פרשני:בבלי:עירובין צו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין צו ב

חברותא[עריכה]

ודחינן: ודילמא, סבר לה האי תנא דאמר דלא מיחו בה חכמים  כרבי יוסי. דאמר לקמן: נשים סומכות - רשות.
שאעפ"י שאין הנשים חייבות במצות סמיכה על הקרבן, בכל זאת הרשות בידן לסמוך, אם הן רוצות בכך.
והוא הדין במצות תפילין, שלעולם הנשים פטורות מהן, ובכל זאת מותרות הן להניח תפילין.
דאי לא תימא הכי, תיקשי אהא דאמרו: אשתו של יונה היתה עולה לרגל, ולא מיחו בה חכמים.
וכי מי איכא למאן דאמר שמצות העליה לרגל, לא מצות עשה שהזמן גרמא הוא, והנשים חייבות בה? והרי ודאי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות הימנה.
אלא, ודאי קסבר שאמנם הנשים פטורות מעליה לרגל, ובכל זאת רשות בידן לעלות.
הכא נמי בתפילין, אף שפטורות הן - רשות בידן להניחן.  22 

 22.  ומסתמא מיכל גם היתה מברכת על התפילין. ומכאן הביא ר"ת ראיה דנשים מותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אעפ"י שהן פטורות ולא הוי ברכה לבטלה. תוד"ה דילמא.
ואם כן, אין לנו ראיה דהאי תנא סבר כי שבת זמן תפילין הוא?
ומשנינן: אלא האי תנא הוא.
דתניא: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג.
אחד האיש ואחד האשה שמצאו תפילין.
אחד חדשות ואחד ישנות מכניסן זוג זוג, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אוסר להכניס בתפילין חדשות, שמא לאו תפילין הן, אלא קמיע בעלמא, ומחלל שבת בהכנסתן. ומתיר בישנות.
ומדייקת הגמרא: עד כאן לא פליגי רבי מאיר ורבי יהודה אלא בחדשות וישנות.
אבל באשה לא פליגי שמכניסה זוג זוג.
שמע מינה: תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא. וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות.
שאילו היו הנשים פטורות ממצות תפילין, הרי התפילין להן כמשא, ואינן תכשיט להן, ואסורות להכניסן מהשדה לעיר.  23 

 23.  שמאחר שהן אסורות בהנחת תפילין אין זה דרך מלבוש עבורם. ומקשה הגמ' דדילמא נשים סומכות רשות ומותרות להניח תפילין, וא"כ הוי דרך מלבוש, דלפעמים הן מניחות תפילין כמיכל בת שאול. רשב"א.
ומאחר שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא - שמע מינה דשבת זמן תפילין הוא.
ומקשה הגמרא: ודילמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר נשים סומכות רשות, ומותרות להניח תפילין. וממילא הוי להן התפילין כתכשיט?
ומתרצינן: לא סלקא דעתך!
דלא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי דנשים סומכות רשות.
ומבארינן מנא לן שהם לא סוברים כרבי יוסי:
לא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, מהא דתנן במסכת ראש השנה:
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. אין הבית דין צריכין למנוע מקטנים שלא יתקעו בראש השנה, שהרי צריך לחנכן במצוות.
ודייקינן: הא נשים - מעכבין אותן מלתקוע!
דכיון שהן פטורות מתקיעת שופר הרי הן נראות כמוסיפות על המצוות. והוא הדין לכל מצוות שהנשים פטורות מהן, שאין להם רשות לקיימן מצד "בל תוסיף".
וסתם מתניתין בכל מקום, וכן מתניתין דראש השנה - רבי מאיר היא.
הרי שרבי מאיר לא סבר כרבי יוסי דנשים סומכות רשות.
ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי, מהא דתניא בתורת כהנים:
נאמר בפרשת ויקרא "דבר אל בני ישראל: אדם כי יקריב מכם קרבן", ובהמשך הפרשה נאמר "וסמך ידו על ראש העולה".
ודרשינן מסמיכות "בני ישראל" אל "וסמך"
- דוקא בני ישראל סומכין, ואין בנות ישראל סומכות.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אעפ"י שהן פטורות מכל מקום נשים סומכות רשות.
וסתם סיפרא תורת כהנים מני - רבי יהודה היא!
הרי, שאף רבי יהודה חולק על רבי יוסי.
אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת, צמר צבוע בצבע תכלת בשוק. הרי אם מצא את הצמר בצורת לשונות, שהן עדיין בשלב של צמר סרוק וצבוע, הן פסולות למצות תכלת שבציצית.
אך אם מצא את התכלת במצב של חוטין - כשרין אותם חוטין למצות תכלת.
והוינן בה: מאי שנא לשונות של תכלת דפסולות, דאמר אדעתא דגלימא צבעינהו, שמא לא צבען לשם מצוה אלא כדי לעשות מהן בגד, וצביעת התכלת צריכה להיות לשמה.
אם כן, חוטין נמי נימא אדעתא דגלימא טוינהו, שמא טויית החוטים נועדה כדי לארוג מהם בגד, ולא לשם מצות ציצית?
ומתרצינן: הכא במאי עסקינן בשזורים. שמצא חוטין עבים, שכל חוט שזור מכמה חוטין דקים, שודאי נעשו לשם ציצית, כי אין הדרך להשתמש בחוטין שזורים לצורך אריגה.
ומקשינן: שזורים נמי - נימא, אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו, ששזרם כדי לאורגם בשפת הבגד, שהדרך לשים שם חוטין שזורים, ולא לשם מצוה?
ומתרצינן: הכא במאי עסקינן במופסקין, חוטין חתוכין. דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי לחתוך אותם קודם ולקשור אותם שוב כדי לארגם בבגד. אלא ודאי הם נועדו לשם ציצית.  24 

