פרשני:בבלי:עירובין נח א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין נח א

חברותא[עריכה]

וכן אם הגיע להר - מבליעו, וחוזר למדתו  ובלבד שלא יצא חוץ לתחום כדי להבליע את הגיא.
רש"י הביא שני פירושים:
האחד, שהיה רוחב הגיא שמול העיר יוצא מחוץ לתחום, אלא שהיה רוחב הגיא מצטמצם בהדרגה שלא כנגד העיר עצמה, אך בתחום העיר.
ויש בידי המודד שתי אפשרויות למדוד היכן מסתיימת מידת תחום העיר בתוך הגיא:
א. לצאת לצד העיר, עד המקום שמצטמצם הגיא, וכולו נמצא בתחום העיר, ולהבליעו שם במקום שהוא מתקצר (על ידי מדידת המרחק האוירי שמעליו), ולהמשיך את המדידה משפתו השניה של הגיא עד השלמת התחום.
ומשם הוא יצפה לכוון את גבול התחום בתוך הגיא המורחב, מול העיר עצמה.
ב. לצאת מצד העיר, מחוץ לתחום, עד המקום שבו מסתיים הגיא, ולמדוד שם את המידה עד כנגד שפת הגיא השניה שמול העיר, כדי לדעת בכמה אמות רחוקה שפת הגיא ההיא מעבר לתחום. ואז ילך אל שפת הגיא ממול העיר, וימדוד בתוך הגיא את ההפרש, על ידי שיחזור לכוון העיר בתוך הגיא, וימנה את מספר האמות שהן יותר מהתחום, ויסמן בגיא את מקום התחום.
ואומרת המשנה, שיעשה את המדידה לפי האפשרות הראשונה, שאין צורך לצאת בה אל מחוץ לתחום בשעת המדידה, ולא ימדוד לפי האפשרות השניה, שבה הוא צריך לצאת ולמדוד מעבר לתחום.
ואף על פי שהמדידה נעשית ביום חול ולא בשבת, יש לנו לחוש שמא מי שרואה אותו מודד מחוץ לתחום, יסבור שהמקום הזה הוא בתוך תחום שבת.
והפירוש השני, שמדובר בגיא ארוך מאד, שרוחבו אמנם מצוי בתוך התחום אך הוא רחב שם למעלה מחמישים אמה, ואי אפשר להבליעו כנגד העיר, אלא אם כן יוצאים החוצה לצידי העיר, מעבר לתחום שבת, ששם מצטמצם רוחב הגיא, ואפשר להבליעו שם.
ומשמיעה המשנה שאין למדוד שם את רוחב הגיא, שמא יאמרו הרואים שהמקום הזה הוא בתוך תחום שבת בצידי העיר.
אם אינו יכול להבליעו -
בזו (להוציא מדידות אחרות של מצוה, כגון בעגלה ערופה) אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר: שמעתי שמקדרין נוקבים בהרים.
והיינו, שמתייחסים למדידה כאילו היה נקב בהר, שדרכו ניתן להעביר את חבל המדידה.
שאין מודדים את מדרונות ההרים כמות שהם, אלא לוקחים חבל שאורכו ארבע אמות בלבד. והמדידה מתבצעת באמצעות שני מודדים:
האחד עומד ומחזיק את החבל כנגד לבו, והשני העומד במרחק ארבע אמות בגובה המדרון, ומניחו למרגלותיו. וכך הם הולכים ומודדים את המרחק בצורה מאוזנת ולא מאונכת.
גמרא:
והוינן בה: מנא הני מילי שצריכה המדידה להעשות בחבל שאורכו חמישים אמה? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא (שמות כז) בחצר המשכן: "ארך החצר מאה באמה. ורחב חמשים בחמשים".
אמרה תורה: מכך שאמרה תורה "רוחב חמישים - בחמישים", לימדה תורה: בחבל של חמשים אמה - מדוד.
ופרכינן: והא האי קרא מיבעי ליה ללמדנו את גודל הריבוע הפנוי שבחצר המשכן, שהוא צריך להיות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, לפי שכך אמרה תורה: ליטול חמשים אמה, ולסבב בהם ריבוע של חמשים על חמישים!?
ומשנינן: אם כן שהפסוק בא רק לענין גודל הריבוע הפנוי של חצר המשכן, לימא קרא "ורוחב החצר חמשים חמשים".
מאי "חמשים בחמשים" שנקט הכתוב?
שמעת מינה תרתי.
שנינו במשנה: לא פחות ולא יותר.
תנא בברייתא:
חבל המדידה יהיה לא פחות מחמישים אמה, מפני שהחבל הקצר נמתח, ומרבה בכך את המדידה.
ולא יותר - מפני שכובד החבל אינו מאפשר למותחו כראוי, ובכך הוא ממעט את המדידה.
