פרשני:בבלי:עירובין כד א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין כד א

חברותא[עריכה]

הוי ההיא מיעוטא המוקף לדירה  בטיל ליה לגבי רובה שאינו מוקף לדירה, והוה ליה האי קרפף, היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואסור?! אלא אי איתמר - הא דרב הונא בריה דרב יהושע - הכי איתמר (וקאי רב הונא בשיטת רבנן דרבי שמעון):
מדאמרינן "נזרע רוב אסור", איכא למידק: הא מיעוטא (אם נזרע מיעוטו של קרפף) שרי!
ועל כך אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
לא אמרן דבנזרע מיעוטא שרי, אלא דלא הוי
- המיעוט שנזרע - בית סאתים, שהוא שטח שאינו חשוב ליבדל משאר ההיקף, ואינו חשוב ליתן לו שם "קרפף" בפני עצמו. ולפיכך אינו אוסר "החצר" שנפרצה לו.
אבל אם היה המיעוט שנזרע, בית סאתים בצמצום, חשוב הוא ליתן לו שם בפני עצמו, ונקרא: קרפף שלא הוקף לדירה, ולפיכך אסור לטלטל בכל ההיקף שהרי החלק המוקף לדירה הוי "חצר", והחלק שאינו מוקף לדירה הוה ליה "קרפף", וחצר וקרפף שנפרצו זו לזו אסור לטלטל בשתיהן.
(וכל שכן שאסור, אם היה יותר מבית סאתים, דהוי ליה נפרץ לכרמלית).
כמאן? כרבנן, הסוברים שחצר וקרפף שתי מיני רשויות הן ואסור לטלטל מזו לז, וממילא כשהן "פרוצות" זו לזו, הוי ליה כל אחת, רשות שנפרצה במלואה למקום האסור לה, ואסור לטלטל בהן כלל.
ורב ירמיה מדיפתי מתני - הא דרב הונא בריה דרב יהושע - שלא בא להחמיר על בית סאתים בצמצום ולאוסרו, אלא לקולא קאמר (וקאי רב הונא בשיטת רבי שמעון), והכי קאמר: הא מיעוטא שרי:
ועל כך אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
לא אמרן, אלא שהיה המיעוט שנזרע, בית סאתים בצמצום (וכל שכן פחות מבית סאתים), דאז מותר לטלטל בכולו ואף דכשתי רשויות הן (שהרי חלקו חצר וחלקו קרפף), מכל מקום שרי, דחצר וקרפף רשות אחת הן.
אבל אם היה המיעוט שנזרע יותר מבית סאתים, דהוי אותו מיעוט היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שדינו ככרמלית, אסור לטלטל בכל ההיקף, שהרי נפרץ החלק השני לכרמלית ואסור לטלטל בה.
וכמאן שרינן כשאין בחלק הנזרע יותר מבית סאתים? כרבי שמעון, הסובר שחצר וקרפף רשות אחת הן.
למדנו לעיל: נטע רובו של קרפף הרי הוא כחצר, ומותר:
אמר רב יהודה אמר אבימי: הא דאמרינן שאין הנטיעה מבטלת שם היקף לדירה, והוא שעשויין אצטבלאות, שהיתה נטיעת האילנות שורות שורות, ונאה לשבת שם, ועדיין מקום דירה הוא.
ורב נחמן אמר: אף על פי שאין עשויין אצטב לאות.
מר יהודה, אקלע לבי רב הונא בר יהודה, חזנהו (ראה) להנהו קרפיפות יותר מבית סאתים - שהוקפו תחילה לדירה, ואחר כך נטעו בו אילנות - דלא עבידי אצטבלאות, ואפילו הכי קא מטלטלי בגווייהו.
אמר ליה מר יהודה לרב הונא בר יהודה: וכי לא סבר לה מר להא דאבימי - בתמיהה - דאמר אם אין נטועין אצטבלאות, בטלה דירה מהקרפיפות, והוה ליה קרפף יותר מבית סאתים שאינו מוקף לדירה?!
אמר ליה רב הונא בר יהודה למר יהודה: אנא - כרב נחמן דלעיל סבירא לי, דאמר: אף על פי שאין עשויין אצטבלאות.
אמר רב נחמן אמר שמואל: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואחר כן פתח דירה לשם, דקיימא לן שאסור לטלטל בו (אלא אם כן תחילה פתח דירה לשם קודם ההיקף, ואחר כך הוקף) - כיצד הוא עושה, לתקנו שייחשב כמו "פתח ולבסוף הוקף"?
א. פורץ בו בקרפף - במחיצות המקיפות את הקרפף - פירצה יותר מעשר אמות, שברוחב זה שוב אין שם "פתח" על הפירצה, אלא היא חשובה פירצה, המבטלת את המחיצות.
ב. וגודרו לקרפף שנית, ומעמידו, ומצמצם את פירצתו עד שתעמוד על עשר אמות בלבד, שמעתה יש לקרפף "פתח" ולא פירצה.
ואז מותר לטלטל שם. שהרי זה כמי שהקיף לקרפף אחר שפתח דירה לשם.
איבעיא להו: אם פרץ בהיקף פירצה של אמה בלבד, שעדיין לא בטלו המחיצות, וגדר אותה אמה, (ושוב פרץ אמה נוספת, סמוך לאמה הראשונה, וגדרה) עד שהשלימו על ידי כמה פרצות לפירצה יותר מעשר.
אלא, שמעולם לא היתה במחיצה פירצה אחת גדולה מעשר אמות כאחת. וכמו כן בשעה שגדר, הוא לא סתם פירצה של יותר מעשר אמות - מהו?
מי אמרינן, כיון שלא פרץ יותר מעשר אמות בבת אחת, לא בטל מעולם ההיקף הראשון שלא הוקף לשום דירה.
או דילמא, כיון שאם לא היה גודר הפרצות, הן היו מצטרפות ליותר מעשר, והיה בטל ההיקף הראשון.
ונמצא שעל ידי שגדר כל פירצה בפני עצמה הועיל בכך לעשות שלא תהא פירצה יותר מעשר, ונחשב הדבר כהיקף חדש שעושה לשם דירה?  70 

