התובע קבלן אינסטלציה שעשה עבודות עבור הנתבע - קבלן בנייה. לטענתו, הקבלן חייב לו כספים, וכן על עיכובים ודברים שלא היו בשטח כשהיו צריכים להיות וגרם לו להוצאות נוספות ולבטלת הפועלים. הנתבע מכחיש, וטוען שהתובע חייב לו על נזקים שעשה ולא תיקן, ועל עבודות שהיה חייב לעשות ולא עשה. בין הצדדים בפועל לא נחתם חוזה אע"פ שהיו טיוטות, מה שמצריך לברר את מנהג המדינה בזה.

האם נפטרה והותירה אחריה צוואה לחלוקה כספי העזבון, ודירה הרשומה על שם הבת כאשר ברור וידוע לכולם שהרישום נעשה לצורך משכנתא ולא כמתנה. הבן והבנות נחלקו כיצד לחלק את הירושה, ופנו לבי"ד לקבל חוות דעת תורה בעניין.

התובעת זימנה את הבעל לחיבו בגרושין, טענת הבעל שאין להעביר את הדיון לבי"ד זה לאחר שדנו בבד"ץ העדה החרדית.

הצדדים קבלו קניין את סמכות ביה"ד לחלוקת הרכוש. בזה הלשון: "הצדדים מקבלים בקנין סמכות ביה"ד לדון בכל העניינים בשיקול דעת רחב... גם לגבי תשלום דמי המזונות הזמניים שביה"ד קבע".
בהמשך הבעל חזר בו מההסכמות. הדיון הוא מה סמכות ביה"ד, ומהו שיקול דעת רחב?

דיון האם טוען רבני מטעם האישה יכול לשמש כטוען רבני מאחר שייצג בעבר את הבעל.

דיון בבית הדין האם עושים פשרה כאשר לא ניתן לחייב הנידון שבועה אך יש חייבו בחרם.

דיון הנוגע לצד ג' שאינו התובע או הנתבע.

בקשה להיתר נשואין בטענה שלא חלו הקדושין.