פרשני:בבלי:עירובין ז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין ז א

חברותא[עריכה]

וכולה ברייתא (הגרא"מ הורוויץ זצ"ל) רבי יהושע היא, דלא משגח בבת קול! דקאמר (בבא מציעא דף נט:): לא בשמים היא, שכבר ניתנה לנו התורה מהר סיני (תוספות שם)! ואיבעית אימא: לעולם הלכה כבית הלל ואף הרוצה לעשות כדברי בית שמאי כקוליהון וחומריהון אינו עושה, שכבר יצתה בת קול שהלכה כבית הלל! אלא הכי קאמר הברייתא: כל היכא דמשכחת תרי תנאי, ותרי (או תרי) אמוראי דפליגי אהדדי (כשתמצא תנאים או אמוראים החולקים ביניהם) כעין מחלוקת שנחלקו בדברים אחרים בית שמאי ובית הלל, הרוצה לעשות כדברי זה - עושה, והרוצה לעשות כדברי זה - עושה! ובלבד דלא ליעבד כי קוליה דמר, וכי קוליה דמר, (וכדאיתא בברייתא: מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע). ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר, (וכדאיתא בברייתא: מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל, עליו הכתוב אומר: הכסיל בחושך הולך). אלא: או כי קוליה דמר - וכחומריה, עביד (יעשה כקולתו וחומרתו של זה) ! או כקוליה דמר - וכחומריה, עביד! (וכדאיתא בברייתא: אלא אי כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון, אי כבית הלל כקוליהון וכחומריהון).
והשתא הדרינן לאקשויי, אהא דבנהרדעא פסקו לעשות הן כחומרי רב והן כחומרי שמואל, דמכל מקום קשיא האיך עבדו כן להחמיר כשניהם?! דקא סלקא דעתין השתא, דאף שאם רוצה להחמיר או להקל כשניהם בשני מחלוקות שאינם כרוכים זה בזה כלל, ודאי עושה, והכא במבוי עקום דנהרדעא, הרי אנו מחמירין כחומרא דחד במחלוקת דמבוי עקום, וכחומרא דחד במחלוקת דמבוי מפולש, ואין מחלוקות אלו כרוכים ותלויים זה בזה כלל! מכל מקום, כיון דלענין היתר מבוי עקום, בין למר ובין למר סגי בצורת הפתח, אי אפשר להחמיר יותר משניהם (תוספות וריטב"א).
ומשנינן: אמר רב נחמן בר יצחק: כוליה כרב עבדוה בנהרדעא, ולא הטילו עליו מדשמואל כלום, דהא רב סבירא ליה תורתו כמפולש, ואף דלרב גופיה, להיתר מפולש סגי בצורת הפתח דהא אמר רב הלכה כתנא קמא דהכי סבירא ליה, זה אינו, דאמר רב הונא אמר רב: הלכה כתנא קמא דסגי בצורת הפתח, ואין מורין כן למעשה, אלא כחנניה דבעי דלת!
ומקשינן: ולרב אדא בר אהבה אמר רב, דאמר: הלכה כתנא קמא - דסגי בצורת הפתח למבוי מפולש - ומורין כן, מאי איכא למימר, היכי עבדי בנהרדעא כתרי חומרי?
אמר ומשני רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי, הני מילי היכא דסתרי תרי החומרות אהדדי לגמרי, וכגון שדרה וגולגו לת!
וכי הא דתנן: עצם מת (שאין עליה בשר) גדולה כשעורה, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל, אבל שדרה שלימה של מת או גולגולת שלימה של מת, מטמאים אף באוהל!
השדרה והגולגולת שחסרו - כשיעור שאין יכול לחיות כך, אילו חסרו מחיים - דינם כשאר עצם שאינו מטמא באוהל!
וכמה חסרון בשדרה שאינו יכול לחיות, ולפיכך אינו מטמא באוהל? בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליא אחת!
ובגולגולת כמה חסרון שלא תטמא באוהל? בית שמאי אומרים: אם ניטל מן הגולגולת כמלא מקדח (מפרש לה בבכורות) ! ובית הלל אומרים: אם ניטל מן הגולגולת, כשיעור כדי שינטל מן החי וימות בהכי, הוי חסרון (ומפרש שיעורו בבכורות)!
ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן ממילא נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין טריפה, בכמה חסרון שבשדרה ובגולגולת חשיב טריפה, שהרי אם אין יכול לחיות, הוה טריפה!
והשתא משנינן: דלא אמרו שאין לעשות כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל אלא בכגון האי פלוגתא דשדרה וגולגולת, שאם יחמיר אדם כבית שמאי לחוש לטומאת אוהל בשדרה שחסרה רק חוליה אחת, ומשום שסובר שיכול החי לחיות בחסרון חוליא אחת, ומאידך יעשה כחומרת בית הלל וימנע מלאכול בהמה שחסרה לה חוליא אחת דהויא טריפה לבית הלל, בזה הוא דאמרינן דהוי כסיל ההולך בחושך! דממה נפשך: אי סברת כבית שמאי דבחסרון חוליה אחת אפשר לחיות, אף טריפה לא הוי, דהא בהא תליא! וזה הולך בחושך ועושה תרי חומרי דסתרי אהדדי.
