פרשני:בבלי:קידושין לד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

קידושין לד א

חברותא[עריכה]

וכן תפילין, שאין מצוה להניחן אלא בימות החול. ולא בשבתות וימים טובים.  495 

 495.  על פי פירוש שני ברש"י, וכן כתבו התוספות. ובפירושו הראשון כתב רש"י שלילה אינו זמן מצות תפילין. אבל התוספות הביאו אתד ברי הגמרא במסכת מנחות שנפסק שם שלילה זמן תפילין הוא. ובשלחן ערוך (או"ח ל יב) נפסק שמדאורייתא לילה זמן תפילין. אבל חכמים אסרו להניחם שמא ישן בהם ויפיח. ומכל מקום אם הניחם ביום אינו צריך לחלצם בלילה כל זמן שאינו הולך לישון (משנה ברורה שם). ואמנם ההלכה היא שאינו חייב לחלצן אבל אין מורים כך ברבים (שלחן ערוך שם). שמא יבואו להניחם לכתחילה. וכן, בפני הרבים אסור להשהות עליו את התפילין בלילה מפני שזהו גם כן כהוראה. (מגן אברהם ומשנה ברורה).
וכיוצא בזה, יש עוד מצוות עשה הנוהגות בזמן מסוים, ואינן נוהגות תמיד,  496  ונשים פטורות מהן.

 496.  עיין דוגמא בריטב"א. ויש מצוות רבות שהן יוצאות מן הכלל, שלמרות שהזמן גרמן נשים חייבות בהן, וכדלהלן בגמרא.
ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון: מזוזה, מעקה, השבת אבידה, ושילוח הקן. וכן כל כיוצא בזה, שאר מצות שאין הזמן גרמן, נשים פטורות מהן.  497 

 497.  הקשו התוספות: במצות אבידה ומעקה ושילוח הקן נאמר גם לאו, ובמצות לא תעשה נשים חייבות אפילו כשהזמן גרמן, ואם כן, מדוע נאמר כאן שהטעם לכך שנשים חייבות בהן הוא מפני שאין הזמן גרמן? עיין תוספות וריטב"א ועוד.
ותמהינן על משנתנו: וכללא הוא? וכי ניתן לומר כלל קבוע בכל המצות, ולומר שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות?! והלא יש כמה וכמה מצות שהן יוצאות מן הכלל הזה! וכדלהלן:
הרי מצות אכילת מצה, ומצות שמחה ברגל, ומצות הקהל, דכל אלו הן מצות עשה שהזמן גרמא, ובכל זאת נשים חייבות בהן!  498 

 498.  נשים חייבות באכילת מצה בלילה הראשון של פסח, שנאמר (דברים טז ג): "לא תאכל עליו (על קרבן פסח) חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות", ודרשו חז"ל מסמיכות הדברים: כל שישנו בכלל האיסור לאכול חמץ, ישנו בכלל המצוה לאכול מצה. ונשים הן בכלל איסור אכילת חמץ. שהרי היא מצות לא תעשה. ולפיכך הן חייבות באכילת מצה (ומכל מקום חיוב אכילת מצה אינו אלא בלילה הראשון של פסח. שנאמר (שמות יב): "בערב תאכלו מצות") (רש"י). ובענין שמחה ברגל נאמר (דברים טז) "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך" וגו'. ומכאן שנשים חייבות. רש"י. ובמצות הקהל נאמר (דברים לא יב) "הקהל את העם האנשים והנשים והטף". הרי שנשים חייבות בה. (מצות הקהל נוהגת לאחר שנת השמיטה בחג הסוכות: המלך היה קורא את ספר דברים בעזרה באזני כל העם, האנשים הנשים והטף והגרים. כמבואר בתורה שם).
ותו, ועוד: והרי מצות תלמוד תורה, ומצות ריה ורביה, ומצות פדיון הבן, דכל אלו לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא, ובכל זאת נשים פטורות מהן!  499 

 499.  נשים פטורות מתלמוד תורה ופדיון הבן כפי שהגמרא דורשת לעיל (כט א ב) מהכתובים. ופריה ורביה נשים פטורות ממנה מפני שנאמר (בראשית א כח): "פרו ורבו ומילאו את הארץ 'וכבשוה"'. ודרשו חז"ל (יבמות סה ב): דוקא מי שדרכו לכבוש חייב בפריה ורביה. ולפיכך רק האיש חייב בפריה ורביה אבל אשה לא. מפני שאין דרכה של אשה לכבוש. (רש"י).
אמר רבי יוחנן: אין למדין הלכה מן הכללות (הכללים) המוזכרים במשניות בכל מקום שהוזכר כלל.  500  מפני שיש דברים היוצאים מן הכלל.

