פרשני:בבלי:שבועות לג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות לג א

חברותא[עריכה]

אמר רבינא: הכא במאי עסקינן, כגון שהיתה הכת השניה בשעת כפירת הכת הראשונה פסולה להעיד, באופן שהיו עדי הכת השניה קרובין בנשותיהן, והיו נשותיהן גוססות.
דהיינו, שהיו נשואים שתי אחיות. ונמצא, כי בשעה שכפרה הכת הראשונה, רק היא היתה יכולה להעיד. אלא שאם כן, יש לתמוה, מאי קא משמע לן? יש לומר, שהיו שתי האחיות, נשותיהן של עדי הכת השניה, גוססות בשעת כפירת הכת הראשונה. מהו דתימא, רוב גוססים למיתה והרי הם כמתים, ונמצא שהכת השניה כשרה לעדות כי מתו האחיות, קא משמע לן שהגוסס הרי הוא כחי. ולפיכך פסולה הכת השניה, וחייבת הכת הראשונה על כפירתה.
מתניתין:
א. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, ואמרו העדים: שבועה שאין אנו יודעין לך עדות - אין חייבין אלא אחת!
אבל, אם ענו לו: שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, חייבין על כל אחת ואחת.
ב. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חיטין ושעורין וכוסמין, וענו לו: שבועה שאין אנו יודעין לך עדות - אין חייבין אלא אחת.
אך אם ענוהו: שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת.
ג. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק (של שור תם שנגח), תשלומי כפל של גנב ותשלומי ארבעה וחמשה, ושאנס איש פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני (הכאה בלא חבורה, שאין בה חיוב מיתה, אלא בושת בלבד), ושחבל בי חבירי ושהדליק את גדישי ביום הכפורים (והיינו, שגם החבלה וגם הדליקה היו ביוהכ"פ), הרי אלו חייבין.
גמרא:
איבעיא להו: משביע עדי קנס שיבואו ויעידוהו מהו שיהיו חייבין על כפירתם?
אליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר בכל מודה בקנס, יבואו עדים ויעידו
, ויחייבוהו, שאין מודה בקנס פטור אלא כשכל חיובו צריך לבוא מכח הודאתו. אבל אם יש עדים לא מועילה הודאתו לפוטרו, לא תבעי לך. לפי שהתובע עדי קנס, הרי הוא כתובע עדי ממון, וחייבים. כי תיבעי לך, אליבא דרבנן, דאמרי מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. והוא עדיין לא הודה, והשביע התובע שיבואו ויעידוהו. והבעיה היא כיצד להתייחס לתביעה בשעה שהנתבע יכול להודות ולהפטר, האם כל זמן שלא הודה הרי זו תביעת ממון רגילה. או שמא אין זו תביעת ממון גמורה, שהרי כל זמן שלא העידו, עדיין יכול הנתבע לפטור עצמו בכך שיקדים את הודאתו לעדותם.
ומוסיפה הגמרא, שאין בעיה זו אליבא דכולי עלמא:
ורבנן דהתם, דאמרי מודה בקנס ואחר באו עדים פטור, כמאן סבירא להו בפלוגתא דלעיל בדין משביע עד אחד אם אמרינן גורם לממון כממון דמי אם לאו?
אילימא כרבי אלעזר ברבי שמעון דהכא, המחייב עד אחד על כפירת עדותו, הא קאמר דבר הגורם לממון כממון דמי, שאף על פי שיתכן והנתבע ישבע ויפטר, בכל זאת הוא מחייבו על כפירת עדותו, כי יתכן שהוא לא ישבע אלא יודה. ואם כן, קל וחומר בעדי קנס שאינם גורמים לממון באמצעות שבועה אלא באים לחייב ממון בעדותם, שיהיו חייבים על כפירתם, ולא נחשוש להודאתו של הנתבע.
אלא, בהכרח, רבנן דהתם סברי כרבנן דהכא, דאמרי בעד אחד שפטור משום שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי. ולפיהם יש להסתפק במשביע עדי קנס, כשצידי הספק הם: מאי? כיון דאילו מודה הנתבע, מיפטר, לאו ממונא קא כפר ליה העד. או דילמא, השתא מיהא לא אודי. (ואין זה גורם לממון אלא ממון ממש).
תא שמע: משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק. ומדייקת הגמרא: והא חצי נזק, קנסא הוא
, וקתני חייבין עליו.
ודוחה הגמרא: הבעייה היא כמאן דאמר פלגא נזקא ממונא.
הניחא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא. אלא למאן דאמר פלגא נזקא קנסא, מאי איכא למימר? תיפשוט ממתניתין שהמשביע עדי קנס חייב!
ושוב דוחה הגמרא: איכא לאוקמי למתניתין בחצי נזק צרורות, שהילכה הבהמה, והתיזה צרורות, והזיקו. דהלכתא גמירא לה דממונא הוא.
תא שמע: תשלומי כפל חייבין על כפירתם.
ודוחה הגמרא: משום קרנא, דהוא ממונא.
ומביאה הגמרא ראיה נוספת מהמשנה:
ותשלומי ארבעה וחמשה חייבים על כפירתם.
ודוחה באותו האופן: משום קרנא.
וגם מדין שאנס איש פלוני ופיתה את בתי אין ראיה, כי חיובו הוא משום כפירת תביעת בושת ופגם, שהיא תביעת ממון.
ומקשה הגמרא: אי הכי, שכל המשנה אינה מתייחסת לתביעת קנס, מאי קא משמע לן המשנה? והא כולה כפירת ממונא הוא! ומה צורך בדוגמאות כה מרובות? ומתרצת הגמרא: רישא חדא קא משמע לן, וסיפא חדא קא משמע לן.
רישא חדא קא משמע לן, דחצי נזק צרורות ממונא הוא. (וכיון ששנה התנא דין זה, הוא שנה יחד עמו גם תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה, שהם ממון "שאין משתלם בראש". והיינו, שאין משלמים תשלום - קרן רגילה, ובדומה לחצי נזק).
סיפא חדא קא משמע לן, את הדין "ושהדליק את גדישי ביוהכ"פ", שאינו נפטר בקם ליה בדרבה מינה של כרת דיוהכ"פ (ואגב דין זה תני נמי "שהכני בני", שקרובה הכאתו לחייבו מיתה אם היה בה חבורה, וקא משמע לן שהיות שלא עשה חבורה, הוא חייב בתשלומין).
ומסבירה הגמרא: לאפוקי מאי באה המשנה להשמיענו שחייב על חבלה ושריפה ביוהכ"פ? - לאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה.
דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה יוהכ"פ כשבת לתשלומין, מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין, אף יום הכיפורים מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין.

דרשני המקוצר[עריכה]