התובע הזמין נופש מאורגן לצורך מסיבת בר מצווה של בנו, דרך חברת סוכנות נופש, הוא הפקיד 30,000 ₪ בחשבון כלשהו לטובת הסוכנות, על מנת שהם יארגנו עבורו את מסיבת בר המצווה, הוא תובע את סוכנת הנסיעות על הנזקים וההפסדים שהיו לו לאחר שארגן את הכל בעצמו וגילה שלא אורגן דבר עבורו.

לאחר שבפסק הדין קמא התביעה נדחתה, התובע ערער לבית הדין לערעורים.

אדם פנה לסוכנות נסיעות במטרה שתתווך עבורו את בר המצווה של בנו, הוא מצא בחיפושיו טלפון של הנתבעת שהיא סוכנת תיירות, תחת חברת אם, וביקש ממנה שתסדר עבורו נופש בבית הארחה מסוים. הוא העביר מקדמה של 30,000 ₪ לחשבון בנק אחר כפי שנתבקש על ידי הנתבעת, הוא קיבל אישור תשלום, אך לאחר זמן מה, כשהנתבעת הודיעה לתובע שהמנהל שלה ברח לחו"ל, הוא גילה שלמעשה ההזמנה שלו לא התבצעה, והחדרים הוזמנו על ידי אנשים אחרים, לאור זאת הוא היה מוכרח לשלם את כל סכום ההזמנה שוב בסך 50,000 ₪. התובע דורש מהנתבעת לפצות אותו על כל הנזקים שנגרמו לו. וסך הכל הוא תובע כ-50,000 ₪.

לטענת הנתבעת היא אינה מנהלת בחברה, והיא אף אינה יכולה להיות מנהלת, לכן אין לה אחריות לחובות החברה, היא ניסתה לעזור למי ששילם, כמו כן היא לא ידעה על קריסתו של המנהל שלה. חלק מהדברים שצוין על ידי התובע כלל אינם באחריותה, אלא שהיא עושה אותם בתור הגדלת ראש, אך אין היא חייבת לעשות אותם לתובע.

התובע שהינו שוכר דירה חתם על חוזה שכירות עם הנתבע שבבעלותו דירה, עבור כל חודש הוא השאיר צ'קים של 2000 ₪, ללא כתיבת שם הנתבע, משום שהנתבע הודיע שרצונו למכור את הדירה. במהלך התקופה הנתבע מכר את הדירה, והעביר את הצ'קים לעו"ד בנאמנות, הנתבע ראה שהזמן מתעכב, וביקש ממנו לשלם במזומן על חודשיים, ולא סיפר לו את האמת שהדירה נמכרה, לאחר מכן הקונים גבו ת צ'ק הבטחון, הנתבע הודה שעליו לשלם 1,280 ₪. בנוסף התובע דרש להחזיר לו 2 צ'קים שנמצאים בנאמנות.

ראובן לקח משכנתא מהבנק ועקב אי פרעון החוב מכר הבנק את הדירה לשמעון. לאחר כשנתיים תבע ראובן את שמעון שיחזיר לו את הדירה בתמורה למחיר ששילם שמעון לבנק, וזאת מדין שומא הדרא. ראובן טוען שכאשר ניהל שמעון משא ומתן עם הבנק אמר לו ראובן שתוך שנה, שנתיים יהיה לו כסף והבנק ממהר למכור בניגוד להלכה.
שמעון משיב שראובן כשלקח את המשכנתא, חתם על אפשרות שאם לא יפרע תוך זמן מסוים, יוכל הבנק למכור את הנכס המשועבד, והבנק פעל לפי חוזה ההלואה.

ראובן תבע את שמעון בסכום מסוים, שהיה מורכב למעשה משתי עסקאות ושמעון טען שעל העיסקה הראשונה פרע לו ועל העיסקה שניה המציא שיק של לוי ונתן אותו מיד בפני בית הדין לראובן.
לכן, כאשר טען ראובן שיש להשביע את שמעון בשבועת מודה במקצת בית הדין פסק שאין להשביעו. לאחר כמה ימים התברר שהשיק בוטל על ידי לוי.
ראובן טוען שיש להשביע את שמעון בשבועת מודה במקצת.