 500.  כגון במשנתנו ששנינו "כל מצות עשה שהזמן גרמא" וכו'. ויש יוצאים מן הכלל כמבואר בגמרא לעיל. וכן, בענין מצות ראיה: מצוה להראות בעזרה ברגל. שנאמר (שמות כג): "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך". ושנינו במסכת חגיגה (ב א): "הכל חייבין בראיה", ואמרו בגמרא שם שיש יוצאים מן הכלל הזה. (על פי רש"י כאן בצירוף דעתו במסכת חגיגה שם. אבל עיין תוספות שם).
ואפילו במקום שנאמר בו באותו כלל "חוץ מדבר פלוני", אין אומרים שכאן משמע שדוקא אותו דבר פלוני יוצא מן הכלל וכל שאר הדברים נכללים בכלל. אלא, יתכן שיש דברים נוספים שאף הם יוצאים מן הכלל.
וראיה לדבר, מהא דתנן במסכת עירובין בענין עירובי חצרות ושיתופי מבואות (כו ב):
אסור לטלטל בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים.
חצר שיש כמה בתים הפתוחים אליה, מן התורה מותר להוציא מן הבתים לחצר, מפני שהחצר מוקפת מחיצות. והרי היא רשות היחיד.
כיוצא בזה "מבוי", שהוא סימטא המוקפת מחיצות משלשת רוחותיה ופתוחה לרשות הרבים בראש המבוי (ברוח הרביעית), וכמה חצרות פתוחות אל המבוי, מן התורה מותר לטלטל מן החצרות למבוי, מפני שהמבוי נחשב כרשות היחיד (בהיותו מוקף מחיצות משלש רוחות).
אך חכמים אסרו לטלטל מן הבתים לחצר המשותפת,  501  מפני שכל בית שייך לדייר אחר, ואילו החצר משותפת לכולם, ולכן החצר המשותפת נראית כרשות נפרדת (או שהיא נראית כעין רשות הרבים) לגבי כל בית. וחששו חכמים שאם נתיר לטלטל מן הבתים לחצר, יבואו אנשים להתיר לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים.  502 

 501.  עירובין כא ב: שלמה תיקן עירובין ונטילת ידים.   502.  רמב"ם עירובין א ד.
ולפיכך תיקנו חכמים  503  "עירוב חצירות", שכל בני החצר מכינים לעצמם פת באחד הבתים. ועל ידי כך כולם נחשבים מעורבים וכאילו כל הבתים והחצר שייכים לכולם כאחד,  504  מפני שהמקום שמצויים בו מזונותיו של האדם חשוב מקום דירתו,  505  והרי זה כאילו כולם דרים במקום אחד.

 503.  שלמה ובית דינו. (עירובין שם, ורמב"ם שם הלכה ג).   504.  רמבם" עירובין א ו. וגובים מכל בית פת (שבת ו א), או שאחד מבני החצר מזכה לכולם חלק בפת שלו על ידי אחר שמגביהם עבורם (עירובין עט א). (דיני עירוב חצרות מבוארים בשלחן ערוך אורח חיים שסו).   505.  רש"י ד"ה חוץ מן.
כיוצא בזה במבוי, אסור לבני החצרות לטלטל מן החצר למבוי, בגלל שהוא נראה כרשות נפרדת, כיון שכל בני החצירות מסביבו יוצאים דרכו אל רשות הרבים, וגזרו חכמים שלא להוציא מהחצרות למבוי אלא אם כן השתתפו כל בני החצירות במאכל שמניחים אותו באחת החצרות, וקראוהו חכמים "שיתוף מבואות".  506 

 506.  על פי שבת ו ורש"י שם, ועירובין כו א.
ושנינו בענין זה (שם):
בכל מאכל או משקה מערבין ערובי חצרות,  507  ומשתתפין שיתופי מבואות, חוץ מן המים ומן המלח. מפני שדוקא דבר המזין את האדם מחשיב את המקום לדירתו, ואילו מים ומלח אינם מזינים את האדם.

