פרשני:בבלי:עירובין קא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין קא א

חברותא

מתניתין:
"מוקצה" - היא חצר שאחורי הבתים, שאין משתמשין בה תדיר, ואין עושין לה דלת קבועה בציר כשאר דלתות. אלא, מעמידין דלת זקופה כנגד הפתח, וכשבאין לפתוח מניחים אותה על הארץ.
הדלת שב"מוקצה", והחדקים שבפרצה, קוצים שנקשרו יחד כדי לסתום בהם את הפירצה, ולפעמים פותחים אותה. ומחצלות של קנים המשמשות כדלת - אין נועלין בהן בשבת.
שהואיל ואינן קבועים שם, הרי זה נראה כבונה כשהוא נועל בהן.
אלא אם כן הן קשורים ותלויים בפתח, וגבוהים מן הארץ מעט, שגם בשעה שפותחן אינם נגררין על הארץ. שאז ניכר שהם עשויין להינעל ולהיפתח כדלת, ולכן הנועל אותם שוב אינו נראה כבונה.  80 

 80.  הקשה הראב"ד (הובא ברא"ש סי' ט"ו) דהלא תוספת אהל ארעי הוא שהרי הדלת עשויה לפתוח ולסגור וקיי"ל תוספת אהל עראי מותר בשבת. ותירץ דשאני הכא בדלת שבמוקצה שאינה עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם, ועל כן הוי כתוספת אהל קבע. ואה"נ אם הוא פתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם מותר לנעול אעפ"י שאין גבוה מן הארץ. וכן נפסק בשו"ע סי' שי"ג ס"ג.
גמרא:
ורמינהו: תניא: דלת הנגררת על הארץ בשעת פתיחתה, ומחצלת המשמשת כדלת הנגררת, וקנקן הנגרר, כלי שאוחזים בו מאחורי המחרשה בשעת החרישה, ויש המשתמשים בו לנעילת דלת - בזמן שקשורין ותלויין בפתח נועלין בהן בשבת. ואין צריך לומר ביום טוב.
הרי שדי בכך שהם קשורים ותלויים, ולא איכפת לן אם הם נגררים על הארץ. ואילו משנתנו מצריכה שיהיו דוקא גבוהים מן הארץ?
ומתרצינן: אמר אביי: הברייתא מדברת בשיש להם ציר לאותם דלתות  81  (אלא שאינו קבוע בפתח),  82  ועל ידי כן ניכר שהם דלת גמורה.

 81.  והריטב"א מפרש אפילו כשהציר אינו בדלת עצמה אלא עשוי בפתח מתוקן לדלת, שהרי מחצלת וקנקן אין בהם ציר.   82.  אבל אסור להחזיר הציר למקומו ואם החזיר חייב חטאת. רשב"א.
ומאחר שהם קשורים ותלויים, לא מיחזי כבונה, אף אם הם נגררין על הארץ. אבל במתניתין מיירי בשאין להם ציר, ולכן צריך שיהיו גם גבוהים מן הארץ.
רבא אמר: הברייתא מדברת בשהיה להן ציר, ואעפ"י שעכשיו אין להם ציר, הואיל וניכר בהם שהיה להם ציר בעבר, הרי יש בכך היכר שהוא דלת.
ולפיכך סגי בקשורין ותלויין.
מיתיבי: תניא: דלת הנגררת, ומחצלת הנגררת, וקנקן הנגרר - בזמן שיש להן ציר (כך גירסת רבינו חננאל)  83  וגבוהין מן הארץ, הרי אפילו גבוהים מהארץ מלא נימא, נועלין בהן.