אבל היכא דלא סתרי אהדדי, עבדינן! וכגון, גבי מבוי עקום! ואף דממה נפשך סגי בצורת הפתח בין לרב ובין לשמואל וכמו שנתבאר, מכל מקום מתרי טעמי הוא דסגי בצורת הפתח (דרב סבירא ליה א. מבוי עקום תורתו כמפולש, ב. מבוי מפולש, תיקונו בצורת הפתח). ואם סובר אדם כרב במה דסבירא ליה דמבוי עקום תורתו כמפולש, ומאידך סובר כשמואל דמבוי מפולש בעי דלת, אין הוא סותר דברי עצמו, כיון דלא תליא הא בהא!
ותמהינן: והיכא דסתרי תרי חומרות אהדדי אטו לא עבדינן?! מתיב עלה רב משרשיא: שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית של שמיטה נוהג בהם מעשר שני! ושנה שלישית וששית נוהג בהם מעשר עני! ונחלקו בית שמאי ובית הלל מתי מתחדשת השנה, ומשתנה דין מעשר האילנות: בית שמאי סוברים: באחד בשבט ראש השנה לאילנות. ובית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.
מעשה ברבי עקיבא שליקט פירות מעץ אתרוג באחד בשבט שבסוף שנה שניה הנכנסת לשלישית, ונהג בו לחומרא שני עישורין (מיני מעשרות), מעשר אחד לעני נהג בו כדברי בית שמאי שכבר נתחדשה שנה שלישית שהיא שנת מעשר עני. ומעשר אחד שהוא מעשר שני נהג בו כדברי בית הלל שעדיין שנה שניה - ששנת מעשר שני
- היא! (לא שהפריש שני פעמים, אלא: הפריש מעשר שני על תנאי, וחיללו ואכל הוא עצמו את המעות בירושלים, ואת המעשר עצמו נתן לעניים; תוספות כאן, וראה "עיונים").
והשתא תיקשי היאך עביד רבי עקיבא כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, והא מה דעביד רבי עקיבא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי, שאם חייב במעשר שני אי אפשר שיהא חייב במעשר עני? ומשנינן: רבי עקיבא גמריה איסתפיק ליה, (נסתפק כיצד קיבל) ולא ידע אי בית הלל בחד בשבט אמור, אי בחמיסר בשבט אמור, ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא, ונמצא שהחמיר רק כבית הלל, ולא עשה כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל! (וביאר הריטב"א: דדוקא הכא לא מיקרי כסיל בחושך הולך כיון "שלא היה מי שיברר לו האמת. אבל מי שעושה חומרא דמר ודמר מפני שאינו יודע הדין, אף על פי ששורת הדין כך יש לו לעשות, מכל מקום אכתי קרינא ביה שהוא כסיל הולך בחושך, שהיה לו ללמוד ולא למד". וראה מה שכתב על זה, בחזון איש יורה דעה סימן ק"נ סק"ה).
יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר: אמר רב יהודה אמר רב: מחלוקת ששנינו לעיל: כיצד מערבין מבואות המפולשים, אי בעי דלת או צורת הפתח, במפולשין לסרטיא (רחוב שעשוי למהלך בני אדם, והוא רשות הרבים) מכאן וסרטיא מכאן, משני צדי המבוי, או במפולשין לפלטיא (רחוב העשוי לשווקים, והוא רשות הרבים) מכאן ופלטיא מכאן.
אבל אם היו המבואות מפולשין ופתוחין לסרטיא (רשות הרבים) מכאן ולבקעה (כרמלית, ואסורה בטלטול מדרבנן) מכאן, או פתוחה לבקעה מכאן ובקעה מכאן סגי לכולי עלמא, אם עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן!
ותמהינן: למה לי לאשמועינן דבקעה מכאן ובקעה מכאן סגי בצורת הפתח, השתא סרטיא שהיא רשות הרבים מכאן ובקעה מכאן, אמרת: דסגי אם עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן! בקעה שהיא כרמלית מכאן ובקעה מכאן - מיבעיא לך למימר דסגי בצורת הפתח?!
ומשנינן: הכי קאמר הברייתא: אם היה המבוי מפולש לסרטיא מכאן ובקעה מכאן, נעשה אותו מבוי כאילו היה מפולש לבקעה מכאן ובקעה מכאן וסגי ליה בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן.
ומסיים בה רב יוסף במימרא דלעיל, דקאמר לה משמיה דרב יהודה דאמר משמיה דרב, והוסיף משמיה דרב יהודה, שלא משמיה דרב: אם היה המבוי הפתוח מצדו האחד לרשות הרבים, כלה בלא מחיצה מפסקת לרחבה (מסתיים בקצהו השני לתוך הרחבה, שהיא חצר שאחורי הבתים מוקפת ארבע מחיצות שהיא רשות היחיד גמורה, ואין בה דיורין), וגם נפרץ הכותל מעברה השני של הרחבה לרשות הרבים - פירצה עד עשר אמות - כנגד פירצת המבוי שלצד הרחבה, הרי זה מבוי סתום ואין צריך כלום "לתקן אותה פתיחה (של המבוי) שלצד הרחבה" (רש"י), אלא אותה פתיחה של המבוי לרשות הרבים. (וכתבו התוספות: "ולא חשיב ליה כמפולש, משום דביציאתו מן המבוי יש מקום לנטות לכאן ולכאן לצדי הרחבה, ולא אתי למישרי מפולש". וכוונתם: דאי לאו האי טעמא הוי בעי תיקון במקום הפירצה לרחבה, משום ד"מיחזי כמפולש ").
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דאמרת משמיה דרב יהודה דבמבוי הכלה לרחבה אין צריך כלום, ולא פירש לך רב יהודה ממאן גמרה, דשמואל היא! כלומר: משמואל רביה גמרה!

דרשני המקוצר[עריכה]