פרשני:בבלי:עירובין נב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין נב א

חברותא

אמר, כלומר, היה רגיל לומר בערב שבת: תהא שביתתי בצינתא (מקום מסוים ומוגדר הנמצא בין תחומי ארטיבנא ופומבדיתא), כדי להתיר לו לילך לשם בשבת.
אמר ליה אביי: מאי דעתיך (מפני מה אתה סבור) שיועיל לך לקנות שביתה באמירה ומבלי שתערב ברגליך אף שעשיר אתה?
אם משום דקיימא לן דכל מקום שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, ואמר רב חסדא: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה במתניתין דידן היא על אדם הנמצא בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני, ולרבי יהודה יכול עשיר לומר "שביתתי במקום פלוני"?!
והא איכא רב נחמן דפליג על רב חסדא ואומר דבנמצא בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני כולי עלמא מודו דמהני רק לעני.
והרי תניא בברייתא דלעיל כוותיה דרב נחמן, ואם כן, אף לך יש לפסוק כרב נחמן, וכיון שאתה עשיר אין לך לסמוך על עירוב זה, אלא לצאת ולהניח פת, או להיות במקום השביתה כל בין השמשות!
אמר ליה רבה בר רב חנן הדרי בי (חוזרני בי).
אמר רמי בר חמא: הרי אמרו חכמים, שאם אדם שבת ברגליו בין השמשות וקנה שביתה במקומו, יש לו ארבע אמות למקום שביתתו, ומודד אלפים אמה מחוצה להן.
אך יש להסתפק: מה דין הנותן את עירובו ומניח פת שיקנה לו שביתה בסוף אלפים אמה ממקומו.
האם יש לו ארבע אמות במקום שנתן את עירובו וימדוד אלפיים אמה מחוצה להן.
או דילמא לא?
אמר רבא: תא שמע מהא ששנינו במשנתנו:
לא אמרו חכמים מערבין בפת אלא כדי "להקל" על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו, אלא ישלח שליח שיניח עבורו את הפת ויקנה שם שביתה.
ואי אמרת דהיכא שמניח פת לעירובו אין לו ארבע אמות נוספות לאלפים, אם כן אטו האי תקנתא דמהני פת "להקל" על העשיר הוא?
הא להחמיר הוא!
דאילו אם היה מערב ברגליו היה לו ארבע אמות נוספות על האלפיים, והשתא שתקנת שאפשר להניח פת מפסיד ארבע אמות אלו?!
ודחינן: סבר רמי בר חמא שלא פשט מהכא (ר"ח), שזו אינה ראיה.
כי אפילו הכי, שמפסיד את הארבע אמות, ניחא ליה לעשיר האי תקנתא דפת, כי היכי דלא נטרח וניפוק (שלא יטרח ויצא) בעצמו לערב, ויכול לשלוח שליח.
מתניתין:
מי שיצא מביתו בערב שבת כדי לילך לעיר שמערבין (שיכולין לערב) לה, שאין בין אותה עיר לעירו למעלה מארבעת אלפים אמה, והרוצה לילך לשם בשבת יכול ללכת על ידי עירוב, ולאחר שיצא יציאה כל שהיא (רש"י לעיל) החזירו חבירו לביתו, הוא מותר לילך בשבת לאותה העיר ואף שלא עירב, וכל בני העיר אסורים, דברי רבי יהודה, (ובגמרא יתבאר טעמו של רבי יהודה).
רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב ולא עירב, הרי זה חמר גמל, (ויתבארו דבריו וטעמו בגמרא).
גמרא:
והוינן בה: מאי שנא איהו (היוצא לדרך) שמותר לו ללכת בשבת לאותה העיר, ומאי שנא אינהו (בני העיר) שאסורין ללכת בשבת לאותה העיר, אלא אם כן עירבו בפת?!
אמר פירש רב הונא: הכא במאי עסקינן, כגון שיש לו (לזה שיצא לדרך) שני בתים בשתי הערים, וביניהם של הבתים (ריטב"א) יש מרחק של שני תחומי שבת שהוא ארבעת אלפים אמה.
איהו (היוצא לדרך) כיון דנפק ליה לאורחא (כיון שיצא לדרך) הוה ליה עני שמותר לו לקנות שביתה על ידי שיאמר "שביתתי במקום פלוני".
והני (בני העיר) עשירי נינהו ולא מקילינן להו לערב בלי פת.
(ובהמשך הגמרא יתבאר, אם זה שיצא לדרך צריך שיאמר "שביתתי בין התחומין", או לא. ושם יתבארו גם דברי רבי מאיר).
תניא נמי הכי דמתניתין איירי במי שיש לו שני בתים וביניהם שני תחומי שבת:
מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת - כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב, דברי רבי יהודה.
יתר על כן אמר רבי יוסי בן רבי יהודה: אפילו מצאו חבירו ואמר לו: לין פה, כי עת חמה הוא או עת צינה הוא כעת - למחר אם רוצה, משכים והולך לאותה העיר, (מפרש לה בגמרא ואזיל).
(השמועה הבאה מתפרשת על פי לשונו השני של רש"י, ולזה הסכים הריטב"א).
אמר רבה בביאור מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי ברבי יהודה שבברייתא:
לומר בהדיא "הרי שביתתי במקום מסוים שבין שני התחומין" - כולי עלמא (רבי יהודה ורבי יוסי בר יהודה) לא פליגי דצריך.
(וביאר רש"י: אף שלא הוזכר במשנתנו שאומר שרוצה לקנות שביתה, סמך התנא על האמור במשנה קודמת: "שביתתי בעיקרו", ובאופן זה מיירי גם במשנתנו).
ואין אומרים: כיון דיש לו בית בעיר השניה ודאי לא עקר דעתו מלילך לשם ונתכוין לקנות שביתה בין התחומין.
כי פליגי אי בעי להחזיק (להתחיל לצאת לדרך) כדי שיחשב עני (כמו הולכי דרכים) ויקנה שביתה באמירה, וזו היא דעת רבי יהודה.
ואילו רבי יוסי בר יהודה סובר: אין צריך אפילו להתחיל ביציאה לדרך, אלא אפילו מצאו חבירו כשהוא עדיין בביתו כשעומד לצאת לדרך ואמר לו "לין פה, עת חמה הוא עת צינה הוא" - חשבינן ליה כאילו כבר יצא. ולמחר משכים והולך לביתו שבעיר השניה, אם אמר שתהא שביתתו בין התחומין.
ורב יוסף אמר בביאור מחלוקתם:
להחזיק בדרך דכולי עלמא (רבי יהודה ורבי יוסי בר יהודה) לא פליגי דצריך כדי שיחשב עני, ותועיל לו קנית שביתה באמירה.
כי פליגי, אם צריך לומר בהדיא שיקנה לו שביתה בין שני התחומין.
לדעת רבי יהודה לא קנה שביתה אלא אם כן אמר.
ובא רבי יוסי ברבי יהודה והוסיף, שאפילו אם לא אמר כלום, אם החזירו חבירו על ידי שאמר לו "לין פה (כלומר: בעירך, ריטב"א) עת צינה", הרי זה משכים והולך. דכיון שיש לו שם בית, ודאי לא עקר דעתו מהליכתו, אלא שחזר לביתו מפני הצינה או החמה, ונתכוין לקנות שביתה בסוף התחום ואין צריך אפילו אמירה  77 .