 83.  דלגירסא שלפנינו לא קשה כלל דהא איכא לאוקמי כשאין להם ציר לאביי או שלא היה להם ציר לרבא כמו משנתנו. וגם אביי ורבא לא היו צריכים להגיה הברייתא אלא להעמידה בשאין להם ציר. תו' רבינו פרץ.
ואם לאו, שאינם גבוהים כלל מהארץ - אין נועלין בהן.
וקשיא בין לאביי ובין לרבא.
דהא מבואר להדיא בברייתא זו שגם בשיש להם ציר בעינן שיהיו גבוהים מן הארץ.
והדרא קושיא לדוכתיה, שבברייתא הקודמת מבואר דסגי בקשורין ותלויין?  84 

 84.  הוי מצי למימר וליטעמיך הא ע"כ ברייתא זו קשיא מרישא לסיפא דקרי לה נגררת וקאמר דגבוהיו מן הארץ. תודה מיתיבי.
אביי מתרץ לטעמיה. ורבא מתרץ לטעמיה.
אביי מתרץ לטעמיה דהכי קאמרה הברייתא: או שיש להן ציר נועלין בהן, ואעפ"י שהן נגררין (והיינו דינא דברייתא הקודמת). או שגבוהין מן הארץ, ואז אפילו אין להן ציר נועלין בהן (והיינו דינא דמתניתין).
רבא מתרץ לטעמיה דהכי קאמרה הברייתא:
כשהיה להן ציר נועלין ואעפ"י שעכשיו אין להן ציר. או שגבוהין מן הארץ.
תנו רבנן: סוכי קוצים חבילות קוצים, וחבילין של מין אחר, שהתקינן לסתום בהם פירצה שבחצר - בזמן שקשורין ותלויין,  85  נועלין בהן בשבת. ואין צריך לומר ביום טוב.

 85.  וגם גבוהים מן הארץ (שהרי אין להם ציר) מדלא קתני הנגררים, ואשמעינן שאפילו פירצה שבחצר אין דינה כפתח קבוע (עיין הערה 80) לפי שכל פירצה נראה כאילו רוצה לסותמה ולא לשמש כדלת. ובקרבן נתנאל אות ס' כתב דאי"צ שיהיו גבוהים מן הארץ הואיל והוא בחצר שעשוי לפתוח ולנעול תדיר.
תני רבי חייא: דלת "אלמנה" מתיקוניה, שאינה מתוקנת כדלת רגילה הנגררת - אין נועלין בה ואפילו יש לה ציר.
שאילו היתה דלת רגילה היה מותר לנעול בה אפילו בנגררת. אבל הכא, בדלת אלמנה, אסור עד שתהא גבוהה מן הארץ (תוד"ה דלת).  86 

 86.  דאי באין להן ציר אפילו דלת רגילה גם אסור בנגררת. תוס' שם. והריטב"א הקשה ע"ז שהרי קנקן שגרע מדלת אלמנה ואעפי"כ מועיל בו ציר כדלעיל. ותירץ דשאני קנקן ומחצלת שאין חסרין ממלאכתן כלום. אבל דלת אלמנה לא נגמרה מלאכתה, ונראית כמו דף בעלמא, ואינו נראה כפותח וסוגר בדלת, אלא כפותח וסוגר בדף בעלמא, שאין דרכו בכך, אלא נראה כבונה. והרשב"א הביא בשם הראב"ד דמיירי באין להן ציר והקשה עליו כנ"ל. (ויש ליישב דהראב"ד לשיטתו בהערה 80 דבנכנסין ויוצאין בה תדיר אי"צ שיהיו גבוהין מן הארץ ואשמעינן דדלת אלמנה אף שעשויה לכניסה ויציאה תמיד אסור בנגררת. וכעי"ז כתב בביאור הגר"א סי' שי"ג ס"ג).
ומבארינן: היכי דמי דלת אלמנה? איכא דאמרי: דחד שיפא. שעשויה מקרש אחד בלבד, ודרך הדלתות שעשויות משני קרשים. ולפי שאין לה צורת דלת הרי כשנועלה הוא נראה כאילו סותם את הכותל, ובונה בשבת.
ואיכא דאמרי: דלית ליה גשמה, שאין לה בריחים המחברין אותה, אלא היא מחוברת במסמרים בלבד.
אמר רב יהודה: האי מדורתא, לערוך עצים זה על זה ביום טוב לצורך מדורה - ממעלה למטה, אם אוחז תחילה את העצים העליונים באויר, ואח"כ נותן את התחתונים מתחתיהן - שרי, לפי שאין זה דרך בנין להתחיל מלמעלה למטה.
אבל ממטה למעלה, כדרך שעושין לפני השרים מדורה גדולה, שמסדרין עצים מארבעה צדדים כמו מחיצות, ועליהם מניחים עצים כמו גג - אסור, לפי שדרך בנין הוא.
וכן ביעתא, לשים ביצים על גבי האסכלה (מתקן מברזל עשוי רצועות ומתחתיו גחלים)  87  או על גבי עצים המונחים זה אצל זה, מותר רק מלמעלה למטה, שיאחז הביצים בידו, וחבירו יתן האסכלה או הביצים תחתיהם.