 507.  כך פירש רש"י. (ותוספות כתבו בשמו שמדובר בין בעירובי חצרות ובין בעירובי תחומין ועיין רש"ש). והתוספות דחו את דבריו. שהרי אין מערבין עירובי חצרות אלא בפת (עירובין עא ב). ולפיכך פירשו ש"מערבין" היינו עירובי תחומין. ומכל מקום, בשיתופי מבואות הכל מודים שאין צריך דוקא פת, אלא בכל משתתפין חוץ ממים ומלח. וטעם החילוק בין עירובי חצרות לשיתופי מבואות: עירוב חצרות מטרתו לערב את כל הדירות שבחצר ולעשותם כעין דירה אחת. ואין דירתו של אדם נמשכת אלא אחר הפת. מה שאין כן שיתופי מבואות, מטרתם לשתף את רשות החצרות שבמבוי, ולא את הבתים. וחצר אינה בת דירה. ולפיכך די להם במאכל כל שהוא, ואין צורך בפת. (רש"י עירובין שם).
ויש לתמוה על דברי המשנה: ותו ליכא?! וכי אין מאכלים נוספים שאינם מזינים? ! והאיכא, והלא יש גם כמהין ופטריות, שהם מאכלים שאינם מזינים, ואין מערבים בהם! ומדוע המשנה לא הזכירה גם אותם?
אלא, מכח קושיא זו מוכיח רבי יוחנן כדבריו דלעיל, מכאן שאין למדין הלכה מן הכללות המוזכרים במשניות, ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ מדבר פלוני". וכגון בענין עירוב, למרות ששנינו "בכל" מערבין "חוץ" ממים ומלח, בכל זאת יש דברים נוספים שיוצאים מן הכלל כמו כמהין ופטריות.
ועתה הגמרא חוזרת לדון בדברי משנתנו:
והוינן בה: ומצות עשה שהזמן גרמא, נשים פטורות, מנלן? מנין לנו שאכן נשים פטורות מהן?
ומשנינן: גמר, התנא למד זאת מתפילין, שהכתוב פטר את הנשים ממצות תפילין, כפי שיבואר להלן, ולומדים את פטור הנשים משאר המצות שהזמן גרמא ממצות תפילין בלימוד של "מה מצינו":
מה, כמו שמצינו במצות תפילין, שהיא מצוה שהזמן גרמא,  508  נשים פטורות ממנה.

 508.  כמבואר בברייתא לעיל.
אף כל מצות עשה הדומה לתפילין, דהיינו, מצוה עשה שהזמן גרמא, נשים פטורות ממנה.  509 

 509.  להלן הגמרא תמהה: מדוע למדים את מצות עשה שהזמן גרמא מתפילין שנשים פטורות ממנה? והלא יש מצות שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן, כגון מצה וכדומה! ומדוע אין למדים מהם? (רש"י).
ומצות תפילין עצמה, שנשים פטורות מקיומה, גמר לה, למד התנא ממצות תלמוד תורה, האמורה בתורה (בפרשת קריאת שמע) בסמוך למצות תפילין (דברים ו ז - ח): "ושנתתם (את דברי התורה) לבניך, ודברת בם. וקשרתם (את התפילין) לאות על ידך".
מה, כמו לענין מצות תלמוד תורה, מצינו שנשים פטורות הימנה, שנאמר (שם יא טו): "ולמדתם אותם את בניכם", מלמד הכתוב "בניכם", ולא את בנותיכם,  510  אף מצות תפילין, נשים פטורות הימנה.

 510.  רש"י על פי הגמרא לעיל כט ב.
ומקשינן: מדוע יש לנו להקיש את מצות תפילין דוקא לתלמוד תורה מחמת שנכתבה בסמוך לה? והלא אף מצות מזוזה סמוכה לתפילין. שנאמר "וקשרתם לאות ידך, וכתבתם על מזוזות"!
ומדוע לא נקיש תפילין למזוזה, ונאמר, כשם שבמצות מזוזה נשים חייבות בה (כמבואר להלן), כך תפילין נשים חייבות בהם!
ומתרצינן: תפילין לתלמוד תורה, איתקש, נכתבה בסמוך לה, בין בפרשה ראשונה שבקריאת שמע, כמבואר לעיל, ובין בפרשה שניה שבקריאת שמע, שנאמר (דברים יא יד - טו): "והיו לטוטפות (תפילין) בין עיניכם, ולמדתם אותם (את דברי התורה) את בניכם".
ואילו תפילין למזוזה, בפרשה שניה לא איתקיש. לא נכתבה בסמוך לה, אלא מצות תלמוד תורה מפסיקה ביניהם.  511 

