פרק י"א חלק ט' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

2933

4 דק' קריאה

קשר ישראל והקב"ה נצחי כי אין שינוי בכלל אלא בפרטים
וּכְבָר הִרְחַבְנוּ הַבֵּאוּר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת - שֶׁכַּאֲשֶׁר יַעֲמֹד הָאָדָם עַל הַדְּבָרִים הָהֵם, יִקְנֶה בָּהֶם הֲבָנָה שְׁלֵמָה אֲמִתִּית בָּעִנְיָן הַזֶּה - שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה מְחֻיָּב וּמֻכְרָח לִהְיוֹת 1 הַחִבּוּר הַקָּדוֹשׁ נִצְחִי. וּמִכָּל מָקוֹם, לְמַעֲלַת עִנְיָן הַנִּכְבָּד הַזֶּה יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, כִּי בְּדָבָר זֶה יִוָּדַע מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל, וְיִתְבָּאֵר לְךָ כִּי לֹא עָזַב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם. וְכַאֲשֶׁר מָצָאנוּ כִּי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם, כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם קִיּוּם לֹא יִשְׁתַּנּוּ, 2 וְלֹא יְצֻיַּר שֶׁיִּהְיֶה לְדָבָר שֶׁהוּא יוֹתֵר בְּמַעֲלָה מִן הַטֶּבַע, וּבִלְתִּי נִכְנָס תַּחַת הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁהוּא דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הַדְּבֵקוּת הַזֶּה בִּלְתִּי טִבְעִי. וְאִם 3 בְּאוּלַי יֹאמַר שֶׁמָּצָאנוּ שֶׁהַדְּבֵקוּת הַזֶּה הָיָה לוֹ 4 תּוֹסֶפֶת וְחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשִׂים, וְכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיּוּסַר הַדְּבֵקוּת לְגַמְרֵי. בְּוַדַּאי דָּבָר זֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר אֵצֶל נֹחַ וְאָדָם, שֶׁלְּפִי שֶׁלֹּא הָיָה הַדְּבֵקוּת רַק פְּרָטִי לְנֹחַ בִּלְבַד, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּנּוּ הַפְּרָטִים, יִשְׁתַּנֶּה הַדְּבֵקוּת גַּם כֵּן. אֲבָל הָאָבוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה הַבְטָחָתָם פְּרָטִי רַק כְּלָלִי, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ (בראשית כו, ג), וְדָבָר זֶה נִקְרָא דְּבֵקוּת כְּלָלִי, דְּהַיְנוּ כְּלַל הָאֻמָּה, וְאֵין שִׁנּוּי בַּכְּלָלִי, רַק הַשִּׁנּוּי הוּא בַּפְּרָט. וּלְפִיכָךְ, 5 אַף עַל גַּב שֶׁיִּתּוֹסֵף וְיִגָּרַע הַדְּבֵקוּת לְפִי הַמְקַבְּלִים, מִכָּל מָקוֹם, נִמְצָא עֶצֶם הַדְּבֵקוּת הַכְּלָלִי עוֹמֵד. לְכָךְ, דְּבֵקוּת הַזֶּה אֵין לוֹ שִׁנּוּי אַף בַּגָּלוּת, כִּי לֹא שַׁיָּךְ הִשְׁתַּנּוּת עַל יְדֵי חֵטְא, כִּי אִם שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּרָטִים הַשִּׁנּוּי, אֲבָל לֹא יַגִּיעַ שִׁנּוּי לַכְּלָלִי.
________________________________
בכמה מקומות הרחבנו את הביאור, 1 שהחיבור בין ישראל לקב"ה הוא חיבור נצחי, והמעיין במקומות אלו ימצא בהם הבנה שלימה ואמיתית. בכל אופן, מפני חשיבות הנושא הנכבד הזה, יש צורך להאריך, כי בדברים אלו תתבאר מעלת ישראל, ושלא עזב אותם הקב"ה בשעת גלותם. אנו מוצאים שעולם הטבע קבוע ואינו משתנה. 2 אם כן, לא יעלה על הדעת, שדבר שהוא עליון יותר מעולם הטבע, לא יהיה לו מה שיש בעולם הטבע. מכיוון שהחיבור של ישראל והקב"ה הוא מעל הטבע, בודאי הוא חיבור נצחי ובלתי משתנה. ואם 3 יבוא השואל וישאל, הרי מצאנו שהקשר בין ישראל לקב"ה יש בו תמורות ושינויים, 4 לעיתים הקשר הדוק יותר ולעיתים פחות, בהתאם למעשיהם של ישראל, אם כן אולי הקשר יכול להפסק לגמרי? טענה זו נכונה ביחס לקשר שבין נח ואדם הראשון אל ה', כי הקשר שלהם היה קשר עם יחיד, וכאשר חל שינוי בפרט, יחול שינוי גם בקשר עם הקב"ה. אבל האבות, שלא הייתה ההבטחה להם הבטחה פרטית אלא הבטחה לכלל, כמו שנאמר: לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ, הרי זה דבקות כללית, חיבור אל כלל האומה, ולחיבור אל כלל האומה אין שינוי, כי שינוי יש רק בפרט, כי השינוי נובע מהחטא, והחטא הוא בפרטים ולא בכלל. 5 לכן אף שיש שינוי בעוצמת הקשר לפי מעשי הפרטים, עצם הקשר קיים. מסיבה זו לקשר זה אין שינוי אף כאשר הם בגלות, כי השינוי בקשר לפרט ולא לכלל.