 87.  רש"י. והתוס' בד"ה וכן, חולקים ע"ז, שאין דרך בנין בכך כיון שהמחיצות עשויות כבר. ולא דמי לחבית ופוריא שעושה גם את המחיצות. אלא יש לפרש כפירוש השני שברש"י, שמסדר עצים או ביצים זה ליד זה ומניח ביצה על גביהן.
ולא מלמטה למעלה, שיביא קודם את האסכלה והעצים ויניח את הביצים עליהם.
וכן קידרא שמקרבין שתי חביות זו אצל זו ומניחים עליהם קדירה והאש למטה - לא יביא קודם את החביות.
אלא, יאחז הקדירה באויר, ואח"כ ישים את החביות תחתיה.
וכן פוריא מטה מתקפלת, לא יביא קודם את הדפנות ויפרוס עליהם את העור המשמש למצע, אלא יאחז את העור שטוח מלמעלה, ואח"כ יביאו את הדפנות מתחתיו.
וכן חביתא, כשמסדרין חביות במרתף שורה על שורה, צריך לסדר אותם מלמעלה למטה.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי יהושע בן חנניה: חדקאה! אתה דומה לקוץ. דכתיב בכו, עליכם נאמר בספר מיכה "טובם כחדק", שהטובים שבישראל משולים לקוצים.
אמר ליה רבי יהושע בן חנניה: שטיא! שפיל לסיפא דקרא השפל עיניך לסוף המקרא ותראה שלשבח הוא נאמר דכתיב "ישר ממסוכה", שהישרים שבתוכנו מגינים עלינו כסוכה.
ואלא מאי "טובם כחדק"?
כשם שחדקים הקוצים הללו מגינים על הפירצה - כך, טובים שבנו מגינים עלינו!
דבר אחר: "טובם כחדק" - שמהדקין הצדיקים את הרשעים, שוחקים אותם עד הדק לגיהנם.
שנאמר "קומי ודושי בת ציון, כי קרנך אשים ברזל, ופרסותיך אשים נחושה, והדיקות עמים רבים"
מתניתין:
לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויטול מפתח המונח ברה"ר, ויפתח בו את פתח החנות הנמצאת ברשות הרבים.
ואעפ"י שממקום המפתח ועד הפתח אין מרחק של ארבע אמות, ולא עבר על טלטול ברה"ר, מכל מקום אסור. גזירה, שמא ישכח ויכניס את המפתח אליו, לרשות היחיד.
וכמו כן, לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויושיט ידו למעלה ויקח מפתח מגג החנות שהוא רשות היחיד, ויפתח את המנעול, שאף הוא עומד ברשות היחיד.
וכגון שהוא למעלה מעשרה טפחים. גזירה, שמא יביא את המפתח אליו לתוך עשרה טפחים שברה"ר, ונמצא מוציא מרה"י לרה"ר.

דרשני המקוצר