 511.  שנאמר שם: "וקשרתם אותם לאות (תפילין). ולמדתם אותם את בניכם (תלמוד תורה). וכתבתם על מזוזות".
ולפיכך, עדיף ללמוד את תפילין מתלמוד תורה שנאמרה בסמוך אליה בשתי הפרשות.
ומקשינן: ומאחר שלמדנו את תפילין מתלמוד תורה מפני שנסמכו זו לזו, נקיש גם את מזוזה לתלמוד תורה, שהרי מזוזה נסמכה לתלמוד תורה בפרשה שניה שבקריאת שמע! ומדוע שנינו בברייתא לעיל שנשים חייבות במזוזה? ומתרצינן: לא סלקא דעתך, אל תעלה בדעתך לפטור את הנשים ממצות מזוזה.
היות וכתיב (דברים יא כ - כא): וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, למען ירבו ימיכם". ומלמד הכתוב ששכר מצות מזוזה הוא ריבוי ימים.
ואם כן, וכי רק גברי בעי חיי, ואילו נשי לא בעי חיי!?
וכי יעלה על הדעת לומר שרק גברים צריכים אריכות ימים, ואילו נשים אינן צריכות?! אלא בהכרח, שמצות מזוזה נאמרה גם לנשים.
לסיכום: א. דין תפילין נלמד מדין תלמוד תורה שנסמך אליו בשתי הפרשיות שבקריאת שמע. וכשם שנשים פטורות מתלמוד תורה כך הן פטורות מתפילין.
ב. מזוזה אינה נלמדת מתלמוד תורה, כיון שאמר הכתוב ששכרה הוא אריכות ימים, וגם נשים צריכות אריכות ימים.
ג. מצות עשה שהזמן גרמא נלמדות מתפילין, וכשם שנשים פטורות מתפילין, כך הן פטורות משאר מצות עשה שהזמן גרמא.
ומקשינן: והרי סוכה, דמצות עשה שהזמן גרמא היא, דכתיב (ויקרא כג מב): "בסוכות תשבו שבעת ימים".  512  ויש להוכיח ממנה שנשים חייבות במצות עשה שהזמן גרמא. וכדלהלן: נאמר (ויקרא כג מב): "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות".

 512.  כלומר: רק שבעת ימים שמחמשה עשר בתשרי תשבו בסוכות. ומכאן שזו מצות שהזמן גרמ א.
האות ה' שבמילה "האזרח" מיותרת.
ודרשו חכמים בברייתא:  513  'האזרח', להוציא את הנשים. כלומר: דוקא החשוב שבאזרחים חייב בסוכה. דהיינו גבר, אבל אשה פטורה.  514 

 513.  סוכה כח א.   514.  רש"י שם.
ויש לדייק מדברי הברייתא:
טעמא, כל הטעם לכך שנשים פטורות זהו משום דכתב רחמנא "האזרח" להוציא את הנשים, משמע, הא לאו הכי, אילו לא היה נאמר 'האזרח' הייתי אומר שנשים חייבות למרות שסוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא.
וכיצד שנינו שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא?
ומתרצינן שני תירוצים:
א. אמר אביי: בודאי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. ובכל זאת איצטריך הכתוב הוצרך לומר "האזרח" בענין סוכה, מפני שהיה עולה בדעתנו שמצות סוכה שונה משאר מצות עשה שהזמן גרמא. וכדלהלן:
סלקא דעתך אמינא, היה עולה בדעתך לומר: הואיל דכתיב "בסוכות תשבו" וחז"ל דרשו "תשבו כעין תדורו",  515  לפיכך ישיבת סוכה צריכה להיות כדרך שאדם דר בדירתו. מה דירה דרים בה איש ואשתו יחד, אף סוכה חייבים בה איש ואשתו.

 515.  כלומר: הישיבה בסוכה היינו לדור בה כדרך שאדם דר בביתו.
לפיכך נאמר "האזרח" להוציא את הנשים.
ב. ורבא אמר תירוץ אחר:

דרשני המקוצר[עריכה]