הצדדים רכשו בעת הנישואין נכס משותף.
הבעל תבע לחייב את האשה ב"דמי שימוש ראויים", על זמן בו האשה גרה בבית, והתובע היה מנוע מלממש זכותו למגורים בנכס.

התובעת גרושה, תובעת את בעלה דמי שימוש בדירה לאחר הגירושין, הבעל טוען שהוא לא דר לבד בדירה אלא עם בניו הגדולים ועליה לתבוע גם אותם על שימושם בדירה.

האשה תובעת את כתובתה בנוסף לאיזון משאבים.

התובע אברך בכולל שבו לומדים חלק מהשעות עם סטודנטים ולכן המלגה גבוהה. לטענתו היחס ביניהם הוא כשל עובד ומעביד. בשלב מסויים הנתבע הפסיק את העסקתו וכעת הוא תובע את הסכום שסוכם עמו ופיצוי פיטורין.

התובע לווה כסף לצורך שיפוץ בית הכנסת וכעת תובע את העמותה שתפרע את ההלוואות. נציג העמותה טוען שא' לווה ללא הסכמתם והם חשבו שהוא משיג את הכסף לשיפוץ מתרומות וממשרד הדתות.

התובע - קבלן ששיפץ את דירת הנתבע ע"פ חוזה ובסכום שנקבע. במהלך השיפוץ הוחלט לערוך שינויים, ונבנתה תכנית עבודה חדשה שלא תומחרה, והוסכם שאדם שלישי המלוה את הבניה ומסכם על שני הצדדים, הוא יקבע את המחיר. הנתבע שילם את הסכום שנקבע תחילה +תוספת, והקבלן טוען דורש עוד 180000 ש"ח, ע"פ תמחור שעשה.
הנתבע טוען שהתמחור גבוה הרבה מעבר לנורמה ביחס להיקף העבודה ואיכותה, מלבד זאת שהקבלן לא קיזז עבודות שנחסכו במה משעשה ע"פ החוזה הראשון.

לב"ד הוצג מכתב הנראה מזוייף, כאילו ב"ד אחר ביטל את הצויים של ב"ד זה.

התובעים מבקשים צו המונע מהנתבעים להיכנס למבנה התובעים, ולעקל את החוב שחייבים הנתבעים, מכספי הנתבעים. התובעים זכו בפס"ד בב"ד א', וכעת רוצים חיזוק לפסק הדין זה.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין, וחלוקים האם רכב היונדאי כלול בהסכם ויש לחלקו בין האיש לאשה, בכתב התביעה האשה הסכימה שלא מגיע לה חלק ברכב.