הנתבע הוא שליח בית חב"ד בעיר מסוימת שפרסם נופש מאורגן בפסח הכולל לינה במלון ארוחות כשרות וטיולים, בסך 100 יורו לאדם, כשהתשלום הוא עבור המלון, והשירותים האחרים ניתנו ללא תמורה, התובעים רצו להשתתף, בשלב מסוים ביקש הנתבע לשנות טיולים של התובע, וכעת התובע טוען שבגלל זה הם הפסידו, כמו כן רמת האוכל במלון היתה ירודה, וגם ארוחה אחת לא היתה ברמת הכשרות שסוכם עליה, כמו כן הנתבע לא הגיע לעריכת הסדר. הם תובעים 100 יורו לאדם כפיצוי, והוצאות בסך 570 ₪.

הנתבע טוען שבית חב"ד אינו גוף תיירותי, והפרסום הוא רק לצורך מסירת מידע על פעולות בית חב"ד, כמו כן עקב המצב הכלכלי במדינה הוא גם לא קיבל תמלוגים.

הפיצויים שהוצעו הוצעו לפנים משורת הדין ומתוך מחשבה שיתקבלו תמלוגים מהמלון, אין בכך הודאה בחיוב ממוני. כמו כן הוא לא התחייב להיות בליל הסדר, אלא מישהו מטעמו.

עו"ד שנשכר על ידי קונה דירה לא ביצע את מלאכתו כהלכה, הדירה לא נרשמה על שם הקונה, שגילה זאת רק לאחר 20 שנה, דבר שגרם לו להוצאות גדולות, ועל כך חויב בפסק הדין קמא בכ- 13,000 ₪ על הוצאות הקונה, העו"ד ערער לבית הדין לערעורים על כך שחויב מעבר למה שהוא צריך להיות מחוייב.

התובע ואשתו רכשו דירה עוד לפני חתונתם, והנתבע הוא עו"ד שטיפל במכירה, לאחר כעשרים שנה לטענת התובע התברר לו שהדירה אינה רשומה על שמו אלא על שם המוכר, כמו כן העיסקה לא דווחה לרשות המיסים, בעקבות זאת התובע הוצרך לשלם קנסות לרשות המיסים, כמו כן הנתבע סירב להתעסק שוב עם הרישום והפחתת הקנס, וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים. וסך הכל הוא תובע עבור קרן, קנס, שכר טירחה והוצאות כ-30 אלף ₪.

לטענת הנתבע עברו כבר שנים רבות, ויש להחיל התיישנות, כמו כן לא ניתן בזמן כזה להגיע לחקר האמת, למיטב זכרונו התובע ואשתו לא שיתפו פעולה ולכן התיק נתקע, כמו כן אין הוכחה שהם שילמו שכר טירחה. כמו כן חלק מההוצאות היו נצרכות בלי קשר גם אם התיק היה מטופל בעבר.

לדבריו אין מקרה שמישהו לא משלם בסוף את שכ"ט, וכמו כן כל עיסקה מדווחת מיד לרשות המיסים.

בדיון השני נשמעו עדויותיהם של גב' ש' שהיא מזכירתו הנוכחית של העו"ד וטענה שלא היה מכתב מיוחד לתובע, גב' כ' מזכירתו הקודמת לא זוכרת את התיק הזה בכלל, העו"ד שטיפל ברישום שהעיד על הסכומים שהוא קיבל, ומוכר הדירה שלא זוכר כמעט כלום.

התובע הינו אדם שגר בשכירות במושכר, וערך שיפוץ נרחב, תוך הבנה שהוא ירכוש את הבית לאחר השיפוץ, הוא תובע לקנות את המושכר בסכום של 600,000 ₪, בית הדין בפסק דין חלקי פסק שתביעת התובע לקנות את המושכר נדחית, כמו כן הוא ישלם 1800 ₪ על כל חודש שכירות נוסף שיגור, התובע יצא מהדירה לא פחות משלושה חודשים מיום פסק הדין, ובתנאי שישלם הנתבע את עלות השיפוץ. הוזמן מומחה שיעריך את עלות השיפוץ, והצדדים שלחו אליו שאלות בכתב.

התובע הוא בעלים של גינה שמתחתיה שתי דירות, הנתבע הוא חברת איטום, בפסק הדין החלקי נקבע שקבלן האיטום הנתבע חייב לאטום, הוא הודיע שהוא יקיים את פסק הדין אך בסופו של דבר בפועל לא הגיע לאטום, כעת התובע תובע סכום תיקון, ועוד נזקים שנגרמו לו, וכמו כן סכום של 500 ש"ח לחודש על אי שימוש במרפסת.