התובעת והנתבע שניהם בני זוג, אשר התגרשו בבית הדין הרבני, ובאו לחלוקת הרכוש בבית דין זה, בין הצדדים סכסוך בנוגע לדירה שנקנתה על ידי שניהם, והוצאות משותפות שהם הוציאו.

בני זוג ששניהם נישאו בנישואין שניים, התגרשו בבית הדין הרבני בירושלים, והם באו לבית הדין לחלוקת רכוש,

בני זוג שמתגרשים בבית הדין הרבני, הגיעו לבית הדין על מנת לחלק את רכושם המשותף, לשניהם אין אלו הנישואין הראשונים, ועיקר הדיון נסוב אודות דירה שקנו במשותף, התעורר ביניהם דיון למי מגיעה הדירה.

התובע שמע קול חבטה במכוניתו, לאחר מכן הוא הסתכל לראות מה קרה, והוא ראה את מכונית הנתבעת צמודה למכוניתו וממשיכה לסוע, לאחר מכן הוא הספיק לעכב אותה, וראה צבע צהוב שהגיע לדעתו ממכוניתו, האשה הנהגת טענה שאולי זה הגיע ממנה, אך יתכן שהקול הוא מהמשאית שמאחוריה, בעל האשה הסכים לשלם את ההשתתפות העצמית בסך 400 ש"ח ולהפעיל את הביטוח המקיף של האשה.

דירתו של התובע היא מתחת לדירתו של הנתבע וניזוקה על ידי רטיבות מהקומה העליונה, ולכן יש צורך לסייד את הדירה, הנתבע השיב שהנזילה היא כתוצאה מבעייה ברעפים שתוקנה על חשבונו, ועל התובע להשתתף בעלות התיקון והנזקים שנגרמו לו.

התובעת מכרה מניות של חברת "מטבח.נט" בסכום של 100,000 ש"ח, לנתבע, מאחר שהנתבע הגיש את הצ'ק לפרעון על ידי הוצאה לפועל היא מבקשת מבית הדין להכיר בפעולה זו כדרישת תשלום שלא נענתה וכביטול העיסקה. לחילופין היא מבקשת תמורה מלאה על המניות, בתוספת ריבית על העדר תשלום עד עכשו. הנתבע טוען

הנתבע רכש מניות חברה כלשהי ממישהו, ורשם לו צ'ק בטחון, כמו כן הנתבע תיווך בעיסקת משקיעים, ומצא קונה למניות בעל התובעת, הצדדים הלכו לרב שיפסוק ביניהם, לפי פסק הרב, אחיעד שהיה חייב 100,000 עבור קנייה נוספת של המניות מאשת התובע, וכמו כן התובע חייב לשלם לנתבע דמי תיווך על סך 162,300 ובינתיים ישלם לו חצי מהסכום הזה.
הנתבע הגיש את ההמחאה להוצאה לפועל, והתובעת הגישה התנגדות לביצוע הצ'ק.
התובעת תובעת תשלום הוצאות משפט בגלל ההליכים שנגרמו לה בגלל ביצוע השטר בהוצאה לפועל, וסך הכל 111,332 ש"ח ועוד 15,000 ש"ח עוגמת נפש. כמו כן הנתבע לא זכאי לכל דמי התיווך כיוון שסכום העיסקה לא התקבל.
הנתבע טען שהגיש את הצ'ק רק עבור סכום של כ-81 אלף אך לאחר מכן הודה שבעקבות קיזוז ה-100 אלף מגיע לו רק 62,300 ש"ח.

שני אנשים השקיעו בנפרד דרך חברת "בניינית" בקרקע שעליה היה אמור להיות מוקם בניין, הנתבע השקיע את הכסף בהתחלה כהלוואה ולאחר מכן "בניינית" נתנה לו חלק תמורת ההלוואה שהוא נתן, בית הדין קבע בפסק הדין הראשון שהצדדים מהווים שותפים, ועליהם גם לשאת יחד בתשלומים שמושתים על השותפות, לצורך השלמת הדברים באים פסקי הדין הסופיים שקובעים את חלוקת השותפות, והשיתוף בתשלומים.

התובע והנתבע יחד עם שכנים הגישו תוכניות להרחבת הדירות, הנתבע ביקש להפוך חלק מהמקלט לשטח שבשימושו, התובע התנגד, לאחר מכן שינה התובע את תוכניותיו וביקש לבנות ממ"ד שיחובר לדירתו באמצעות מדרגות בקומת הקרקע, התובע מבקש שבית הדין יורה לנתבע שהוא יקבל את המחסן הנוסף, ולא הנתבע, כמו כן הוא ביקש בקשות נוספות בהקשר של הבנייה אם תתבצע, הנתבע טוען שמדובר בתביעה קנטרנית, משום שהתובע לא יכול לקבל מחסן גדול יותר לפי החוק.

חברת "ב" רכשה קרקע בעיר ש', בעיסקת רכישה, כיון שהיא נקלעה לקשיים עקב אופי העיסקה היא ביקשה הלוואה מהנתבע, שהלווה לה, לאחר מכן החברה חתמה חוזה עם התובעים, שהתחייבו לשלם 360 אלף דולר ובתמורה לכך יקבלו דירה בת חמישה חדרים, ואת שטח הגג, בשלב כלשהו נחתם הסכם שמבטא את השיתוף בין הצדדים לעיסקה, לתובעים היה 60% ולנתבעים 35%, התובעים היו זכאים לדירת חמישה חדרים בקומה ב' כולל הגג, והנתבע היה זכאי לדירת חמישה חדרים בקומה א'. לאחר זמן מה, חברת "ב" חתמה על הסכם עם הנתבע שלפיו שתי יחידות קרקע יהיו בבעלותו בתמורה לויתור על ההלוואה, לטענת התובעים הנתבעים מתחייבים בכל חיובי חברת "ב" כלפיו. הוא תובע פיצוי מהנתבע על העיכוב בבנייה. לטענת הנתבע הוא שילם ישירות למר א' בעליו הקודם של הקרקע, הוא לא ידע כלל מההסכם בין התובעים ל"ב", הוא תובע מהתובעים השתתפות בעלויות המס, שהושת עליו בגלל שההסכם היה רשום על שמו, ועוד הוצאות אחרות שהוא הוציא. במידה והתובעים לא ישתתפו בעלויות הוא ישיב להם את כספם, והוא יהיה הבעלים המלא של הקרקע.