פרשני:בבלי:עירובין ו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין ו ב

חברותא[עריכה]

מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, זה כנגד זה, ורוצה לטלטל מבית אחד לבית השני דרך רשות הרבים.
הרי הואיל ויש משני צידי רשות הרבים שתי מחיצות של כתלי הבתים (ולפי רבי יהודה מקום שיש משני צידיו מחיצות, נהיה השטח שביניהם רשות היחיד מדאורייתא).
לפיכך, די לו בתקנה פורתא: שיהיה עושה לחי מכאן בפינת הבית מצד אחד, ולחי מכאן בפינתו השניה של הבית!
או קורה מכאן לרוחב רשות הרבים מצד האחד של הבתים, וקורה מכאן בצד השני של הבתים, ונושא ונותן מטלטל באמצע, מבית לבית.
אמרו לו חכמים לרבי יהודה: אין מערבין רשות הרבים בכך!
ומוכח מכאן שלחכמים אין מתירין לטלטל ברשות הרבים על ידי סגירתה בלחי וקורה, והיכי אמרת דמהני?!
וכי תימא כי רק בכך, בשני לחיים או בשתי קורות הוא דלא מיערבא רשות הרבים.
הא בדלת (לפי דפוסים ישנים) מצד אחד, ולחי או קורה מצד שני כדאמרי בית הלל, כן מיערבא.
אי אפשר לתרץ כך. כי:
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים, שרשות הרבים שלה מכוונת משער לשער ומפולשת, ויש בה דריסת ששים ריבוא, ורחבה שש עשרה אמה, אילמלא דלתותיה שבחומה, משני צדיה של רשות הרבים, ננעלות בלילה - חייבין עליה משום רשות הרבים.
ומכאן יש לנו לדייק:
א. אין די בדלת אחת (ואפילו ננעלת) מצד אחד.
ב. דלתות ללא נעילה אינן מועילות ברשות הרבים.
ועוד ראיה:
ואמר עולא נמי: הני אבולי, שערים, דמחוזא - שהיו מכוונין שעריה זה כנגד זה, ורשות הרבים מהלכת משער לשער - אילמלא דלתותיהן של השערים משני צדיה ננעלות בלילה - חייבין עליהן משום רשות הרבים!
ויש לדייק מכאן: הא בדלתות ללא נעילה, או בדלת אחת ואפילו ננעלת - לא סגי!
והשתא תיקשי, היכי אמרת דמהני צורת הפתח, או דלת אחת שאינה ננעלת מצד אחד, ולחי וקורה מצד שני?! (נתבאר על פי התוספות בהבנת רש"י, בשילוב פסקי רי"ד).
ומשנינן: אמר רב יהודה: אין הברייתא האומרת "כיצד מערבין דרך רשות הרבים" עוסקת ברשות הרבים עצמה.
אלא במבואות המובילים בין שתי רשויות הרבים.
והכי קאמר בברייתא:
כיצד מערבין את ה"מבואות המפולשין" לרשות הרבים - עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן.
ובאותם מבואות מפולשין נחלקו בית שמאי ובית הלל לדעת חנניה, אבל ברשות הרבים לא מיירי התנא כלל!
איתמר:
רב אמר: הילכתא כתנא קמא שאפשר להכשיר טלטול במבוי המפולש לרשות הרבים משני צידיו באמצעות צורת הפתח מכאן, ולחי או קורה מכאן! (ראה ציור 1)
ושמואל אמר: הלכה כחנניה אליבא דבית הלל, דבעינן דלת מכאן, ולחי או קורה מכאן!
איבעיא להו: לחנניה, אליבא דבית הלל שצריך דלת מצד אחד:
האם צריך לנעול את אותה הדלת כשיוצא ונכנס, כמו שמצריכים אותו בית שמאי בשתי דלתות.
או אין צריך לנעול?
ופשטינן: תא שמע: דאמר רב יהודה אמר שמואל: אינו צריך לנעול.
וכן אמר רב מתנה אמר שמואל: אינו צריך לנעול.
איכא דאמרי: רב מתנה לא קאמר מימרא משמיה דשמואל.
אלא הכי אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא, ואז אמר לי שמואל: אין צריך לנעול.
ואת אותה הבעיה בעו מיניה נמי מרב ענן:
האם צריך לפי בית הלל לנעול את אותה דלת אחת.
או אין צריך לנעול?
אמר להו: תא חזי בואו וראו את הני אבולי שערים שבראשי מבואות המפולשין דנהרדעא. דטימן עד פלגייהו בעפרא, שדלתותיהן טמונין בעפר עד מחציתן, ואין יכולים להינעל.
ובכל זאת עייל ונפיק, היה נכנס ויוצא מר שמואל התם, ולא אמר להו ולא מידי שאין המבוי מתוקן היטב.
אלמא אפילו דלתות שאינן ננעלות שפיר דמי!
אמר רב כהנא: מהכא ליכא לאוכוחי דאין צריך לנעול. כי הנך שערי נהרדעא - מגופות הואי, לא פתוחות לגמרי היו ולא סגורות לגמרי. ובכי האי גוונא מועילות דלתות.
אבל פתוחות לגמרי ואין ננעלות - לא!
כי אתא רב נחמן לנהרדעא, וראה את הדלתות הטמונות בעפר, אמר: פניוה לעפרייהו (פנו העפר מן השערים)!
והוינן בה: לימא, קסבר רב נחמן צריך לנעול, ומטעם זה אמר שיפנו העפר מהדלתות, כדי שיוכלו לנעול אותן?
ודחינן: לא כדי לנעול ממש אמר רב נחמן לפנות העפר.