 77.  (וביאור דברי רבי מאיר שבמשנה הוא - על פי הפירוש הנראה יותר לרש"י, ובזה לא הסכים עמו הריטב"א - שלדעתו, אף מי שיצא לילך לדרך כיון שאינו בדרך ממש דין עשיר לו שאינו יכול לומר "שביתתי במקום פלוני"; ועוד סובר רבי מאיר: "כל שהוא יכול לערב ולא עירב", כלומר: עשיר שהיה לו לערב בפת, ועירב באמירה לצידה האחד של העיר, הועילה לו אמירתו להפסידו אלפיים אמה שהיה לו מצידה השני של העיר, כיון שסילק עצמו מצד זה. ומאידך, כיון שלא קנה שביתה במקום שרצה לקנות, אין לו אלא אלפיים אמה מאותו צד של העיר שעירב שם; והרי זה כ"חמר גמל" (אדם המנהיג חמור מלפניו, ומושך גמל מאחוריו, שהוא נמשך לפניו ולאחוריו), שאמירתו מושכת אותו לצידה האחד של העיר ומפסידתו תחום שהיה לו מצידה השני, ושביתתו שהיא בעיר מושכת אותו לכיוון העיר שלא יהא לו ארבעת אלפים אמה מהעיר - כפי שהיה לו אילו היה קונה שביתה היכן שביקש - אלא אלפיים אמה בלבד).
כמאן אזלא הא דאמר עולא: מי שהחזיק בדרך והחזירו חבירו הרי הוא "מוחזר ומוחזק"?
ותחילה מפרשינן לה, דהא לכאורה הוה תרתי דסתרי:
אי מוחזר ולא קנה שביתה כלל למה מוחזק (דמוחזק משמע שקנה שביתה), ואי מוחזק וקנה שביתה למה אתה אומר מוחזר ולא קנה שביתה?!
ומפרשינן: הכי קאמר, אף על פי שמוחזר הוא במציאות לעירו, מוחזק הוא וקנה שביתה.
כמאן אזלא דברי עולא אלו שמשמע מדבריו שאפילו לא אמר כלום קנה שביתה (מדסתם דבריו ולא פירש בהדיא דמיירי שאמר, שאין דרך האמוראים לסתום דבריהם אלא לפרש, ריטב"א; וראה לשון רש"י)? כרב יוסף, ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, שאין צריך לומר.
רב יהודה בר אישתתא (שם אדם) אייתי ליה בערב שבת כלכלה דפירי (הביא סל של פירות) לרב נתן בר אושעיא.
כי הוה אזיל (רב יהודה בר אישתתא) ורצה לחזור לביתו, שבקיה (הניחו) רב נתן בר אושעיא ולא אמר לו כלום עד דנחית דרגא (ירד מדריגה אחת מהעליה למטה), ואז אמר ליה רב נחמן בר אושעיא: בית הכא (לון פה)!
למחר בשבת קדים רב יהודה בר אישתתא ואזיל לביתו שהיה חוץ לתחום;
וסלקא דעתין השתא, שלא אמר רב יהודה בהדיא שיקנה שביתה בסוף התחום, ואפילו הכי הלך בשבת לביתו שהיה חוץ לתחום.
וממה שהמתין לו רב נתן עד שיתחיל ללכת לביתו הרי מוכח דבעינן שיחזיק בדרך.

דרשני המקוצר