אמר רבי אסי: אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא.
ומבארינן: מאי אפסקימא? אמר רבי אבא: נרגילא.
מאי נרגילא?
אמר רבי יעקב: דיקלא דחד נברא ("נברא" הוא סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל).
איכא דאמרי יש לשנות את האמור לעיל בלשון אחרת:
מאי אפסקימא?
רבי אבא אמר: נרגילא.
רבי יעקב אמר: דיקלא דחד נברא.
תניא, אמר רבי יהושע בן חנניא: אין לך דבר שיפה למדידה מדויקת יותר מאשר מדידה באמצעות שלשלאות של ברזל, שאינם נמתחים ואינם נרפים.
אבל מה נעשה, שהרי אמרה תורה (אסמכתא מדברי הנביאים) שיש למדוד בחבל, שנאמר (זכריה ב) "ובידו חבל מדה".
ופרכינן: והכתיב (יחזקאל מ) בענין נבואתו של יחזקאל על המשכן: "וביד האיש קנה המדה". וקנה אינו חבל!?
ומשנינן: ההוא קנה מידה אינו למדידה של מרחק, אלא למדידת תרעי, שערי המשכן שבנבואת יחזקאל.
תני רב יוסף: שלשה סוגי חבלים הם:
של מגג, גמי, של נצר, ערבה קלופה, ושל פשתן.
חבל של מגג דרוש לפרה אדומה - דתנן: כפתוה לפרה האדומה בחבל המגג, שאינו מקבל טומאה, ונתנוה על גב מערכתה. חבל של נצרים לסוטה - דתנן: ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה.
חבל של פשתן - למדידה.
שנינו במשנה: היה מודד והגיע לגיא או להר - מבליעו, וחוזר למידתו.
ודייקינן: מדתני "חוזר למידתו" - מכלל, דאם אינו יכול להבליעו במקומו, הולך המודד למקום שיכול להבליעו, ומבליעו, וצופה את המקום שאחר הבלעתו כנגד מידתו, וחוזר למקום המדידה וממשיך למדוד שם.
ותמהינן: והרי תנינא להא בברייתא, ואם זהו ביאור המשנה לא היתה הברייתא צריכה לחזור ולשנות זאת.
דתנו רבנן: היה מודד והגיע המידה לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה - מבליעו שם.
ואם לאו - הולך למקום שיכול להבליעו, ומבליעו, וצופה וחוזר למידתו.
אם היה גיא מעוקם (לפי הפירוש השני של רש"י, לגירסת התוספתא), שהיה הגיא מסתובב ממערב לצפון, ואין הוא יכול להבליעו אלא בצד הצפוני של העיר.
הרי אין מועילה הבלעת הגיא שבצד צפון להבליעו גם בצד מערב, על אף שבאמצעות צפיה ומדידה הוא היה יכול להעתיק את ההבלעה שבצפון אל מערב העיר.
אלא הרי הוא מקדיר ועולה, מקדיר ויורד בגיא, בצד שלא ניתן להבליעו.
הגיע לכותל משופע מעט - אין אומרים יקוב את הכותל כדי להעביר בו את החבל כדי למדוד את רוחב שיפועו של הכותל, (והיינו, שאין מחייבים אותו להעמיד כלונסאות עד גובה הכותל משני צידיו, ולהבליע כך את שיפוע הכותל. תוס').
אלא, אומדו לשיפוע באומד בעלמא, מבלי להבליעו מן הצד, והולך לו.
ופרכינן: והא אנן תנן: מבליעו, וחוזר למידתו!? ומוכח שאינו יכול להסתפק באומד בלבד!
ומשנינן: התם בהר או גיא, שצריך להבליעו ואין להסתפק באומד, ניחא תשמישתא, שנוח קצת להלך עליו, ולכן הוא חייב במדידה, בהבלעה או בקידור.
אבל הכא בכותל לא ניחא תשמישתא, שאין שיפוע הכותל ראוי להליכה, ולכן אין להחשיבו מן המידה, אלא דיו באומד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו שצריך למדוד בקידור את הגיא אלא כשהיה שיפועו נוח להילוך קצת, וכגון ש"אין חוט המשקולת יורד כנגדו".
והיינו, שיפוע שאינו חד, שאם מוריד את חוט משקולת הבנאים לעבר עומקו, אין חוט המשקולת יורד כנגדו, כיון שהמדרון מונע אותו מלירד.
והכונה היא, שאם מוריד את החוט עד למרחק של ארבע אמות משפת הגיא, עדיין אין החוט יורד כנגדו.

דרשני המקוצר[עריכה]