זוג גרוש הגיע לביה"ד להסדר חלוקת רכוש. המגרש עליו בנו בית בו גרו הזוג רשום בטאבו ע"ש המוכרת, ועליו רישום אזהרה שנרשם ע"י הבעל.
וכן היה הסכם זיכרון דברים שנחתם עם הבעל. ולאחריו היה הסכם מכר עליו חתומים הבעל והאשה.
התובע טוען, מאחר שהוא מימן מכספו את רכישת הנכס, וכן שהערת האזהרה והזיכרון הדברים רשומים על שמו יש לקבוע שהנכס בבעלותו הבלעדית.
הנתבעת מבקשת לקבוע שהנכס בשותפות שווה כפי העולה מההסכם השני.

התובע נקלע לחובות בעסק שהיה לו ערבות אישית. וכדי שלא יגבו את נכסיו הוא רשם את המניות בחברה ע"ש האשה וכן עשו הערת אזהרה ע"ש אם
האשה. וכן הסכם להעברת חלקו בדירה לאשה.
התובע מבקש לבטל את הערת האזהרה. וכן לבטל את העברת הדירה לשם האשה.
לטענתו פעולות אלו נעשו למראית העין ואין להם תוקף.

התובעים קימו מו"מ ארוך עם הנתבעים, בגין קניית נכס של הנתבעים הנמצא בשלבי פינוי בינוי. לאחר שבאי-כוחם ערכו טיוטת הסכם וסיכומו בניהם 'בא נצא לדרך' - טרם חתימה על טיוטת ההסכם - חל עיכוב בביצוע העסקה במהלכו הנתבעים נאלצו להחליף מייצג, כאשר זה האחרון היסב את תשומת ליבם שהיטל ההשבחה עשוי להיות גבוה בצורה משמעותית מסכום שניקב תחילה ועל בסיסו נערך המו"מ על העסקה, מה שהופך את העיסקה לעסקת הפסד שאינה כדאית. לבסוף, הנתבעים החליטו שלא למכור את הנכס בשלב זה. התובעים דורשים לקיים את העסקה, או לקבל את הפיצוי המוסכם בטיוטת ההסכם. בנוסף, תובעים הוצאות, הפסדים ועוגמת נפש. הנתבעים משיבים שפעלו בתום לב מוחלט, כאשר גובה היטל ההשבחה היה תנאי מתלה בהסכם, והם חזרו בהם רק משהתברר שהם עלולים להפסיד מהעסקה, ואחר שהם בכל זאת ניסו בדרכים שונות לקיים את העסקה. ומכיון שטיוטת ההסכם לא נחתמה, הם פטורים מכל תביעה.

מספר דיירים החלו לרצף חלק מחניית הבניין. הסיבה היא שהמקום משמש גם כבית כנסת. התובע, דורש להחזיר את המצב לקדמותו, משום שהדבר לא חוקי, ועוד שעצם הריצוף נותן תחושה שהעובר במקום מחלל את קדושת בית הכנסת, והדבר ימנע מבנותיו לגשת לחניה.

התובע הזמין מהנתבע ספר תורה, התובע טען שהסופר לא עמד בזמנים, ולכן קנה ספר אחר, והודיע לסופר שינסו למצוא קונה לספר השני. לבסוף הסופר מכר את הספר בזול ללא ידיעת התובע. התובע דורש החזר כל הכסף ששולם לו.
הנתבע טוען שעמד בזמנים, ומה שמכר בזול היה מפני שהתובע לא שילם לו את שכרו האחרון,

בפנינו כמה פסקי דין שניתנו בהקשר לנכס בטבריה.
א. האם הוא בבעלות פרטית או של ההקדש?
ב. מינוי אפוטרופוס על ההקדש.
ג. סמכויות האפוטרופוס ודיווח על פעולתם לביה"ד.

דיון האם לאפשר לישיבה להתמקם בבית הכנסת. לטענת ממוני ההקדש הימצאות הישיבה במקום תרחיק את התושבים מלבוא להתפלל במקום ובכך ישתנה אופי המקום מיעודו של ההקדש.

התובע הוא בעליו של כתר תורה שהיה שייך לאביו ונגזל ע"י הנאצים. הכתר נמצא בידי הנתבעים, והוא דורש שישיבו אותו אליו. הנתבע טוען שזה בגדר מציל מזוטו של ים, והכתר שייך עכשיו לו. ובאם יחויב להשיב את הכתר, הוא תובע הוצאות שהוציא עליו.

התובעים לימדו באחד ממסודות הנתבע ופוטרו, לטענתם הפיטורין נעשו ללא הצדקה. מנגד עלתה טענה שהתובעים פעלו כנגד הנתבע ונטלו חלק בניסיון לערער את מעמדו בקהילה, וכן שנטלו חלק במאבק כנגד מנהיגי הקהילה ומוסדותיה.