 24.  לכאורה סגי כמופסקין לחוד ואין צריך שיהיו גם שזורין, אולם ברמב"ם וראב"ד מבואר שצריך שניהם. רש"ש.
אמר רבא: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין בצורה של תפילין? ובכל זאת מצינו שחוששין גם לאפשרות רחוקה כזאת.
דתנן בריש פירקין: במה דברים אמורים, בישנות, אבל בחדשות פטור מלהכניסן לעיר, שכיון שלא ניכר בהם רושם של קשר של תפילין אנו חוששין שמא אינן תפילין אלא קמיע בעלמא בצורת תפילין.  25  והכא נמי נחשוש שמא טרח לטוות חוטין ולחתוך אותם בצורת תכלת של ציצית, למרות שכוונתו לארוג מהם בגד?

 25.  וסוברת הגמ' עתה דבין ישנות ובין חדשות מיירי שאינן מקושרות. אלא, שבישנות ניכר שהיה בהם פעם קשר. הלכך לא חיישינן לקמיע שאין אדם טורח עד כדי כך לעשות כעין תפילין. ובישנות אינו ניכר רושם קשר. ומה דמותר להכניס ישנות, משום דגם כשלובשם בלא קשירה הוי דרך מלבוש. אי נמי דלובשם על ידי עניבה. תוד"ה וכי.
אמר רבי זירא לאהבה בריה: פוק תני להו לך אמור לחכמי הישיבה שהקשו על רבי אלעזר מדוע הכשיר במצא חוטין, שיש בידי ברייתא מפורשת כדבריו:
המוצא תכלת בשוק - לשונות פסולין. חוטין מופסקין - כשרין. לפי שאין אדם טורח!
אמר רבא: וכי משום דתני לה אהבה בריה דרבי זירא - כיפי תלא ליה? וכי זה ששנה אהבה בן רבי זירא ברייתא זאת, הוא תלה עליה נזמים? כלומר, מה הועיל בשנותו הך ברייתא.
והתנן במשנה להיפוך: במה דברים אמורים בחדשות, אבל בישנות פטור, הרי שאמרינן אדם טורח?
אלא אמר רבא: טרח ולא טרח - תנאי היא נחלקו תנאים בסברא זו.
דתניא: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה,

דרשני המקוצר[עריכה]