העירייה הקצתה לשתי עמותות מבנה, בפסק הדין החלקי בית הדין יישב את הסכסוכים לגבי חלוקת המבנה וכעת בית הדין מכריע בבניית קיר ההפרדה שבין העמותות.

התובע הוא יזם שפיתח אפליקציה, הוא הציע לנתבע לעבוד איתו בפיתוח, וכעת בגלל פערים בהשקעות הוא החליט להפרד ממנו, בפסק הדין החלקי קבע בית הדין כי יש לו זכות להפרד, וכי האפליקצייה תמכר לאחד הצדדים או לצד שלישי, והתמורה תתחלק לפי החלטת בית הדין.

התובע הוא יזם שקידם פיתוח של אפליקצייה, לשיפור איכות של תמונות, הוא הציע לנתבע לעבוד עימו ולקדם איתו את האפליקצייה, הנתבע הסכים, הצדדים לא כרתו ביניהם חוזה, והתחילו לעבוד יחד, בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות, עד שהתובע ביקש לסיים את השותפות ביניהם, התובע תובע פסק דין הצהרתי כי השותפות לא התקיימה, או פירוק השותפות, לטענת הנתבע התקיימה ביניהם שותפות, הוא דורש להמשיך את השותפות או להפסיקה בתנאים שלו - הוא תובע לקבל 5% מכל הרווחים העתידיים של האפליקציה.

אדם הניח חפץ על הגג באופן שלא עף ברוח מצויה. באחד מימי החורף הדיע רוח חזקה והעיפה את החפץ וגרמה לנזק. בעל החפץ טוען שהוא פטור משום שזו רוח שאינה מצויה.והניזק טוען, משום שהניח את החפץ לזמן ארוך שיתכן שתבוא רוח כזו, וכן משום שהחזאים צפו שתבוא רוח חזקה אין לפוטרו.

התובעים עברו להתגורר בישוב בשנת תשס"ט, במהלך שנת תש"ע, הם התבקשו לשלם 30,000 ש"ח כדמי חברות באגודה שיתופית, לטענת התובעים הכסף שולם על מנת שתוקצה להם קרקע, אך זאת לא הוקצתה להם גם לאחר כמה שנים, לבסוף הם עזבו את הישוב בשנת תשע"ו, וכעת הם דורשים את כספם בחזרה, לטענת הנתבעת תשלום הכסף אינו עבור הקצאת הקרקע, אלא עבור חברות בלבד.

התובעת היא חברת בנייה והנתבע הוא מזמין עבודה שחתם איתה על הסכם לביצוע עבודות בסך 880 אלף ש"ח, הוסכם בין הצדדים שהנתבע יתן לתובעת צ'ק על סך של 124 אלף ש"ח, לפקודת חברה אחרת שמספקת אשראי ושירותי נכיון שיקים, בהמשך הוא שילם את חובו, אך הסכים שהשיק שלו יישאר בחברה הזו, על מנת שהתובעים יוכלו להמשיך לקבל אשראי מהחברה, לאחר סיום בניית הבית, הוא היה חייב לשלם 70 אלף ש"ח, הוא לא שילם את הכסף ותובעת הורתה לחברת הנכיון לגבות את השיק מהנתבעת

מתפללי בית כנסת טוענים שיורשי בעלי הבית הרשומים כבעלים על הבית בו פועל בית הכנסת, אינם בעלים על ביהכנ"ס שהוקדש לציבור, ואינם רשאים למכור אותו לאחרים ולא לשנות את נוסח התפילה. ואם אכן יתברר שהם הבעלים המוחלטים של בית הכנסת עליהם למכור אותו למתפללים הקבועים מדין בר מצרא.

הנתבע הוא מתכנת מחשבים, התובע ביקש ממנו לתכנת קוד שמתאים ללוחות שמוצגים בבתי הכנסת, וסוכם ביניהם על תשלום של 3,600 ועוד מע"מ, סוכם ביניהם כי הנתבע יתמוך בתוכנה, אך לא יהיה אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה, בנוסף לתובע מותר להתקין את התוכנה אך ורק בחמישה בתי כנסת, לאחר זמן מה התובע טען כי יש בקוד שיבוש וטען לביטול מקח ותביעת נזיקין על 4,700 ש"ח, לאחר כחצי שנה תבע עוד סכום של 28,500 ש"ח, לאחר זמן זה הם גיבשו הסכם חדש, התובע תבע את הנתבע בבית משפט לתביעות קטנות, ולאחר זמן ביטל את ההחלטה, ופנה לבית הדין בתביעה נזקית של 70,000 ש"ח על נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהשימוש באפליקציה. הנתבע תובע בתביעה נגדית הוצאות משפט, ותשלום עבור התקנה במקומות נוספים מעבר למה שסוכם ביניהם.

ראובן ושמעון השקיעו יחד בעסקת קרקע. וסוכם שראובן יטפל בהשבחת הנכס, ולאחר שימכר יתחלקו בריוח בהתאם להסכם. לאחר כשנה הודיע ראובן שרצונו למכור את חלקו ללוי. לוי מתנגד כיון שהשקעתו בעסק היתה על סמך הכרותו את ראובן. ראובן טוען שהוא הביא את הנכס לקראת בנייתו ולוי ג"כ ידוע כאיש עסקים הגון וטוב.

התובע הרחיב את דירתו ולאחר מספר שנים שכנו שגר מעליו השתמש בהרחבה זו להרחיב ג"כ את ביתו. התובע טוען כי יש לשלם ע"פ הערך כעת והנתבע טוען כי יש לשלם לפי ההוצאות שהיו בשעת הבניה.
שאלה נוספת - השכן מהקומה התחתונה מכר את דירתו לאחר, האם צריך לשלם למוכר או לקונה.