התובע הינו בעלים של בית עסק הנמצא על מגרש שרשום בטאבו שהוא בבעלות הנתבעים. הנתבעים תבעו לפני 4 שנים את פינויו של עסק התובע בבית המשפט. בית המשפט הוציא צו פינוי עם תמורה ופיצוי. כעת תובע התובע בדין תורה לבעלות על המבנה. הוא טוען שאביו רכש את המבנה מאבי הנתבעים ויש לו חזקה מכחו. כמו כן טוען שמעולם לא שילם שכר דירה ומכאן ראיה שהוא הבעלים.
הנתבעים משיבים שידוע להם בודאות שאבי התובע והתובע שילמו שכר דירה לאביהם. אין בידם חוזה שכירות וקבלות על תשלום השכירות אך התובע הודה בכתב בבית המשפט שכך היה. את העדר החוזה מסבירים מחמת חוסר זמן וסדר וגם כיון שאביהם עבר לארה"ב ואינם יודעים היכן המסמכים. את העדר הקבלות מסבירים שכך התנהל אביהם ללא רישום וללא קבלות. בענין הטענה על אי תשלום שכר הדירה להם עצמם משיבים שכאשר פנו לתובע לשלם להם הוא לא השיב דבר וזו היתה אחת העילות לתביעה לפינוי התובע. שכר הדירה מזמן התביעה קוזז מסכום הפיצוי.

משפ' ב' רצו לקנות את ביתו של א' והגיעו להסכמה על מחיר אך לא על מועד התשלום. בינתיים סגר א' עם ג' על מחיר נמוך יותר. הצדדים פנו לבית הדין על מנת להכריע בשאלה האם יש דין "מחוסר אמנה" שא' ימכור לאחד הצדדים?

לטענת האשה, הבעל כשיטה נוהג לטלטל אותה בין ערכאות שיפוטיות, ויש לחייבו בהוצאות.

גרוש מערער על פסק דין של בית הדין האיזורי בחיפה, בעניין תשלומי ארנונה ודמי טיפול, כמו כן בעניין מזונות.

ב"כ האשה ביקש לתקן את כתב התביעה, לצורך כך הוא ביקש את אישור בית הדין

בית הדין חייב את האשה להעביר לבעלה 40% מהכספים שהפקיד הגרוש בחשבונה, ואם לא תשלם עד זמן מסוים היא תחוייב בתשלום 50%, לאחר שהגרוש הגיש תביעה נגד אשתו בהוצאה לפועל החוב תפח, והאשה מבקשת מבית הדין להוריד את הריביות בטענה שהדבר אסור על פי ההלכה. כמו כן עלתה השאלה האם לבית הדין סמכות לדון בעניין.

אשת הנתבע נסעה לאחור ופגעה ברכבו של התובע. בשעת התאונה שהה התובע בחו"ל וחותנתו נהגה ברכב. התובע מראה לבית הדין שכל כיסוי הפנס נפל ומודה שבתחילה היה רק סדק והוא התרחב עד כדי נפילת הכיסוי. התובע תובע את דמי תיקון הפנס. הנתבע טוען שחייב לשלם רק על הנזק המקורי ללא ההחמרה וכי יתכן שההחמרה אירעה כתוצאה מפגיעה אחרת וכן טוען שיש לשום את הנזק על פי ירידת ערך הרכב כולו ואל על פי שווי הפנס כשלעצמו.

בעל ואשה התגוררו ביפו וכשהדירה נמכרה נאלצו לפנותה ועברו לבית שאן לבית הורי האשה. בתקופת זו חיפשו מקום עבודה, וכן דירה לשכור. הבעל טוען שמקום המגורים המשותף האחרון היה ביפו ולכן מקום הדיון הוא תל אביב על פי תקנות הדיון.

הצדדים הם חסידי חב"ד תושבי צפת והנתבע אינו מוכן לבוא לדין תורה בבית הדין האזורי אלא בבית הדין של חסידי חב"ד ברחובות.

בני זוג התגרשו וכעת דנים אודות דירתם הרשומה על שם שניהם, לטענת האשה היא מימנה את כל שווי הדירה מכיסה, ולכן מגיע לה יותר מחצי.