 70.  וכתב בשפת אמת דאפילו לא גדר כל הפרצות, כל שעשה פירצה פחות מעשר אמות וגדרה, ואחר כך פרץ להשלים פירצה ראשונה יותר מעשר, כיון דאם היה נוטל מה שגדר מקודם, היה כאן פירצה יותר מעשר, מיבעי לן - ולשון הגמרא "וגדרה" לאו דוקא. וכן כתב בגאון יעקב.
אמר ליה (אין ידוע מי האומר - יעב"ץ): לאו היינו דתנן: כל כלי עץ של בעלי בתים (שאינו עומד למכירה), שיעורן - כדי לטהר אותן מטומאתן אם ניקבו, ובטל מהם שם "כלי" - כרמונים שניקבו עד שרימונים שבתוכם נופלים ממנו.
אבל אם ניקבו פחות מכן, דרך בעלי בתים להצניען להשתמש בהם לרימונים, ולפיכך לא בטל מהם שם "כלי".
ובעי חזקיה: ניקב הכלי נקב קטן כמוציא זית, וסתמו, וחזר וניקב - ליד המקום שסתמו - כמוציא זית, וסתמו, וחזר וניקב עד שהשלימו למוציא רמון, מהו?
ואמר ליה רבי יוחנן לחזקיה: רבי, שנית לנו משנת סנדל!
דתנן (ב"ח): סנדל - שנטמא במדרס הזב, שמטמא אדם וכלים - שנפסקה אחת מאזניו עדיין הוא טמא מדרס, עד שייפסקו שתי אזניו, דאז לא חזי למדרס.
נפסקה אחת מאזניו ותיקנה, טמא מדרס, שהרי אפילו לא תיקנה, טמא מדרס, וכדאמרן.
נפסקה אוזן שניה - אחר שתיקן הראשונה - ותיקנה, טהור (בה) מן המדרס כיון שבין הכל נפסקו שתי אזניו מעת שנטמא. אבל טמא הסנדל טומאת מגע מדרס (ככלי שנגע בדבר שנטמא במדרס הזב), שלענין טומאה זו עדיין "כלי" הוא, כיון שראוי לתשמיש אחר, ונטמא בטומאה זו באותה שעה שפרשה האוזן ממנו, ולא בטלה טומאה ממנו.  71 

