פרשני:בבלי:עירובין צז א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין צז א

חברותא[עריכה]

אחד חדשות ואחד ישנות, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. אלמא, מר, רבי יהודה סבר: טרח איניש לעשות קמיע כעין תפילין, ולכן הוא אוסר בחדשות.
ומר, רבי מאיר סבר: לא טרח איניש. ולכן אפילו חדשות מותר דודאי הן תפילין ולא קמיע בעלמא.
ומעתה לא קשיא לרבי אלעזר, דהוא סובר כרבי מאיר.
(שיצ"י עצב"י סימן):
והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות: כל שיש בהן רצועות, ומקושרות, שנעשה בהם קשר של תפילין הידוע.
וחדשות, היינו שיש בהן רצועות, אבל ולא מקושרות.
והטעם שאסור בחדשות אינו משום חשש שמא הם קמיע, אלא משום שאסור לעשות בשבת את הקשר של תפילין, שהוא קשר של קיימא.  26  והנחת תפילין שאינן מקושרות לא הוי דרך מלבוש.

 26.  מכאן הוכיח ר"ת דלא כשיטת רבינו אליהו הסובר שצריך לעשות את הקשר של תפילין בכל יום מחדש, כפשוטו של מקרא "וקשרתם לאות על ידך". דא"כ כל קשר של תפילין אינו קשר של קיימא, ולמה אסור לעשותו בשבת. אלא הכונה ב"וקשרתם" שיהדקם לזרועו ולראשו ולא קשר ממש. תוד"ה אביי.
אם כן, אפשר לומר דלכולי עלמא לא טרח איניש, וכרבי אלעזר.  27 

 27.  והריף פוסק כרבא, דפליגי אי טרח איניש לעשות קמיע. וכתב הרמב"ן במלחמות, דהריף לא ניחא ליה לאוקמי פלוגתייהו משום עשיית הקשר בשבת, דאנן פסקינן כר"מ דעניבה לאו קשירה היא. ואילו לאביי סברה סתמא דמתניתין דאסרה חדשות כרבי יהודה. והרי הלכה כסתם משנה, ונמצא שהפוסקים סותרים זה את זה. ואפילו לרב חסדא דס"ל עניבה פסולה בתפילין צ"ל דמאן דאוסר בחדשות ס"ל כרבי יהודה, דאילו לר"מ, דעניבה אינה בכלל קשירה, הרי יכול להכניס את החדשות ע"י שיעשה קשר רפוי שאינו של קיימא, דאינו חייב עליו בשבת. ורק לרבי יהודה, הואיל ועניבה בכלל קשירה, כל שכן קשירה אף שאינה של קיימא, חייב עליה.
ומקשינן על שמואל בר רב יצחק: נהי שהוא אינו יכול לקשור את התפילין בשבת, מכל מקום - וליענבינהו מיענב! שיעשה בהם קשר עניבה, המותר בשבת, ויכניסם כך לעיר?
ומשנינן: אמר רב חסדא: זאת אומרת: עניבה פסולה בתפילין! שצריך דוקא קשר ממש. וכיון שהתפילין אינן כשרות בעניבה, אם יענוב לא יהיה זה דרך מלבוש.
אביי אמר: רבי יהודה דאוסר בחדשות - אזיל לטעמיה, דאמר: עניבה קשירה מעלייתא היא וחייב עליה בשבת, ולכן אינו יכול לעשות בתפילין אפילו קשר של עניבה.  28 

 28.  ורב חסדא סבר דאפילו לרבי יהודה מותר לעשות כאן עניבה, הואיל ודעתו להתיר אותה לאחר מכן כדי לעשות קשר גמור, ולא הוי קשר של קיימא. תוד"ה אמר רב חסדא.
ומקשינן לאביי: טעמא דאסור בעניבה משום דעניבה קשירה מעלייתא היא. הא לאו הכי - הוי עניב להו.
והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין הלכה למשה מסיני הוא. שנאמרה למשה בסיני צורתו המדויקת של הקשר.
(בתפילין של ראש עשוי הקשר כעין האות דלי"ת, ובבית עצמו בולטת צורת שי"ן. ובתפילין של יד עשוי הקשר בצורת האות יו"ד, וביחד הן יוצרות שם "שדי").
ואמר רב נחמן: ונוייהן - לבר! שיהיו כל אותן האותיות כלפי חוץ, ולא יהיו בין הבתים של התפילין, כדי שיהיו נראים.  29 