אלא כדי שיהיו "ראויות" לינעל. וכיון דראויות לנעול שפיר דמי, אף על פי שאין ננעלות בפועל.
ההוא מבוי עקום - האי מבוי עקום אינו כמבוי עקום דלעיל, אלא שתי עקמומיות יש למבוי, שהוא עשוי בצורת ח', ושני פתחיו פתוחים לאותה רשות הרבים - דהוה בנהרדעא.
רמו עליה חומריה דרב, הטילו על המבוי גם את חומרתו של רב, וגם את חומריה דשמואל, וכדמפרש ואזיל.
ואצרכוהו:
א. דלתות בשתי עקמומיותיו.
ב. לחי או קורה בשני פתחיו הפתוחים לרשות הרבים. (ראה ציור 1)
ומפרשינן לה:
חומריה דרב: הא דאמר רב לעיל גבי מבוי עקום, שאינו נחשב "מבוי סתום" אלא תורתו כ" מבוי מפולש", שאינו ניתר בפתח הסמוך לרשות הרבים בלחי או בקורה בלבד, אלא צריך גם תיקון של מבוי מפולש (כפי שיבואר) בעקמומיתו.
ומבוי זה שיש בו שני עקמומיות, צריך תיקון בשתי עקמומיותיו, כתורת מבוי מפולש כפול!
ומיהו, אם היו סוברים כרב בכל שיטתו, לא היו זקוקים לשים כאן דלתות, כי האמר רב גופיה: הלכה כתנא קמא, הסובר שמבוי מפולש ניתר בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן.
ואם כן, גם כאן היה די בצורות הפתח בשתי העקמומיות ולא היה צורך בדלתות!
אלא, שהחמירו בו גם כשמואל, דאמר הלכה כחנניה, ואליבא דבית הלל, שמבוי מפולש בעי דלת מכאן ולחי וקורה מכאן.
ואי הוה סברינן כשמואל בכל שיטתו, לא הוה בעינן לשים דלתות בעקמומיותיו. כי האמר שמואל: תורתו של מבוי עקום הוא כ" מבוי סתום", ולא בעינן ליתן בעקמומיותיו כלום, אלא רק לחיים בשני פתחיו הפתוחים לרשות הרבים.
(וליש מפרשים לעיל, ש"תורתו כסתום" היינו שלעקמומיות יש תורת סתום, נמי לא בעינן כאן דלתות בעקמומיותיו, אלא סגי ליתן שם לחי או קורה).
אלא משום הכי אצרכוהו דלתות, לפי שהחמירו בו גם כרב, דאמר: מבוי עקום תורתו כ" מבוי מפולש", וצריך ליתן בעקמומיותיו מה שצריך ליתן במבוי מפולש.
וכיון דלשמואל בעינן בסתם מבוי מפולש ליתן דלת, הכא נמי בעינן דלת.
והיינו הא דאמרינן דרמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל! שהוא מבוי מפולש כדרב ובעי דלתות כשמואל.
ותמהינן: ומי עבדינן כתרי חומרי?!
שהרי בין לרב ובין לשמואל, דיינו למבוי עקום שכזה בצורות הפתח בשתי עקמומיותיו, בלבד!
כי לרב, דאמר תורתו כמפולש, הא סבירא ליה דהיתר מבוי מפולש הוא בצורת הפתח! ולשמואל דסבר דהיתר מפולש בדלת, הא סבירא ליה דתורתו כסתום ולא בעינן (בעקמומיתו) ולא מידי.
(ולהיש מפרשים, סגי בלחי או קורה, וכל שכן דסגי בצורת הפתח).
וכל כי האי גוונא, מי עבדינן כתרי חומרי!? (תוספות)
והא תניא דלא עבדינן כהאי גוונא כתרי חומרי:
דתניא: לעולם הלכה כבית הלל בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי. אלא:
והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה (ולקמן פרכינן עלה, דסותר סיפא לרישא).
והרוצה לעשות כדברי בית הלל - עושה!
אבל אדם העושה, במקום שיש ביניהם שתי מחלוקות הכרוכות זו בזו, גם מקולי בית שמאי, וגם מקולי בית הלל - הרי זה רשע!
ואם עושה גם מחומרי בית שמאי וגם מחומרי בית הלל במקום ששתי מחלוקות כרוכות זו בזו - עליו הכתוב אומר: הכסיל בחשך הולך!
שהרי אינו יודע להבחין על מי לסמוך אם על בית שמאי אם על בית הלל (רש"י בראש השנה דף טו א).
אלא, כך יעשה: אי נוהג כבית שמאי - יעשה כקוליהון וכחומריהון. אי נוהג כבית הלל - יעשה כקוליהון וכחומריהון!
ומפרשינן תחילה לברייתא, והדר הדרינן לעובדא דנהרדעא.
ומקשינן: הא גופא דברייתא קשיא מיניה וביה:
שהרי בתחילה אמרת: לעולם הלכה כבית הלל. ומשמע דחייבים לעשות כבית הלל.
ואילו הדר, לאחר מכן אמרת: הרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה?!
ומשנינן: לא קשיא.
כאן, בסיפא דאמרינן: הרוצה לעשות כדברי בית שמאי, עושה - קודם שיצתה בת קול ואמרה: הלכה כבית הלל בכל מקום (וכדאיתא לקמן דף יג ב). שאז היה רשאי כל הרוצה לעשות כדברי בית שמאי, לעשות כקוליהון וחומריהון.
כאן, ברישא דאמרינן: הלכה כבית הלל - לאחר שיצתה בת קול!  27 

 27.  נתבאר על פי פשטות הלשון, וכמבואר בתוספות ערכין ב ב ד"ה מי.
ואיבעית אימא: הא והא רישא וסיפא איירי לאחר שיצתה בת קול.

דרשני המקוצר[עריכה]