונות.

מר אלעד התובע רכש דירה מגב' נועה, סוכם שהיא תספק לו מכתב כוונות מהבנק שהדירה היתה משועבדת לו, המכתב נמסר באיחור ניכר.
התובע תובע הפרשי ריביות, וקנס על איחור בחוזה, והשהייה בשכירות. ועוד הוצאות והפסדים נוספים. ב"כ הנתבעת טען שהתובע מעולם לא אמר שהמכתב דחוף לו.

בעלי מגרש 92 בנו ביוב על מגרש 50 שהיה בבעלות נתבעים 3-4, וכעת הוא בבעלות התובע, התובע תבע את כל סכומי ההוצאות שנגרמו לו, ומערער על החלטת בית הדין לחייב את הנתבעים 1-2 ב-20,000 ש"ח בלבד.

הנתבעים 1-2 הם בעלי מגרש 92 בישוב, הם בנו את ביתם, ופלשו בבניית הביוב לתוך המגרש השכן שהיה באותה העת בבעלות הנתבעים 3-4, לאור זאת, נחתם ביניהם הסכם לחילופי שטחים. אך, השטחים לא הוחלפו באופן רשמי. כאשר התובעים קנו את הדירה מהנתבעים 3-4 הם השאירו 70,000 דולר כערובה לכך שהמכירה תושלם כדין. נקבע בין הצדדים שהרב א' יחליט אם התמלאו התנאים להעברת תשלום זה. התובעים נדרשו לפנות כל מיני דברים, כמו כן נגרמו להם לטענתם נזקים תכנוניים. לטענתם הפלישה היא מכוונת, והביוב מסב להם נזק, התובעים תובעים מהנתבעים 1-2 סכומים על הנזק שנגרם להם בגלל הפלישה. לטענת הנתבעים 1-2 הסכם החלפת השטחים בר תוקף, ויש לתקן ולהחליף את השטחים, כמו כן לטענתם אין לתבוע את פינוי הביוב אלא רק פיצוי. הנתבעים מבקשים מבית הדין להורות לצדדים להעביר את השטחים ברשויות באופן רשמי, הם מבקשים הוצאות משפט, והוצאות על עיכוב הטיפול בביוב.

התובע עבר למושב א' וקנה נחלה במטרה להקים עליה פינת חי, הוא השקיע יחד עם הנתבע כספים רבים ובסופו של דבר לא הרוויח כפי שחשב, הוא החליט לסגור את פינת החי, הוא תובע את הנתבע שיתן את חלקו בהפסדים, כפי שלדעתו הוא התחייב, מאידך הנתבע תובע את התובע שיפצה אותו ב-5000 ש"ח עבור זה שהוא סגר את האתר.

התובעים בנו בית חדש בישוב שבו הם מתגוררים, הם הזמינו חלונות חדשים מהנתבע לצורך ביתם, תוך הבהרה שהם צריכים את החלונות לא יאוחר מחודש 8, לאחר עיכוב בגלל שנתבע ישב שבעה, הוא בא למדידות, אך לאחר מכן נגרם איחור בהזמנה, שהצדדים חלוקים באשמת מי.
התובעים תובעים מהנתבע את עלות התקנת החלונות הזמניים ופירוקם בסך 12,500 ש"ח, וכמו כן קנס לקבלן שבנה את הבנית בסך 15,000 ש"ח, ועלות העסקת שומרים בסך 7,000 ש"ח, עלות הפסד יימי עבודה של התובע בסך 9,800 ש"ח, דמי שכירות בסך 6,600 ש"ח, ופיצוי על עגמת נפש.
הנתבע לעומת זאת תובע פיצוי על העיכוב בתשלום, ופגיעה בשמו הטוב בסך 29,000 ש"ח.

התובעת עבדה בחנותו של הנתבע, לאחר סכסוך שהיה ביניהם היא עזבה את החנות כשאף אחד מהצדדים לא הסכים לומר שהוא מפטר או מתפטר. כעת היא תובעת פיצויים והפרשי שכר מהנתבעת.

הנתבע מר צדוק הוא מנהל חברה ששילמה בצ'קים פתוחים לחברה אחרת, הצ'קים הועברו על ידי נותן השירות למר שלמה, לאחר זמן החליט הנתבע לבטל את הצ'ק מכיון שלטענתו הוא לא קיבל מהתובע את מה שהוא נתבקש על ידו, התובע הזהיר אותו שלא לבטל את הצ'ק ולמרות זאת הוא ביטל, הוא תובע ממר צדוק את מלוא שווי הצ'קים בסך 37,000 ש"ח.

התובעת התעניינה בשכירות דירה השייכת למר יהודה הנתבע 1, ואשר נמצאת בקיבוץ, התובע 2 הינו מתווך שתיווך את הדירה הזו, התובעת תובעת מבעל הדירה פיצויים על כך שהוא ביטל במפתיע את השכרת הדירה, והיא הוציאה על כך הוצאות, וכמו כן היא תובעת מהנתבע 2 החזר של מקדמת דמי התיווך בסך 1000 ש"ח לטענת הנתבע 2 הוסכם סכום זה לא יחזור.