פרשני:בבלי:עירובין עד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין עד א

חברותא[עריכה]

עד שיהו שני בתים בכל חצר, ושתי חצירות פתוחין לתוכו של מבוי.
ומסתמא, התירו מבוי זה כשאר מבוי בלחי וקורה.
ולפיכך: אם היו החצרות פתוחות זו לזו, ועירבו יחד דרך פתחיהם, כחד חצר חשיבי, ואין למבוי זה שתי חצירות אלא רק חצר אחת, ואינו ניתר בלחי וקורה, ואי אפשר לטלטל במבוי.
ולהכי לא תני "פתוחות זו לזו".
כי אין מבוי ניתר בלחי וקורה לדעת רב, אלא אם כן היתה לפחות חצר אחת שאינה מעורבת עם חברותיה. או שהיו החצרות משני צדי המבוי, שאין מתערבין יחד אלא על ידי המבוי שביניהם - רש"י.
ושמואל אמר: אפילו היה פתוח לתוכו של המבוי בית אחד בלא חצר, וחצר אחת, שבית אחד פתוח לתוכה, הרי הוא ניתר בלחי וקורה.  83 

 83.  כן פירש רש"י כאן. ולעיל דף יב ב פירש באופן אחר.
ורבי יוחנן אמר: אפילו אם היתה חורבה אחת פתוחה למבוי, ועוד חצר עם בית פתוחה למבוי, הרי הוא ניתר בלחי וקורה.
אמר בעי ליה אביי לרב יוסף: האם אמר רבי יוחנן אפילו בשביל של כרמים שהיה פתוח למבוי, והיה שם עוד חצר ובית, שהמבוי ניתר בלחי וקורה?
אמר ליה רב יוסף לאביי: לא אמר רבי יוחנן אלא בחורבה, דחזי לדירה
אבל שביל של כרמים דלא חזי לדירה - לא אמר.
אמר רב הונא חיננא: ואזדא רבי יוחנן, שהתיר לטלטל במבוי שפתוחה אליו חורבה על ידי לחי וקורה, אף על גב שאותה חורבה לא נשתתפה במבוי, שהרי חורבה, שאינה מקום דירה, אינה אוסרת על שאר בני המבוי, ואינה משתתפת במבוי - לטעמיה:
דתנן: אף שאסרו חכמים להוציא מבית לחצר ומבית לבית, בכל זאת, אחד גגות הבתים, ואחד קרפיפות (היקף מחוץ לעיר, להכניס שם עצים לאוצר), ואחד חצרות של בעלים נפרדים - רשות אחת הן (כיון שאינם מקום דירה, ומותר לטלטל מגג לגג ומחצר לחצר, או מגג לחצר ומחצר לגג) לכלים ששבתו בערב שבת לתוכן של הגגות והחצרות.
ולא לכלים ששבתו בתוך הבית, שאותן כלים אסור להוציאן מהחצר לחצר או לגג וקרפף.
וכל מה דבעינן לערב חצירות זו עם זו, אינו אלא כדי להתיר את הכלים של הבית בהוצאה מחצר לחצר.
ואמר עלה רב: הלכה כרבי שמעון שהחצירות רשות אחת הן, ומותר לטלטל מזו לזו. והוא, שלא עירבו החצירות בפני עצמן, שאז אין הם יכולים להוציא כלים ששבתו בבית לחצירם.
אבל עירבו החצירות בפני עצמם, שיכולים הם אז להוציא כלים מבית לחצר - גזרינן שלא לטלטל מחצר לחצר דילמא אתי לאפוקי מאני כלים דשבתו בבתים מחצר לחצר.
ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון, בין עירבו ובין לא עירבו.
וכן אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי שמעון, בין עירבו ובין לא עירבו.
אלמא, סבירא ליה לרבי יוחנן דלא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אחרת. משום דהוי גזירה לגזירה (משנה ברורה).
ולטעמיה, סבירא ליה הכא גבי חורבה נמי, דלא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר שבמבוי - דרך מבוי - לחורבה. ואף שאסור להוציא לשם כיון שלא נשתתפה במבוי.
אבל ממבוי לחורבה ליכא איסורא אם שבתו במבוי, דמבוי וחורבה רשות אחת הן.  84 

 84.  וראה בתוספות, שתמהו: הרי כשעירבו החצירות לעצמם, לכולי עלמא לא אסרינן להוציא מבית לחצר משום שמא יבוא להוציאם לחצר אחרת. ולא אסרו אלא להוציא שאר כלים מחצר לחצר, אטו הוצאת כלים ששבתו בבית מחצר לחצר. וכיון שכן, למה ניחוש הכא שלא להוציא למבוי, משום שמא יבוא להוציאו משם לחורבה, וראה מה שפירשו בזה.
יתיב רב ברונא, וקאמר להא שמעתא דשמואל, דאמר לעיל שהמבוי ניתר בלחי וקורה אפילו אין בו אלא בית וחצר בלבד.
אמר ליה רבי אלעזר בר בי רב לרב ברונא: האם אכן אמר שמואל הכי?!
אמר ליה רב ברונא: אין!
אמר ליה רבי אלעזר לרב ברונא: אחוי לי אושפיזיה דשמואל (הראני מקום אכסנייתו של שמואל) ואשאלנו האם אמר הכי!
אתא, אחוי ליה הביאו והראו רב ברונא לרבי אלעזר לקמיה דשמואל.
אמר ליה שאלו רבי אלעזר לשמואל: האמנם אמר מר הכי?
אמר ליה שמואל: אין!
ואקשי ליה רבי אלעזר לשמואל: והא מר הוא דאמר: אין לנו בעירובין אלא כפי הלשון שבמשנתנו (קבלה היא שהתנא דייק בלשונו כדי ללמד - גאון יעקב).
ואנן תנן במשנתנו: שהמבוי "לחצרות" - כחצירות לבתים! ולהכי תנא "חצירות" לשון רבים, ללמד שאין נקרא "מבוי" אלא כ"שחצרות" פתוחים לו, ולא חצר אחת.  85 

 85.  וכן "בתים" בעינן בכל חצר, ולא בית אחד - גאון יעקב בחד לישנא.
וכיון שכן, לאו שמיה "מבוי" להתירו בלחי וקורה, אלא "חצר" היא, וניתרת רק בפסין.  86 

 86.  וראה בגאון יעקב שהאריך הרבה בביאור הדיוק.
והיכי אמרת שחשוב מבוי להתירו בלחי וקורה אף בבית וחצר אחת?!
אישתיק שמואל!
ומיבעי לן: האם הך שתיקה מלמדת שקבלה מיניה שמואל והודה לרב דבעינן שתי חצרות ושני בתים בכל חצר להתירו בלחי וקורה.
או לא קבלה מיניה.
תא שמע: דההיא מבואה דהוה דייר ביה איבות בר איהי (שם חכם) בחצר אחת, עם עוד דייר באותה חצר.
ועוד היתה חצר אחרת באותו מבוי שהיה שם בית אחד בלבד. (ראה ציור)
עבד ליה איבות להאי מבוי לחייא (לחי) כדי להתירו, ושרא ליה שמואל לטלטל במבוי.

דרשני המקוצר[עריכה]