 29.  הא דהוצרך להביא מדרב נחמן, דאי לאו דרב נחמן הוה אמינא דהא דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני לא צורת הקשר קאמר, אלא שצריך שיהא מקושר, ולא סגי בכריכה בעלמא סביב הראש. וא"כ עניבה גם כן כשרה לרבי יהודה. דעניבה קשר מעלייתא הוא. אבל השתא דאמר רב נחמן דנוייהו לבר, משמע דצריך היכר אותיות בקשר של תפילין, ואיך יעשה זאת בעניבה. תורת חיים.
וכיון שנאמרה צורתו של הקשר למשה מסיני אי אפשר לעשות עניבה בתפילין. ואם כן, כיצד אמר אביי שאפשר לענוב אותם, ורק לרבי יהודה אסור לענוב בשבת!?
ומתרצינן: דעניב להו - כעין קשירה דידהו.
שעושה בעניבה צורת האותיות כמו בקשר, וכשר הוא בכך. והיה לו להכניסן לתפיחין לעיר בצורה הזאת. ולכן הוצרך אביי לתרץ שרבי יהודה לטעמיה שאוסר עניבה בשבת.
אמר רב חסדא אמר רב: הלוקח הרבה זוגות תפילין ממי שאינו מומחה, כדי למוכרן - בודק שתים תפילות של יד, ותפילה אחת של ראש. או שתים תפילות של ראש ותפילה אחת של יד. ודי בכך.
כי אם נמצא בידו שלש תפילות כשירות הוחזק מוכר זה למומחה, ומותר לקחת ממנו תפילין בלי לבודקן.
והוינן בה: מה נפשך?
אי מחד גברא קא זבין, אם זה שקנה תפילין רבות קנה את כל התפילין מאיש אחד, והמוכר קנאם אף הוא מאיש אחד - לבדוק או שלש תפילות של יד או שלש תפילות של ראש ויוחזק בשלש תפילות, ומדוע צריך לבדוק גם משל יד וגם משל ראש?
ואם אי מתרי תלתא גברי קא זבין, שקנאם מכמה מוכרים, מה תועיל בדיקת שלש מהן? והרי כל חד וחד תפילה לחוד ליבעי בדיקה, שמא היא ממוכר אחר.
ומשנינן: לעולם, מחד גברא זבין. ולא תיקשי שאפשר להחזיקו בבדיקת שלש של יד או שלש של ראש, כי בעינן דמיתמחי שיוחזק למומחה גם בשל יד, וגם בשל ראש.
ומקשינן: איני. והא תני רבה בר שמואל: בתפילין - בודק שלש של יד ושל ראש. מאי לאו הכי קאמר: או שלש של יד או שלש של ראש. הרי, שאין צריך שיתמחה בשניהם. וקשיא לרב חסדא אמר רב!?
ומשנינן: לא קאמר הכי! אלא הכי קאמר: בודק שלש תפילין, חלק מהן של יד וחלק מהן של ראש.
ומקשינן לרב חסדא אמר רב דאמר שצריך לבדוק שלש תפילין:
והתני רב כהנא: בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש. הרי דסגי בבדיקת שתים בלבד?
ומתרצינן: הא מני ברייתא זו - רבי היא. דאמר בכל חזקות שבתורה דבתרי זימני הוי חזקה.
ומקשינן: אי רבי היא, אימא סיפא דההיא ברייתא: וכן בצבת השני וכן בצבת השלישי.
וקא סלקא דעתין דהכי קאמר: אם היו לו הרבה צבתים (ערימות תפילין קשורים יחד), בודק שני תפילות מהצבת הראשון ובכך הוחזק כל הצבת לכשר. וכן בודק שתי תפילות בצבת השני והוחזק גם הוא, וכן בצבת השלישי, ומעתה הוחזקו כל הצבתים לכשרים.
ואי רבי היא, בדיקת צבת שלישי - מי אית ליה לרבי? והרי לפיו כבר אחר הצבת השני הוחזקו כל הצבתים לכשרים. שהרי בתרי זימני הוי חזקה?
ומתרצינן: מודה רבי בצבתים נפרדים שלא מועילה חזקת אחד מהם לשני. לפי שהדרך הוא דמתרי תלתא גברי זבין, כל צבת מאיש אחר, ולכן צריך לבדוק כל צבת בפני עצמו.
ומקשינן: אי הכי שקונים את הצבתים מאנשים שונים - אפילו צבת רביעי נמי, ואפילו צבת חמישי נמי יצטרך לבדוק.
ואמאי קתני רק "וכן בצבת השלישי"?
ומתרצינן: אין הכי נמי שצריך לבדוק את כולם.
והאי דקתני "שלישי" - לאפוקי מחזקיה (מחזקתו), להשמיענו שמצבת לצבת לא מועילה חזקה כלל, דכיון דאשמעינן רבי שצריך לבדוק את הצבת השלישי למרות שבשני פעמים כבר יש חזקה, על כרחך שחזקה אינה מועילה כאן.
אלא, לעולם אפילו צבת רביעי וחמישי נמי צריך לבדוק.
שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות.
ומבארינן: מאי צבתים ומאי כריכות?
אמר רב יהודה אמר רב: הן הן צבתים הן הן כריכות, שמשמען ערימות ערימות של תפילין.
וההבדל ביניהם:
צבתים היינו זווי זווי, הרבה זוגות של יד וראש קשורות יחד בכל ערימה.
ואילו כריכות היינו דכריכן טובא, שאינן קשורות זוגות של יד וראש, אלא כל התפילין קשורות יחד בכל ערימה.
שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן.
והוינן בה: ואמאי? לעיילינהו זוג זוג, עד שיגמור להכניס את כולם?
ומשנינן: אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: לדידי, מיפרשא ליה מיניה דאבא: כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה בשבת, שיכול להספיק להכניס את כולן קודם השקיעה - מכניסן זוג זוג.
ואי לא יכול להספיק להכניס את כולן לפני השקיעה - מחשיך עליהן ומביאן. שהואיל והוא צריך לטרוח בהם עד אחר צאת השבת עדיף שימתין עם כולן עד אז, ויקחם יחד.  30 

