בני הזוג החליטו להתגרש ולמכור את דירתם, סיכמו שהבעל יתגורר בדירה עד למכירתה, ב"כ האשה הגיש בקשה לקבל מהבעל דמי שימוש ראויים עבור הדירה.

בית הדין האיזורי פסק בהסכמת הצדדים לפי הלכת השיתוף, ב"כ האיש טען שאין לפסוק לפי הלכת השיתוף משום שהצדדים לא הסמיכו את בית הדין בקניין על כך.

זוג שמתגרשים מסרו את דירתם בצו בית הדין לכונסת נכסים, על מנת שדירתם תמכר על ידם, בשלב ההתמחרות ההצעה הגבוהה ביותר היתה על סך 1,936,000, האשה הציעה הצעה זהה, ולה זכות ראשונים, לאחר הזמן, הוגשה הצעה גבוהה יותר ב- 100,000 ₪, לדעת כונסת הנכסים על הצעה זו להתקבל. לטענת האיש האשה הפריעה למציעים שבאו לראות את הדירה.

אחד הצדדים ביקש לפסול את אחד הדיינים בבית הדין הגדול, ואת כל ההחלטות שהוא קיבל בתיק זה משום שב"כ אחד הצדדים בקשר עמו, ואף ייצג אותו בעבר.

האם דיין שנתן החלטה זמנית בעניין מסוי פסול לדון באותו ענין.

אחד האחים ביקש לפסול צוואה משום שלטענתו האח שהוא הזוכה בצוואה עזר לאמו לכתוב את הצוואה, כמו כן בריאותה של המנוחה לא אפשרה לה לכתוב צוואה.

אשה תובעת הגדלת המזונות מהגרוש עקב כך שהיא כרגע מובטלת, בית הדין דחה את בקשתה, ועל כך הגישה האשה ערעור לבית הדין הגדול.

המערער רצה לקנות דירה בבית וגן, הוא פנה לעו"ד שיעזור לו בבדיקת החוזה והעיסקה, והם סיכמו שהיא תקבל חצי אחוז מהעיסקה וסך הכל 2,500 דולר, בסופו של דבר העיסקה לא יצאה אל הפועל, והעו"ד תבעה לקבל את הסכום שסוכם, בכל מקרה היא תבעה 5,000 שולר כי לטענתה היא הסכימה להוזיל לסכום של 2,500 דולר רק בגלל הקשרים שהיו ביניהם, אך בסופו של דבר היא התבזתה, מאידך המערער טוען שאינו צריך לשלם כלום, כי בגללה העיסקה התפוצצה.

עולות מאתיופיה חלקו בירושת סבתא, שתי אחיות הסכימו לוותר על ירושת סבתא לטובת אחיהן שהתגורר בדירה, לאחר מכן טענו שלא הבינו בדיון הראשון את הדברים, ולכן הן דורשות לחלק את הדירה שוה בשוה.

הנתבעים חתמו על חוזה שכירות לשנה שניה מול התובעת אף שבשנה הראשונה היתה נזילה שהעלתה עובש ואיש מקצוע בא לטפל בבעיה. במהלך השנה השניה טענו הנתבעים שהעובש חזר והתובעת הסכימה שיעזבו את המושכר מוקדם יותר (אוגוסט) בתנאי שיביאו שוכר חלופי. עקב חילוקי דעות בנוגע לשוכר החלופי לא נמצא שוכר אחר. השוכרים עזבו את המושכר באמצע ספטמבר בלי להודיע למשכירה ובלי להחזיר את המפתח למרות ששילמו עבור כל החודש. התובעת טוענת שלא ידעה על עזיבתם עד כחודשיים שעזבו. להשלמת חוזה השכירות נותרו חודשיים. התובעת דורשת את דמי השכירות עבור החודשיים שנותרו וכן עבור חודש נוסף של תיקונים שמנעו לדעתה את ההשכרה. השוכרים טוענים שעזבו את המושכר כיוון שמצב העובש הפך בלתי נסבל. לטענתם ניסו ליידע את המשכירה אך היא סירבה לבוא להווכח בעיניה. המשכירה טוענת שוודאי לה שלא היה עובש וכן שנכנסה לחדר מיד לאחר העזיבה ולא ראתה זכר לעובש. לשוכרים אין ראיה שהעובש חזר (הדירה נצבעה). לגבי התיקונים טוענים השוכרים שכך קבלו את הדירה וכיוון שהיתה ראויה למגורים חתמו שקבלוה ראויה.