 71.  וכתבו התוספות: דלפירוש זה דרש"י, יש על הסנדל טומאת מגע מדרס, אף בסנדל שנפסקו שתי אזניו.
ואמרת (אתה, חזקיה) עלה לפרושי: מאי שנא דכשנפסקה הראשונה לבדה, טמא הוא, ומשום דאמרינן: הא קיימא עדיין אוזן שניה שלא נפסקה.
בנפסקה אוזן שניה - אחר שתיקן הראשונה - נמי נימא: הא קיימא אוזן ראשונה המתוקנת, ואין הסנדל חסר אלא אוזן אחת?!
ואמרת לן עלה: פנים חדשות באו לכאן, כלומר: אין אזנים חדשות הללו מהסנדל שדרסן הזב, ומטומאה הראשונה טיהרו שהרי אין זה סנדל ראשון. וכיון שכן פשט ליה רבי יוחנן לחזקיה: דהכא נמי גבי כלי שניקב וחזר וניקב איכא למימר: פנים חדשות של כלי באו לכאן ואין זה אותו כלי שנטמא.
וקרי עליה חזקיה על רבי יוחנן: לית דין בר אינש (אין זה - רבי יוחנן - בן אדם) אלא מלאך! ואיכא דאמרי: הכי קרי עליה: כגון דין בר נש זה הוא אדם גדול!
ועל כל פנים, נפשט נמי הספק שהסתפקו בפרץ את ההיקף, סתמו, וחזר ונפרץ וסתמו, דאף הכא פנים חדשות של היקף באו לכאן, והוה ליה היקף חדש שהוקף אחר שנפתח לו בית דירה, ומותר לטלטל בו!
אמר רב כהנא: רחבה שאחורי הבתים (שטח פנוי אחורי הבית, שאין משתמשין שם תשמישי הבית, כבחצר - משנה ברורה) שאין הבית פתוח לתוכו, חשיב כהיקף שלא הוקף לדירה, ואם היה ההיקף יותר מבית סאתים, אין מטלטלין בו, אלא בארבע אמות.
ואמר רב נחמן: אם פתח לו (לרחבה) פתח מן הבית הצמוד לרחבה, מותר לטלטל בכולו, שהפתח מן הבית מתירו, ועושהו כמוקף לדירה.
ולא אמרן שהפתח מתירו, אלא שפתח הפתח מן הבית ולבסוף הוקף הרחבה, אבל הוקף הרחבה ולבסוף פתח, לא. וכדאמרן לעיל דלא מיקרי הוקף לדירה בכי האי גוונא.
ותמהינן: פתח ולבסוף הוקף, פשיטא, ומאי קא משמע לן רב נחמן?!
ומשנינן: לא צריכא דאית ביה ברחבה, כלומר: שקודם שהוקפה הרחבה היה באותו מקום בי דרי (גורן).
מהו דתימא אפילו פתח ולבסוף הוקף לא מהני, שאין הפתח עשוי על דעת להקיף שם רחבה, אלא אדעתא דבי דרי (כדי שיוכל לצאת מביתו לגורן) עבדיה לפתח, קא משמע לן דסתמו נפתח לרחבה.  72 

 72.  נתבאר על פי משנה ברורה סימן שנ"ט, ובגאון יעקב פירש באופן אחר.
קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ונתמלא מים מכונסים בשוחה שברחבה (תוספות) בעומק עשרה טפחים, סבור מתחלה רבנן למימר: דמים בקרפף, כזריעת זרעים דמו, דאמרן לעיל שהן מבטלין במקומם שם היקף לדירה - ולפיכך אסיר לטלטל בכולו, אם נתמלא מים ברובו של קרפף, וכדאמרן לעיל גבי "נזרע רובו", (קרן אורה, וכפירוש שני של תוספות).
אמר להו רב אבא (אבוה) (אחוה) (דרב) (דרבא) בריה דרב משרשיא: הכי אמרינן משמיה דרבא, מים, לאו כזרעים דמו אלא כנטעים של אילנות דמו - שאין מבטלין היקף דירה, וכדאמרן לעיל - ולפיכך שרי לטלטל בו.

דרשני המקוצר[עריכה]