פרשני:בבלי:עירובין סד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין סד א

חברותא[עריכה]

אם כן, ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי.
שהרי הרואים, רואים אותם חלוקים בדיורין, וסבורים שלא ביטלו כולם רשותם אצל אחד, ומוציאין ומטלטלין שם בלא עירוב - מאירי.
אמר ליה (ר"ח): דמערבי עירוב חצירות, אף על גב דלא מהני.
אמר ליה רבא: יאמרו, עירוב מועיל במקום נכרי!
אמר ליה: דמכרזינן: הוו יודעים שאין עירובנו מועיל כלום, ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי. ומה שאנו מטלטלין בתוכו מפני שרשות היחיד היא, ולא מפני העירוב, רש"י.  11 

 11.  והמאירי כתב: נכריז שביטלו כולם רשותם אצל אחד.
אמר ליה רבא: וכי מועיל הך אכרזתא לדרדקי (לדורות הבאין, שעכשיו ילדים הם)?! והרי יראו אותם מטלטלין כאן, והם לא שמעו בהכרזה.
אלא אמר רבא: ליזיל חד מינייהו (מבני המבוי), ליקרב ליה (לעכו"ם) ולשאול מיניה דוכתא (וישאל מן העכו"ם מקום בחצירו), ולינח ביה (הישראל) מידי, ונמצא שדר הישראל בחצר הנכרי. והוה ליה אותו הישראל על ידי כך כשכירו (לעבודת כל השנה) של נכרי, ולקיטו (השכור עמו לימות הקציר והקטיף) של נכרי.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שכירו של נכרי, ואפילו לקיטו של נכרי, אם ישראל הוא - נותן עירובו עם בני החצר או המבוי, ודיו, ושוב אין צריך לשכור מן הנכרי.
אמר בעי ליה אביי לרב יוסף:
ישראל שיש לו בביתו שכירים ולקיטים הדרים בביתו בחדרים המיוחדים לכל אחד בפני עצמו, אין הם אוסרים על בני החצר או המבוי, מפני שאין דירתם מיוחדת להם. שהישראל יש לו רשות בהם, ויכול לסלקם משם (משנה ברורה שפ"ב - נ"ג). אבל בלאו הכי, אוסרים.
ומיבעי ליה: היו שם בבית העכו"ם שלא השכיר רשותו חמשה שכיריו וחמשה לקיטיו ישראליים (ואמרינן כי ישראל שהוא שכיר ולקיט של עכו"ם נותן עירובו עמהם, ודיו), ויכול העכו"ם לסלקם משם (ואילו הם היו שכיריו ולקיטיו של ישראל הם אינם אוסרים) - מהו שיאסרו אותם ישראלים כהם דרים אצל עכו"ם, ולא יהיה מותר לטלטל עד שיתנו כל החמשה עירובן?
מי אמרינן: כי היכי דשוינהו חכמים לשכיר ולקיט כבעלים, להקל ולתת עירוב כשאין הנכרי משכיר, הוו נמי בעלים להחמיר.
או דילמא רק לקולא שווינהו רבנן כבעלים, אבל לחומרא לא, אלא כל בעירובין להקל?
אמר תמה ליה רב יוסף לאביי: אם אמרו שכירו ולקיטו להקל וליתן עירוב במקום נכרי, יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר, שיתחייבו כולן ליתן עירוב?!
גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן עירובו, ודיו.
אמר רב נחמן: כמה מעליא הא שמעתא דשמואל! אבל על הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: שתה רביעית יין אל יורה!
אמר רב נחמן: לא מעליא הא שמעתא!
דהא אנא, כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא (רביעית יין), לא צילא דעתאי (אין דעתי צלולה).
אמר ליה רבא לרב נחמן: מאי טעמא אמר מר הכי, ששמועה זו מעליא ונאה, ושמועה זו לא.
והרי האמר רבי אחא בר חנינא: מאי דכתיב "ורועה זונות (מלא כתיב, שלא ככל המקרא - רש"י במשלי) יאבד הון"?
לומר לך: כל האומר: שמועה זו נאה (זונות: "זו נאה"), ואדענה, ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי. ושמועה זו אינה נאה - מאבד הונה של תורה!  12 

 12.  כתב בשפת אמת: נראה הפירוש, שהולך רק אחר דעתו ומלשון "אשר אתם זונים אחריהם", וצריך האדם לבטל דעתו לגזירת השם יתברך, ועל ידי זה זוכין להבין באמת הטעם.
אמר ליה רב נחמן לרבא: הדרי בי (חוזרני בי). כלומר: לא אוסיף עוד לומר כן.  13 

 13.  ראה מה שכתבו התוספות. ובשפת אמת כתב: שרב נחמן לא היה חולק על שמועה ששמע, דאם כן לא יוכל שום אדם לחלוק על שום שמועה, והרי כל הש"ס מלא מפלוגתות תנאים ואמוראים. אלא כוונת רב נחמן היתה ששמועה זו אינה מובנת לו, וזהו שהקשה לו מקרא ד"רועה זונות", שמה שיודע שכך הוא, צריך ליגע עד שימצא הטעם, ולא להקשות בלי תירוץ. וראה רש"ש.
אמר רבה בר רב הונא: שתוי אל יתפלל. ואם התפלל, תפלתו תפלה.
שיכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה!
היכי דמי שתוי, והיכי דמי שיכור? ומפרשינן: כי הא דרבי אבא בר שומני, ורב מנשיא בר ירמיה מדיפתי, הוו קא מיפטרי מהדדי אמעברא דנהר יופטי (נפטרים היו זה מזה, על גשר הנהר יופטי), אמרו זה לזה: כל חד מינן, לימא מילתא דלא שמיע לחבריה (יאמר כל אחד דבר שלא שמע חבירו). משום דאמר מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרו.
פתח חד ואמר: היכי דמי שתוי, והיכי דמי שיכור?
שתוי: כל שיכול לדבר לפני המלך.
שיכור: כל שאינו יכול לדבר לפני המלך.
פתח אידך ואמר: המחזיק בנכסי הגר - שדבר תימא הוא, ותוהים בו אנשים לפי שבא לו בלי יגיעה, ושולט בו עין הרע, ולפיכך אין מתקיימין אלא על ידי מצוה - מה יעשה ויתקיימו בידו?
יקח בהן ספר תורה במקצתם, ובשכר זה יתקיימו האחרים בידו.

דרשני המקוצר[עריכה]