הנתבע שבר את מראת רכבו החונה של התובע כשניסה לפנות מעבר לרכב חירום. המראה היתה משומשת ושבורה במקצת עוד לפני התאונה.

מוסד תובע גננת שעבדה אצלו ולאחר שילדה חדלה לתפקד בצורה מלאה לטענת המוסד היתה הסכמה כי כיוון שאין ביכולתה למלא את תפקידה היא תפוטר או תעבור למשרה אחרת, לאחר הפיטורין תבעה הגננת את המוסד בבית הדין לעבודה על פיטורין בזמן הריון ואיימה להוציא צו מניעה על המוסד. המוסד תובע הכרה בכך שפעל כראוי וכן פיצוי על העוול שנעשה לו. הנתבעת תובעת להשיבה לעבודתה במתכונת מלאה וכן סכומי כסף שהמוסד חייב לה לטענתה.

ברשות התובעים היה עץ נוי גדול, בנו של הנתבע כרת את העץ בנוכחות הנתבע. התובעים דורשים פינוי הפסולת, עקירת העץ מהשורש וכן תשלום עבור עץ חדש. הנתבע טוען שהעץ הזיק לו ולשכניו וכן שאין בכריתת העץ נזק כיוון שישוב ויגדל. התובעים חלוקים בדעתם ביחס לפשרה עם הנתבע.

בפסק הדין שקדם לדיון זה פטר בית הדין את הנתבעים מהוצאות חיפוש הניקוז שערך התובע בניגוד לדעתם של הנתבעים ופסק כי על התובע לאפשר לנתבעים לחפש את בור הניקוז שנמצא ברשותו לטענתם על חשבון התובע מבלי לדרוש מהנתבעים להשליש את סכום הבדיקה, ובאם לא ימצא הבור תושת ההוצאה על הנתבעים. בית הדין נתן ארכה לצדדים להבאת ראיות ביחס לטענות אודות חריגה בבניית מחסני התובע. התובע בקש לערער על פסק הדין ולפטור אותו מהחיפוש החוזר.

התובע רכש מחסנים שנבנו על חניות של בנין אותם הוא משכיר לאחרים. ועד הבית של הבנין סגר את החניון עם שער חשמלי. התובע דורש שיתנו לשוכריו שלטים. ועד הבית מסרב וטוען כי תחת אחד המחסנים נמצאת הצנרת של הבנין ועל כן הם צריכים מפתח על מנת לטפל בבעיות אם יהיו בנוסף לכך אחד המחסנים מוצב על פתח ניקוז ועל התובע לאפשר להם לפתחו, עוד טוען ועד הבית כי המוכר חרג בבניית המחסנים לשטח הציבורי וכי יש להרוס את החריגה או לשלם עליה דמי שכירות לועד הבית. התובע הסכים לשלם דמי שכירות וכן הסכים לפתיחת הניקוז אם יהיה בכך צורך. בית הדין פסק כי על התובע לאפשר לועד הבית למצוא את הניקוז. התובע חפש את הניקוז בעצמו ולא מצא והוא תובע את הוצאותיו מועד הבית. ועד הבית טוען כי לא חפש כראוי וכי עליו לאפשר להם לחפש. בנוסף חזר התובע לטעון כי אולי שלם המוכר לועד הבית על החריגה. ועד הבית מכחיש ונתמך בעדות דיירים. התובע טוען שהדיירים נוגעים בדבר.

הנתבע הזמין אצל התובע עבודת דפוס, חתם על דוגמה מסוימת ואמר לתובע להמתין לאישור סופי, התובע ענה שהנתבע יהיה בקשר עם הגרפיקאית. הנתבע חשב שהגרפיקאית תמתין לאישורו הסופי ואילו התובע התכוון שהנתבע יודיע לגרפיקאית להמתין לאישור הסופי. התובע דורש לפחות את דמי העלות. הנתבע טוען כי הוא יכול להשתמש בכרטיסים כפי שהודפסו אלא שהדבר דורש ממנו התפשרות וטרחה ואף הוצאות.

התובע הזמין את הנתבע לצלם בחתונת ביתו ובמסגרת זו כמה עבודות. התובע שלם את מרבית הסכום. התובע טוען כי חסרות תמונות רבות וכי הנתבע נתן שירות לא טוב וכן טוען כי חסרות כמה עבודות שהוזמנו ולא בוצעו. התובע טוען כי אכן חלק מהתמונות נמחקו באונס אך התמונות שנותרו מספיקות וכי העבודה התעכבה שלא באשמתו, הן בגלל שאביו בבי"ח והן בגלל שהתובע לא עשה את שלו להשלמת ההזמנה. בית הדין פסק בפסק ביניים כי הצדדים ישלימו את חלקי העסקה ויחזרו עם השגותיהם. התובע דורש להמנע מתשלום היתרה שלא שולמה כפיצוי על התמונות החסרות. הנתבע דורש לקבל תשלום מלא בטענה שבצע עבודה ראויה.

בבית הדין האיזורי התקיים דיון אודות דירה שנפלה בירושה, ולפי בקשת האב אחד האחים אמור להתגורר בה, התעורר דיון גם אודות ירושת דירה נוספת, בית הדין האיזורי קבע את יחסי החלוקה, וכעת הוגשו ערעורים נוספים על סמכות בית הדין האיזורי לקבוע את יחסים אלו.

בתם של בני זוג בהליכי גירושין נהרגה בתאונת דרכים, בזמנו הסכים הבעל שהכספים שנותרו בחשבונה יעברו לאשה - אמה של הנערה, אך הוא מבקש לקבל חלק בפיצויים שיתקבלו מחברת הביטוח, משום שעל דעת זה לא ויתר על חלקו בירושה, בית הדין האיזורי בבאר שבע פסק לטובתו, והאשה ערערה לבית הדין הרבני לערעורים. בבית הדין התברר שהבת נולדה נהפרייה בזרע של אדם אחר ובית הדין לערעורים החזיר את הדיון בעניין זה לבית הדין בבאר שבע.

בבית הדין האיזורי באשדוד נחתם הסכם לירושת אדם שמת בתאונת עבודה, אשתו היתה עם פיגור מוחי קל, ונחתם עמה הסכם לחלוקת הירושה. בית הדין קבע שהסכם הירושה תקף, הוגש ערעור לבית הדין הרבני לערעורים על פסק בית הדין האיזורי.