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

68 - לימוד שבועי באמונה כ"ח אייר- ה' סיון תשע"ה

69 - פרק י"א חלק ט'

70 - פרק י"א חלק י'

טען עוד

ביאורים
כשברא ה' את העולם הוא הטביע בו חוקי טבע קבועים שדרכם מתנהל העולם. אותם חוקי טבע אינם משתנים. הם עומדים וקיימים לעד ואין סיבה לחשוש שיום אחד יפסיק אחד החוקים מלהתקיים. הדבר נכון ביחס לחוקי טבע, ועל אחת כמה וכמה בנוגע למה שמעלתו למעלה מחוקי הטבע ופועל בהנהגה מיוחדת מאת ה'.
בחירתם של ישראל כאומה אינה יכולה להשתנות, מכיוון שכל יחיד ויחיד אמנם יכול להחליט בעצמו באיזו דרך הוא הולך והאם הוא סוטה מהציווי האלוהי, ואכן כתוצאה מסטייה זו תסור הדבקות הפרטית בינו לבין הבורא, אך בכל מה שנוגע לכלל, לעולם לא יכול לחול שינוי, כמו אותם חוקים שאינם משתנים ואינם תלויים בשום גורם אחר.
אדם הראשון ונח, לדוגמא, כל אחד מהם היה דבק בה' ושניהם הלכו בדרך אותה ציוה עליהם. לו יצויר שכל אחד מהם היה מחליט לשנות את דרכיו ולקלקל את מעשיו ואמונתו, הייתה הדבקות האלוהית סרה ממנו והיה נחשב כשאר כל האנושות. הסיבה לכך היא שהבחירה בהם נעשתה מתוך מעשיהם והשתדלותם בעבודת ה', וממילא אם היו משחיתים דרכם, הייתה סרה מהם הסיבה לבחירה זו.
לעומת זאת, כאשר נבחרו אברהם יצחק ויעקב להיות מקימי האומה ואבותיה, ההבטחה האלוהית אליהם לירושת הארץ והבחירה בישראל לא נבעה מצד פרטיותם של האבות ומעשיהם הטובים, אלא מצד המשכיותם וזרעם, דהיינו כלל ישראל לדורותיו, כך שבמעשיהם הפרטיים לא היו יכולים לשנות מאומה מבחירה זו. אכן מעשיהם של ישראל יקבעו האם הדבקות תהיה בגילוי או בהסתר פנים, אך לעולם תתמיד ותתקיים ולא תשתנה, אף בגלותם מארצם.

הרחבות
* אין בחירה לכלל
וְאֵין שִׁנּוּי בַּכְּלָלִי, רַק הַשִּׁנּוּי הוּא בַּפְּרָט. כתב רבי יצחק עראמה שבניגוד לפרט, שניתנה בידו הרשות לבחור בין הליכה בדרך הטוב או בסטייה ממנה – לכלל אין בחירה [עקידת יצחק, ניצבים]. הרב צבי יהודה קוק הסביר עקרון זה בשיחותיו: "ההבחנה הזאת שבין ציבוריות ליחידיות היא הבחנה יסודית. מה שיותר כללי וציבורי, הינו פחות בחירי. חופש הבחירה של האדם שייך לתחום ארבע אמותיו המצומצמות. לא תמיד זוכרים את הכלל הפשוט הזה, שכל ענין הבחירה שבין טוב לרע הוא רק באופן אישי פרטי, אבל ככל שמתרחבת המסגרת של האדם מיחידיות לכלליות – פוחתת הבחירה. אדם הנמצא לבדו עושה כפי שעולה על לבו, אבל כשאינו לבדו – לא כן הוא. אדם חברתי כבר אינו בחירי, הוא משועבד למשפחה, לחברה, לחוקי העיר, לחוקי המדינה ולחוקי הצבא. יש בזה שלבים על גבי שלבים. ככל שהאדם הינו יותר חברתי וציבורי – כך מצטמצם חופש בחירתו. למשל, אנו בני-אדם – האם קיימת אצלנו בחירה בזה? בעל כורחנו אנו שייכים ליצירה האלוהית של היותנו בני-אדם. לא נולדנו לא היום ולא אתמול, ואנו שייכים למין האנושי מתוך כפייה של עובדה אלוהית, "כפיית הר כגיגית". האנושות מורכבת מאומות ומגזעים, ואנו שייכים בעל כורחנו לחלק מסוים של האנושות, לגוון מיוחד של האנושות... עם הוא פחות אנושי ויותר אלוהי " [שיחות הרב צבי יהודה, שמות עמוד 33].