פרשני:בבלי:עירובין נט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין נט ב

חברותא

היתה מתחילה עיר של של רבים, והרי היא עתה של רבים  ואין לה אלא פתח אחד, שאינה מפולשת, ואינה כרשות הרבים שהיתה במדבר, שהיתה מפולשת מצד לצד - מערבין את כולה.
והוינן בה: מאן תנא ברישא של הברייתא דמיערבא רשות הרבים? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי יהודה היא.
דתניא, יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים - עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן. ונושא ונותן באמצע.
אמרו לו חכמים: אין מערבין רשות הרבים בכך, בשתי מחיצות בלבד.
אמר מר בברייתא: ואין מערבין אותה לחצאין.
אמר רב פפא: לא אמרו שאין מערבין אותה לחצאין אלא כשבאים לחלק את העיר לארכה של העיר, כיון שכל בני המבואות נוהגין לעבור דרך רשות הרבים, העוברת לאורכה של העיר, הרי אם נחלק את עירוב העיר לאורכה, הם יאסרו בדריסת רגלם אלו על אלו.
אבל אם נחלק את העיר לרחבה של העיר, יכולים בני המבואות שמשני הצדדים להסתגר לעצמם, שכל צד יבחר לעצמו את פתח יציאתו מן העיר, ולא תאסור דריסת רגלם בצד השני.
ולכן, מערבין שני חלקי העיר, המחולקים לרוחב העיר, לעצמם.
כמאן - דלא כרבי עקיבא.
דאי כרבי עקיבא - הא אמר: אפילו "רגל המותרת במקומה", כגון שעירבו בני חצר פנימית לעצמם ומותרים לטלטל ברשותם - אוסרת את החצר החיצונה אפילו שלא במקומה. לפי שאם יש לאנשי החצר הפנימית זכות הליכה בחצר אחרת, הרי הם אוסרים אותה בהליכתם בה, ואין אנו יכולים לומר להם להסתגר בחצר הפנימית כדי שלא לאסור בהילוכם את הטלטול של בני החצר החיצונה.
וכל שכן ש"רגל האסורה", והיינו, אם לא עירבו בני החצר הפנימית בינם לבין עצמם, שאין אנו יכולים לבוא אליהם בתביעה שיסתגרו בחצר הפנימית כדי שלא יאסרו את החצר החיצונה.
ודחינן: אפילו תימא רבי עקיבא.
כי עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם - אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, שלבני החצר הפנימית יש זכות יציאה דרך החצר החיצונית, דפנימית לית לה פיתחא אחרינא.
אבל הכא, יכולים הם להתחלק בעיר בצורה שלא יצטרכו ללכת במקום של האחרים. אלא הני נפקי מהעיר בהאי פיתחא, והני נפקי מהעיר בהאי פיתחא.
איכא דאמרי, אמר רב פפא: לא תימא לארכה הוא דלא מערבין, אבל לרחבה מערבין - אלא אפילו לרחבה נמי לא מערבין.
כמאן - כרבי עקיבא!
ודחינן: אפילו תימא רבנן.
עד כאן לא קאמרי רבנן התם, בשתי חצירות, שכל אחת מערבת לעצמה, ואין בני הפנימית אוסרים על החיצונה - אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו.
משום דפנימית אחדא לדשא, יש ביכולתה להיות סוגרת את דלתה בפני בני החצר החיצונה, ומסלקת אותם ממנה, ומשתמשא לעצמה בלי לערב עמהם. הילכך, אפשר לכוף אותם להסתגר, מדין כופין על מידת סדום.
אבל הכא, בחלוקת העיר לשניים - מי מצו מסלקי רשות הרבים מהכא?
