הנתבע הינו עו"ד שהיה אמור להעביר את הדירה שקנה בן התובע על שמו, העו"ד תבע 300 ₪ נוספים על התשלום שהוא קיבל ורק אחר כך ביצע את ההעברה, התובע תובע סכום זה בחזרה. העו"ד הנתבע טען כי הסכום הנוסף נועד לעלויות נוספות שאינם כוללות את עלות הרישום.

ראובן שכר בשם חמשה נוסעים רכב משמעון לצורך נסיעה לטיול. בתחילת הנסיעה הרכב היה עמוס במזוודות וחפצים ובארבעה נוסעים ונהג. בדרך צרפו כנוסע חמישי, את לוי. לאחר רבע שעה של נסיעה הרגישו יושבי הרכב שמשהו לא תקין והתברר שהקפיץ האחורי בצד של לוי קרס. גומיה נקרעה ובהמשך גם נפגע הקפיץ האחורי.
שמעון תובע את ראובן על כך שהעמיס את הרכב יותר מדי.
ראובן משיב שמדובר בעומס תקין, הגם שלא שקל את המטען עם האנשים, רכב אמור להכיל גם ששה נוסעים על תכולתם ולעמוד בעומס, וככל הנראה הבעיה היתה קיימת עוד קודם עקב בלאי טבעי. או לחלופין, טוען ראובן, שיש לחייב את לוי בנזק שנגרם מאחר ולוי היה האחרון שהתיישב והאחרון שהעמיס מזוודה עם משקל כבד. המזוודה לא נכנסה לתא המטען ולוי התיישב עם המזוודה בתוך הרכב ובצד שבו התיישב ארע הנזק.
לוי טוען שאם יש לחייב יש לחייב את כל הנוסעים. מה עוד שהטענה כלפיו היא מחמת המטען שהעמיס בתא המטען והוא נועד לכל יושבי הרכב.

ראובן משכיר רכבים באופן פרטי, כאשר יש דיווח לביטוח על היות הרכבים מושכרים. שמעון שכר מראובן רכב חדיש כשהוא מבוטח בביטוח מקיף. מאידך, ראובן "גיהץ" את כרטיס האשראי של שמעון לגובה של 3500 ש"ח. כשהחנה שמעון את הרכב בחניון בצורה מסודרת, עבר במקום רכב אחר ובנסיעה לא זהירה גרם לכיפוף בדלת. (לשמעון יש עדים על כך, אך לא הצליח לאתר את מספר הרכב). הביטוח מכסה את הנזק, אך בין ראובן לשמעון יש דין ודברים בענין ההשתתפות העצמית בסך 1200 ש"ח.
שמעון טוען שהדבר אירע באונס ולכן כשוכר הוא פטור מאונסין.
ראובן טוען שכל מי ששוכר רכב בחברת השכרה, השוכר מתחייב בהחזרת הרכב באופן תקין, וכי מוטלים על השוכר כל החיובים אף כאלה שנעשו שלא באשמתו או באונס.
שמעון השוכר טוען כי בחברות ההשכרה הוא חותם על התחייבות המחייבת אותו בנ"ל, דבר שלא נעשה במסגרת הפרטית של השכרת הרכב מראובן.
ראובן משיב כי הדבר ברור מכח המנהג בהשכרות רכב, גם אם לא היתה חתימה על חוזה, וכי לשם כך נוטל התחייבות פתוחה של כרטיס אשראי, ובשל כך הוא גם מוחזק כנגד שמעון.
[בעבר נשאלתי גם שאלה דומה, במוכרת בחנות, שבשעה ששרתה לקוחות, נכנסה אשה וגנבה חפצים מהחנות. בעל החנות טען שהיא כשומר שכר ולכן חייבת בגניבה ואבידה. והמוכרת טענה שלא מקובל לחייב עובדות על גניבה מהחנות, וכל השכירים עובדים על דעת המנהג ואינה חייבת בגניבה ואבידה.]

הנתבע שימש כמהנדס בפרויקטים של בנייה, הוא קיבל תשלום עבור הגשת תוכניות, אך למרות זאת הוא לא הגיש תוכניות עד היום לעירייה. לטענת הנתבע התובע חייב לו כסף, ומסרב לפורעם, ולכן הוא לא חייב לטפל בענייניו,

התובע הזמין מנגר ארון קיר, ושילם לו בצ'קים שחלקם דחויים, לפני מועד הפרעון של הצ'קים התובע בטיל את הצ'קים, משום שעבודת הנגר היתה לטענתו באיכות נמוכה, לאחר שהוא הגיש את הצ'קים להוצאה לפועל, התובע הגיש תביעה פלילית נגד הנתבע בבית משפט אזרחי. הנתבע טוען שרצה להתקין בבית הנתבע את הארונות אך אשת התובע לא נתנה לו. כמו כן יש ביניהם מחלוקת לגבי התמחור.

סופר סת"ם כתב ספר תורה ומסרו להגהה אצל הנתבע, לאחר שהנתבע הגיה אותו, הספר תוקן אך נמצאו בו כמה וכמה טעויות עד שהסופר היה צריך להוציא סכום נוסף על הגהה נוספת, סכום זה ועוד נסיעות וזמן הוא תובע מהנתבע. לטענת הנתבע הבדיקה היתה עם אחריות, כך שהתובע היה יכול למסור את ספר התורה לבדיקה חוזרת באותו המכון, ושם היו מגלים ככל הנראה את הטעויות הנוספות. בביקור שערך הדיין במכון הבדיקה הראשון, התחייב מנהל המכון להחזיר את הכסף לתובע.

קבלן נשכר להחלפת גג רעפים, למרות שבעל הבית ידע שהקבלן אינו מומחה, הוא שילם לו כמקדמה 17,000 ₪, לאחר מכן בגלל שהקבלן עשה את הגג בשיפוע נמוך מדי הגג לא קיבל אישור מהנדס, הגג נהרס ונבנה מחדש, ובעל הבית שילם עליו תשלום נוסף, כעת הוא תובע החזר של 5,971 ₪ שהם עודף הסכום שאותו הוא לא צריך לשלם עבור הגג הראשון שנבנה. ועוד 687 ₪ עבור חומרים. הקבלן תובע חזרה 5,050 ₪ עבור ימי עבודה של הגג הראשון שהיה ניתן להשאירו לדעתו.

התובע שכר טוען רבני על מנת שהוא ייצג אותו בבית הדין הרבני, הוא ביקש להפסיק את הייצוג אך הטו"ר לא הסכים להחזיר לו את המסמכים, ואף הגיש בקשות לבית הדין, הוא תובע פיצוי כספי על עלבונות, בתגובה הטו"ר תובע את שכרו.

התובע עבד בחנות של הנתבע והשתמש באופנוע של הנתבע שבוטח באותו היום, כשעתיים לאחר ביצוע הביטוח אירעה לתובע תאונה, שבעקבותיה הוא נזקק לטיפול רפואי זמן רב, הוא הגיש תביעה לחברת הביטוח וזו נדחתה בין היתר בגלל עדותו המפוקפקת של הנתבע, עקב כך הוא חויב בהוצאות משפט של 30,000 ש"ח אותם הוא תובע מהנתבע.

התובע פוטר באמצע שירות מילואים על ידי הודעה טלפונית, הוא סירב, והמשיך לבא למפעל אך בפועל הוא לא עבד, כעת הוא תובע פיצויי פיטורין, וכמו כן השלמות של זכויות סוציאליות שלא שולמו לו.