פרשני:בבלי:עירובין לז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין לז א

חברותא[עריכה]

אומר: שני לוגין - לפי חשבון אחד מחמשים כעין בינונית - שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה גדולה.
עשרה לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן מעשר ראשון  111 .

 111.  ולאו דוקא עשרה, שאין צריך להפריש אלא עשירית מהנותר אחר הפרשת תרומה גדולה, תוספות.
תשעה לוגין (היינו עשירית מהנותר אחר תרומה גדולה ומעשר ראשון) שאני עתיד להפריש הרי הן מעשר שני (אם היתה שנת מעשר שני).
ומיחל (ומחלל) את המעשר שני בכל מקום שהוא על כסף, כיון שלזה אין צריך הפרשה  112 .

 112.  כן פירש רש"י. ובתוספות הקשו עליו, ופירשו, ד"מיחל" הוא כמו "ומתחיל", או לפירוש רבינו תם, כמו "מיהל", והיינו שמוזגו במים ושותה מיד.
ושותה מיד, ומשאיר כדי התרומה והמעשר - שקרא עליהן שם - שאין שותה אותה, ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר למפרע שזהו תרומה וזהו המעשר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, אוסרין לשתות קודם שיפריש, וטעמא דהני תנאי
- לפי מה דסלקא דעתין - משום דסברי "אין ברירה"  113 .

 113.  ונחלקו הראשונים: יש אומרים שאסור לשתות שמא תרומה הוא שותה, כיון שאי אפשר לברר איזו היא התרומה. וכמו שכתב רש"י בחולין דף יד א; אמנם בתוספות כאן בעמוד ב' כתבו: דכיון דאין ברירה, הרי זה שותה טבל, דאין כאן תרומה, (ובשם מהר"י הביאו שחולק). ואמנם מרש"י כאן בעמוד ב' ד"ה רבי יוסי אומר חילל, נראה שלא חל כלל, שלא כדעת רש"י בחולין, וכן הוא פשטות לשון הברייתא לקמן, וצריך תלמוד.
הרי חזינן דלרבי יהודה אין ברירה.
עולא אמר אמשנתנו ואברייתא דתני איו, בהיפוך:
ליתא להא דתני איו משמיה דרבי יהודה דאין ברירה, מכח מתניתין דידן, דסבר רבי יהודה יש ברירה.
ומפרשינן לה: ואלא הא דקתני - בברייתא דהלוקח יין - רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין, ומוכח דסבר רבי יהודה אין ברירה, היכי מפרש לה עולא?
ומפרשינן: עולא לא תני בברייתא דהלוקח יין כדתניא לה לעיל: דחד תנא (רבי מאיר) הוא דסבר "יש ברירה", ותלת תנאי - ורבי יהודה מכללם - סברי אין ברירה. אלא זוזי זוזי (זוגות זוגות של תנאים) קתני דפליגי בהא!
והכי תני לה: ומיחל ושותה מיד, דברי רבי מאיר ורבי יהודה, דזוג זה סבר "יש ברירה". רבי יוסי ורבי שמעון, אוסרין, דסבר זוג זה "אין ברירה".
והשתא מפרשינן ברייתא דהלוקח יין, דקתני התם דרבי יוסי אוסר, וקא סלקא דעתין - וכדאמרן - דטעמיה משום דסבר אין ברירה.
ותמהינן עלה: וכי סבר רבי יוסי אין ברירה?!
והתנן: רבי יוסי אומר: שתי נשים - יולדות או זבות, המביאות לכפרתן "קן" של שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה - שלקחו את קיניהן בעירוב (בשותפות, שלקחו ארבע עופות ולא פירשו בשעת לקיחה איזו מהן לזו ואיזו לזו, איזו לחטאת ואיזה לעולה), או שנתנו (דמי, הגירסא משניות) קיניהן לכהן, ולקח הוא עבורן ארבע עופות בשותפות.
דין הקינין הוא: איזהו מן הקינין שירצה כהן, יקריב עולה, אחת לשם זו ואחת לשם זו. ולאיזה מן הקינין שירצה כהן, יקריב חטאת, אחת לשם זו ואחת לשם זו.
והשתא תיקשי, הא עולה שהוקרבה לשם בעלים אחר (ב"שינוי בעלים") לא עלתה לבעלים לשם חובה, וחטאת שהוקרבה שלא לשם בעליה, פסולה.
ומדקא אמר רבי יוסי שמותר ליקח קיניהן בעירוב, על כרחך דסבר "יש ברירה", דאמרינן הוברר הדבר שזה העוף שהקריב לשמה של זו, שלה היא, ואין כאן שינוי בעלים. והיכי אמרת דסבר רבי יוסי אין ברירה?  114 !

 114.  וכתב הריטב"א: אף ש"קן סתומה" היינו שלא נתפרש איזו מן הפרידות לחטאת ואיזו לעולה, יכול הכהן לפרש בשעת עשייתו איזו לחטאת ואיזו לעולה ואפילו בלי "ברירה", (וכדאמרינן בסמוך), "אבל אין לו רשות לפרש בשני קנין סתומין לשני בעלים, איזה קן יהא לרחל, ואיזה מהם יהא ללאה, אלא אם כן נתנו לו רשות, ובדין ברירה".
אמר ומשני רבה: התם - במשנה דשתי נשים - מיירי כשהתנו הנשים ביניהן שכל מי שיקריב הכהן לשמה, יהא שלה  115 .

 115.  כן פירש רש"י. ותמהו התוספות: דמכל מקום היינו ברירה גמורה שתולה בדעת הכהן שאותו שיעשה יתברר שהוא שלה, דכיון דנתערבו הקינין אי אפשר כלל בלא ברירה?! וראה היטב לשון רש"י בסוף ד"ה לאיזה, וצריך תלמוד. והוסיפו הראשונים (רבינו פרץ, רשב"א ריטב"א ור"ן): שאין לומר "שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה, כי חברתה נותנת לה זכות שהיה לה בקן ההוא, בשעת הקרבה; דאם כן הוה ליה כאילו נשתתפה עמה באותו קרבן, וקיימא לן שאין אדם מוכר עולתו ולא חטאתו, לשון ריטב"א. וראה מה שכתב הרש"ש בביאור דברי רש"י. וראה מה שביארו התוספות והראשונים דברי הגמרא.
ומקשינן אשינויין: אי הכי, פשיטא - ומאי למימ רא?!
ומשנינן: הכא מיירי שאחר שלקחו הנשים הקינין כאחד, הפרידו הנשים כל קן בפני עצמה על דעת שתהא אחת מהקן לעולה ואחת לחטאת (רש"ש), וסלקא דעתך אמינא שיהא חייב הכהן לעשות כל קן אחת לחטאת ואחת לעולה, כפי שקבעו הבעלים.
קא משמע לן דכיון דלא אקבעינהו בהדיא בשעת לקיחה לאמר: פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה, אפילו קבעום אחר לקיחה יכול הכהן לעשות כמו שירצה, וכדרב חסדא!
דאמר רב חסדא: אין הקינין של כל מחוסר כפרה מתפרשות איזו עולה ואיזו חטאת,

דרשני המקוצר[עריכה]