פרשני:בבלי:עירובין סח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין סח ב

חברותא[עריכה]

ניתיב מר בדוכתיה. כלומר: למה העברת כליך לבית הנשים? השאר כליך במקומם, וניבטיל להו לדידהו, לבני החצר האחרת עד שיעבירו החמין לחצרם. וניהדרו אינהו - אחר שיעבירו החמין - וניבטלו ליה למר את רשותך שהיה לך בחצר, ותוכל לטלטל מביתך לחצר.
דהא אמר רב (ופליג אשמואל): מבטלין לזה, וחוזרין ומבטלין לזה?!  45  אמר ליה רבא לרבינא: אנא - בהא, כשמואל סבירא לי.

 45.  וביאר הריטב"א: כיון שתיכף שיביאו את החמין יכולין לחזור ולבטל רשות שנתן להם, ואין בזה שהות כל כך, ליכא למיגזר שמא יוציא, ולא היה צריך לפנות כליו.
דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין! אפילו באותה חצר. דלחצר אחרת - לשמואל - אי אפשר לבטל כלל.
ותמה ליה רבינא: וכי לאו חד טעמא הוא?!
מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין - לאו, משום דכיון דבטליה לרשותיה שיש לו בחצר לשאר בני החצר, אסתלק ליה המבטל מהכא לגמרי.
והוה ליה מעתה כבן חצר אחרת. ולכןשוב אי אפשר לבטל לו שנית, דאין ביטול רשות מחצר לחצר.
ואם כן - דסבירא לך דאין ביטול רשות מחצר לחצר - מר נמי לא ניבטיל כלל מחצר לחצר?!
אמר ליה רבא: טעמא דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין, לאו משום דאין ביטול רשות מחצר לחצר.
אלא התם היינו טעמא, כי היכי דלא ליהוו מילתא דרבנן כחוכא ואיטלולא (כשחוק וליצנות)!
גופא: רב אמר: מבטלין וחוזרין ומבטלין.
ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.
והוינן בה: לימא רב ושמואל, בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קמיפלגי?
דמצינו לרבנן ורבי אליעזר דפליגי במי שביטל רשות חצירו, אם מותר להוציא מן ביתו לחצר. דרבנן סברי מביתו אסור להוציא, דרשות חצירו ביטל ורשות ביתו המיוחד לו לא ביטל. ולפיכך, אסור להוציא מביתו לחצר.
ורבי אליעזר סבירא ליה רשות ביתו נמי ביטל, ומותר להוציא מביתו לחצר.  46 

 46.  מדברי הרשב"א בד"ה רב אשי, נראה דהשתא סבירא לן, דטעמא דרבי אליעזר משום דמסתמא נתכוין לבטל רשות ביתו.
וסבירא לן השתא, דטעמא דשמואל דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, הוא משום דאיסתליק ליה לגמרי מהאי חצר, ואין ביטול רשות מחצר לחצר.
ולפיכך אמרינן: הני מילי לרבי אליעזר, דאיסתליק ליה לגמרי אף מרשות ביתו, הוה ליה בן חצר אחרת.
אבל לרבנן, דלא ביטל רשות ביתו, לא איסתליק לגמרי מהכא, ולא הוי כבן חצר אחרת.  47 

 47.  ויתכן לפרש בדרך אחרת: לרבי אליעזר, דסבר, מסתמא מסתלק הוא אף מרשות ביתו, סבירא ליה נמי דמחצירו כוונתו להסתלק לגמרי. ולרבנן, דמרשות ביתו לא נסתלק, הוא הדין דאף מחצירו לא נסתלק לגמרי. וראה היטב ריטב"א, וברשב"א הנזכר לעיל, ובלשון הגמרא בדחייתה.
ואם כן לימא: דרב דאמר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, כרבנן סבירא ליה דלא איסתליק לגמרי.
ושמואל דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, כרבי אליעזר סבירא ליה, דאיסתלק לגמרי מהאי חצר? אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי אליעזר.
כי עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם: המבטל רשות חצירו, רשות ביתו ביטל (לאו דוקא לשון "ביטל", אלא דרשות ביתו מתבטלת מאליה לענין עירוב חצירות וכדמפרש הגמרא ואזיל - על פי ריטב"א לעיל כו:) משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי. ודירה כי האי גוונא אינה אוסרת על שאר בני החצר (ולאו משום דמסתמא ביטל רשות ביתו).
אבל לענין איסתלוקי מהיות בן חצר זו לגמרי, שלא יוכל לחזור ולקבל רשותו - מי אמר?!
ושמואל אמר לך: אנא דאמרי אפילו כרבנן.
כי עד כאן לא קאמרי רבנן התם: אלא דמאי דבטיל - דהיינו רשות חצירו - בטיל, ומאי דלא בטיל - דהיינו רשות ביתו - לא בטיל.
אבל מאי דבטיל, מיהא - דהיינו רשות חצירו - איסתלק לגמרי, וכיון דנסתלק ממנה הוי ליה כבן חצר אחרת.  48 