והיינו, כיצד אפשר לסלק את שני הצדדים של העיר זה מזה, ללא כל סימן מפריד ביניהם?
אמר מר: שנינו בברייתא: אין מערבין אותה לחצאין, אלא או כולה, או מבוי מבוי בפני עצמו.
והוינן בה: מאי שנא דלחצאין דלא מערבין, משום דאסרי בני המבואות שלא עירבו יחד אהדדי.
אם כן, כשמערבים מבוי מבוי לעצמו - נמי אסרי בני כל מבוי על המבוי האחר, אהדדי!
ומשנינן: הכא במאי עסקינן כגון דעבוד דקה, פתח נמוך, בראש כל מבוי, שהוא הוכחה שהם מסתלקים האחד מהשני.
וכי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו - אינו אוסר על בני מבוי אם אינו משתתף עמם.
עוד שנינו בברייתא: היתה של רבים והרי היא של רבים.
רבי זירא עירבה למתא לעיר של דבי רבי חייא, שהיתה עיר של רבים מתחילה וגם עתה היא של רבים, ולא שבק לא השאיר לה שיור שכונה שאינה מעורבת איתה.
אמר ליה אביי: מאי טעמא עבד מר הכי?
אמר ליה רבי זירא: סבי דידה זקנים של אותה עיר אמרי לי: רב חייא בר אסי - מערב כולה. ואמינא לאור עדותם: שמע מינה, עיר של יחיד ונעשית של רבים היא, שאינה צריכה שיור.
אמר ליה אביי: לדידי, אמרו לי הנהו סבי: ההיא עיר היתה של רבים מתמיד. אלא, אשפה הוה לה מחד גיסא, ולכן לא היו מבואותיה מפולשים ולא היה בה רשות הרבים, ולכן אפשר לערב את כולה.
והשתא, דאיפניא לה אשפה - הוה לה כשני פתחים, ואסיר.
אמר ליה: לאו אדעתאי.
בעי מיניה רב אמי בר אדא הרפנאה מרבה:
מאחר שהתרנו לערב את העיר כולה כשיש לה פתח אחד בלבד, מה יהיה הדין אם היה עומד סולם של מדרגות מכאן, סמוך לחומת העיר, בסוף המבוא שחותך את העיר כולה, בצד הסתום, ויכולים לצאת דרך מדריגות הסולם מן העיר, ופתח מכאן בצד השני - מהו?
האם נחשב הסולם כפתח ואי אפשר לערב את כולה?
אמר ליה: הכי אמר רב: סולם - תורת פתח עליו, ויש לעיר שני פתחים משני צידיה ואי אפשר לערב את כולה.
אמר להו רב נחמן: לא תציתו ליה!
הכי אמר רב אדא אמר רב: סולם - גם תורת פתח עליו, וגם תורת מחיצה עליו.
תורת מחיצה עליו - כדאמרן, שאינו מבטל את הסתימה של חומת העיר להיות כפתח.
תורת פתח עליו - בסולם שבין שתי חצירות, שאין בהם פתח, ואפשר לעבור מאחת לשניה רק דרך הסולם הזה.
תורת פתח עליו, שאם רצו בני החצירות להיות ביחד ולטלטל ביניהם באמצעות סדקים שבכותל, אחד מערב. דהיינו עירוב אחד להם, כיון שהסולם נחשב כפתח ביניהם, ולולי הפתח אינם יכולים לערב ביניהם.
ותורת מחיצה עליו, שאינו מבטל את המחיצה הקיימת, שאם רצו להיות בנפרד - שנים מערבין. כל אחת מערבת לעצמה.
ותמהינן: ומי אמר רב נחמן הכי, שיש לסולם תורת מחיצה לקולא, שיוכלו לערב באמצעותו?
והאמר רב נחמן אמר שמואל: אנשי חצר ואנשי מרפסת, הגרים בעליה, ויש מרפסת לאורך כל העליות שדרכה עוברים אל המדרגות (הסולם) ויורדים אל החצר, ועוברים בה בדרכם אל המבוי. ואם לא עירבו בני המרפסת עם בני החצר, הרי הם אוסרים עליהם בדריסתם בחצר את הטלטול בה.

דרשני המקוצר