האם דיין שנתן החלטה זמנית בעניין מסוי פסול לדון באותו ענין.

אחד האחים ביקש לפסול צוואה משום שלטענתו האח שהוא הזוכה בצוואה עזר לאמו לכתוב את הצוואה, כמו כן בריאותה של המנוחה לא אפשרה לה לכתוב צוואה.

אשה תובעת הגדלת המזונות מהגרוש עקב כך שהיא כרגע מובטלת, בית הדין דחה את בקשתה, ועל כך הגישה האשה ערעור לבית הדין הגדול.

המערער רצה לקנות דירה בבית וגן, הוא פנה לעו"ד שיעזור לו בבדיקת החוזה והעיסקה, והם סיכמו שהיא תקבל חצי אחוז מהעיסקה וסך הכל 2,500 דולר, בסופו של דבר העיסקה לא יצאה אל הפועל, והעו"ד תבעה לקבל את הסכום שסוכם, בכל מקרה היא תבעה 5,000 שולר כי לטענתה היא הסכימה להוזיל לסכום של 2,500 דולר רק בגלל הקשרים שהיו ביניהם, אך בסופו של דבר היא התבזתה, מאידך המערער טוען שאינו צריך לשלם כלום, כי בגללה העיסקה התפוצצה.

עולות מאתיופיה חלקו בירושת סבתא, שתי אחיות הסכימו לוותר על ירושת סבתא לטובת אחיהן שהתגורר בדירה, לאחר מכן טענו שלא הבינו בדיון הראשון את הדברים, ולכן הן דורשות לחלק את הדירה שוה בשוה.

הנתבעים חתמו על חוזה שכירות לשנה שניה מול התובעת אף שבשנה הראשונה היתה נזילה שהעלתה עובש ואיש מקצוע בא לטפל בבעיה. במהלך השנה השניה טענו הנתבעים שהעובש חזר והתובעת הסכימה שיעזבו את המושכר מוקדם יותר (אוגוסט) בתנאי שיביאו שוכר חלופי. עקב חילוקי דעות בנוגע לשוכר החלופי לא נמצא שוכר אחר. השוכרים עזבו את המושכר באמצע ספטמבר בלי להודיע למשכירה ובלי להחזיר את המפתח למרות ששילמו עבור כל החודש. התובעת טוענת שלא ידעה על עזיבתם עד כחודשיים שעזבו. להשלמת חוזה השכירות נותרו חודשיים. התובעת דורשת את דמי השכירות עבור החודשיים שנותרו וכן עבור חודש נוסף של תיקונים שמנעו לדעתה את ההשכרה. השוכרים טוענים שעזבו את המושכר כיוון שמצב העובש הפך בלתי נסבל. לטענתם ניסו ליידע את המשכירה אך היא סירבה לבוא להווכח בעיניה. המשכירה טוענת שוודאי לה שלא היה עובש וכן שנכנסה לחדר מיד לאחר העזיבה ולא ראתה זכר לעובש. לשוכרים אין ראיה שהעובש חזר (הדירה נצבעה). לגבי התיקונים טוענים השוכרים שכך קבלו את הדירה וכיוון שהיתה ראויה למגורים חתמו שקבלוה ראויה.

בעל חנות בבניין העמיד ארון במעבר השייך לדיירי הבניין. לאחר זמן רצה להשכיר את הארון לאחר. דיירי הבניין תובעים את דמי השכירות בטענה שהמקום שייך להם. בעל החנות טוען כי דמי השכירת שייכים לו כיוון שזה נהנה וזה לא חסר.

התובעת הלוותה לנתבע סכום מסוים עם הסכם היתר עיסקא של 11% לשנה, לאחר מספר חודשים החזיר התובע סכום מסוים ומאז לא המשיך לשלם. התובעת דורשת את כל סכום ההלוואה כולל הרווחים של 11% לשנה שהצטברו ושיצטברו עד למועד סילוק החוב. התובע מודה בעובדות אלו וטוען שאינו חייב דבר כיוון שפעמים רבות הלווה לתובעת סכומים וסמך על כך שהיא עורכת מעקב מפורט אחריהם כפי שדרש, לאחר זמן חשד כי אין מעקב מסודר ובקש דו"ח מפורט, הנתבע טוען שהדו"ח שקבל לוקה מאד בחסר וכי הנתבעת הוציאה מחשבונותיו סכומים גדולים העולים על סכום הלוואתו ללא מעקב. התובעת טוענת כי לא התבקשה לשמר תיעוד מדויק אלא לעקוב באופן כללי וכך עשתה, יתכן שהדו"ח לוקה בחסר אך וודאי שמעולם לא לקחה הלוואה לפני שהחזירה את קודמתה.

התובע והנתבעים השקיעו במאפיית מצות בשותפות כאשר התובע היה אחראי על המימון והנתבעים על הניהול. לאחר שהמאפייה נשאה בהפסדים כבדים בקש התובע לפרוש מהשותפות. התובע דורש לקבל את כספי ההשקעה מהתובעים כיוון שלטענתו פשעו בניהול העסק בעוד שלטענתו מעמדם היה כשומר שכר, התובע טוען שיש לחייבם מדין שוחט שניבל וכן מדין מראה דינר לשולחני. התובע דורש להפרע מנכסי המאפייה. הנתבעים טוענים כי עשו את מלאכתם נאמנה וכי בעסק כגון זה יתכנו הפסדים בתחילת הדרך, הנתבעים תובעים שבהתובע יוכר כמי שהפר את הסכם השותפות ובכך יאבד את זכויותיו במאפייה, זאת על פי ההסכם. כמו כן טוענים על סמך ההסכם כי השקעות התובע הן בגדר "הלוואת בעלים" שתפרע רק מרווחי העסק. הנתבעים תובעים כי התובע ישלם את דמי השכירות של המאפייה ששולמו על ידם בהתאם להסכם השותפות על פיו הוצאה זו מוטלת על התובע.

טוען רבני שהפריע למהלך הדיון נקנס ב-500 ש"ח לקופת המדינה, הוא ערער על כך לבית הדין לערעורים,