 48.  וכתבו התוספות: הוה מצי למימר נמי, דשמואל לא שייך בהאי פלוגתא כלל, דטעמיה משום חוכא ואיטלולא. וראה עוד, מה שכתבו הראשונים בזה
אמר רב ששת: הך פלוגתא דפליגי רב ושמואל אי מבטלין וחוזרין ומבטלין - כתנאי היא:
דתנן: מי שנתן רשותו שיש לו בחצירו או במבוי, והוציא מביתו לרשות שביטל, בין בשוגג בין במזיד, הרי זה חוזר ואוסר (אם עדיין לא החזיקו בני המבוי ברשות שביטל), שהרי חזר ולקח רשותו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: במזיד אוסר, בשוגג אינו אוסר.
מאי לאו, בהא קמיפלגי:
דמר רבי מאיר סבר: המבטל רשותו, לא חשיב מסולק לגמרי מרשותו, עד שנאמר דכבן חצר אחרת מיקרי. ולפיכך: מבטלין וחוזרין ומבטלין ולא מיקרי ביטול מחצר לחצר. ומהאי טעמא גופיה, אף כשהוציא וחזר ונשתמש ברשותו בשוגג, חוזרת אליו רשותו.
ומר רבי יהודה סבר: המבטל רשותו, מסולק הוא לגמרי מרשותו וכבן חצר אחרת מיקרי. ולפיכך: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. דהוי ליה כביטול מחצר לחצר. ומשום הכי סבירא ליה דאם שכח שביטל רשותו, וחזר ונשתמש בה אין חוזרת אליו רשותו (נתבאר על פי ריטב"א בהבנת רש"י).
ודחינן: אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא בהכי פליגי.
אלא דכולי עלמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, דאיסתלק ליה לגמרי, ובדין הוא שלא היה עליו לאסור בשוגג.
והכא, בקנסו גזרו (תוספות) שוגג אטו מזיד קא מיפלגי.
מר סבר: קנסו שוגג אטו מזיד.
ומר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד.
רב אשי אמר: רב ושמואל - בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי. וכדבעינן למימר לעיל.  49 

 49.  וכתב הרשב"א: רב אשי לא סבירא ליה הא דדחי הגמרא לעיל דטעמא דרבי אליעזר משום דבלא חצר לא דיירי אינשי. אלא כדמסקינן לעיל סוף פרק עושין פסין, דטעמא דרבי אליעזר משום דמסתמא ביטל גם רשות ביתו.
שנינו במשנה: אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי (והחזיקו בו) עד שלא יוציא (הצדוקי כליו אחר שיבטל) ויאסר עליכם:
ותמהינן: צדוקי - מאן דכר שמיה?!
וכי תנא קמא אמר שצריך לשכור מהצדוקי, עד שצריך רבן גמליאל ללמדנו ממעשה שהיה שהצדוקי יכול לבטל?!
ומשנינן: חסורי מיחסרא במשנה והכי קתני בה:
צדוקי הרי הוא כנכרי ואינו יכול לבטל אלא להשכיר רשותו.
ורבן גמליאל אומר: צדוקי אינו כנכרי, ויכול לבטל רשות.
ואמר רבן גמליאל להוכיח כדבריו:
מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, והחזיקו במבוי משקידש היום, עד שלא יוציא הצדוקי את כליו לאחר שביטל, ויאסר עליכם.
אלמא, בביטול דצדוקי סגי, דאם לא כן אין יכול לחזור בו בהוצאת כלים למבוי! והתניא, גם כן, דפליגי רבנן וסבירא להו דאף צדוקי צריך להשכיר רשותו:
דתניא: הדר עם נכרי, צדוקי ובייתוסי (צדוקי ובייתוסי תלמידי אנטיגנוס איש סוכו, כפרו בדברי חכמים, והנוהים אחריהם נקראו צדוקים ובייתוסים - אבות דרבי נתן פ"ה, ורשב"ם בבא בתרא דף קטו ב) - הרי אלו אוסרין עליו עד שישכירו רשותן - דברי חכמים.
וחסורי מחסרא ברייתא: רבן גמליאל אומר: צדוקי ובייתוסי אינן אוסרין (תוספות).
ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל (ראה מהרש"א ורש"ש היכי גרסינן, ואם היינו מעשה דמתניתין) במבוי בירושלים.
ואמר להם רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין והחזיקו במבוי, והכניסו (או הכניסו) מה שאתם מכניסין והחזיקו במבוי (ריטב"א), עד שלא יוציא התועב הזה את כליו, ויחזיק ברשותו שביטל, ויאסר עליכם.
שהרי רק ביטל רשותו לכם ולא השכיר לכם אותה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אף רבן גמליאל מודה שהצדוקי צריך להשכיר.
ורבן גמליאל אמר להם בלשון אחרת:
מהרו ועשו צורכיכם במבוי, עד שלא תחשך ויאסר עליכם, כיון שלא השכיר לכם רשותו, ושוב לא תוכלו לעשות צרכיכם במבוי.
אמר מר: הוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, כי על ידי שתוציאו או תכניסו מה שהיה אסור לכם בלא הביטול, הוי חזקה במבוי, עד שלא יוציא התועב הזה, ויאסר עליכם, דברי רבי מאיר:
ותמהינן: למימרא, דכי מפקי אינהו (שאם יוציאו תחלה) והדר מפיק איהו (הנכרי) לא אסר?!  50 

 50.  וכתבו תוספות: כן יש לדייק גם מהמשנה, שהרי אותו ענין נאמר במשנה. והא דתמהינן אברייתא, משום דקתני בהדיא "דברי רבי מאיר", ופרכינן מרבי מאיר ארבי מאיר.

דרשני המקוצר[עריכה]