 30.  הקשו תוס' בד"ה מצאן, למה בתפילין חדשות אינו צריך להחשיך עליהן (למסקנא דלעיל שהטעם משום שאינו יכול לקשור בשבת) ? ותירצו דרק בישנות שיכול להכניס זוג זוג מהם כשהן מעטים עשו תקנה אף במרובים שיחשיך עליהם משא"כ בחדשות שאינן ראויין כלל להכניסן. וברשב"א תירץ, דמאחר שלא נגמרה מלאכתן, שהרי אינן מקושרות, לא החמירו כל כך שיצטרך להחשיך עליהם.
שנינו במשנה: ובסכנה מכסן והולך לו.
והוינן בה: והתניא: ובשעת סכנה - מוליכן פחות פחות מארבע אמות. שכל פעם שמגיע קרוב לארבע אמות הוא עוצר קצת, וממשיך, כך שאינו מטלטל ארבע אמות בבת אחת?
אמר רב: לא קשיא.
הא בסכנת נכרי. מתניתין מיירי שגזרו הגויים שלא יניחו תפילין, אז מכסן כדי שלא יהיו מונחים בבזיון, והולך לו ולא יזיזן ממקומן. שאם יטלם בידו שמא יישמע הדבר למלכות ויהרגוהו.
הא בסכנת לסטים. הברייתא מיירי שמפחד מלסטים גויים. וקאי אסיפא דמתניתין, שמצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן. ועל כך קאמרה הברייתא שאם הוא מפחד להתעכב שם עד הערב מחשש שיתנפלו עליו לסטים, מוליכן כולן ביחד פחות פחות מארבע אמות, ולא ישאירן שם אפילו מכוסין, כדי שלא ינהגו בהם הלסטים מנהג בזיון.

דרשני המקוצר[עריכה]