התובע הפקיד מכשיר טלפון נייד לתיקון במעבדת הנתבע, התקלה לא תוקנה, והתובע הפקיד את המכשיר שוב, כשהגיע התובע לקחת את המכשיר בפעם השנייה הסתבר שהשמע לא עובד, ורק המסך פועל.
לאחר בדיקות במעבדה הסתבר לו כי חסר חלק במכשיר, וכי כיון שהמכשיר טופל בחובבנות הוא לא יחזור לעבוד יותר.
הוא תובע סך הכל 3850 שח - 2800 עלות המכשיר, ועוד 1050 עלויות התיקונים והבדיקות, ו- 500 ₪ הוצאות משפט.
לטענת הנתבע יתכן שהוא שכח חלק, ויתכן שהוא הוסיף על הנזק הקיים, הוא מסכים להביא לתובע סכום עלות של מכשיר חדש בסך 2000 ₪ ולקבל את המכשיר הישן.

התובע הזמין מהנתבע עבודה קבלנית עד תאריך מסוים. הנתבע לא הצליח לעמוד בהתחייבותו והפסיק את העבודה. התובע נאלץ לשלם לקבלן אחר על מנת שישלים את המלאכה וכן לשלם שכר דירה עד שהושלמה הבנייה, תשלומים אלו הוא תובע מהקבלן. הנתבע טוען שהעיכוב נבע מבעיות הנדסיות שאינן באחריותו ותובע את הוצאות הטיפול בבעיות מבעל הבית.

התובע רצה להוסיף ולבנות קומה שנייה בביתו לצורך כך שכר שירותיו של אדריכל - הנתבע, לאחר כמה תשלומים, הוא החליט שהוא שילם סכומים גדולים יותר, והצדדים פנו לעו"ד שישמש כבורר ביניהם. הבורר קבע סכומים שאותם על התובע לשלם. כשהגיע הזמן להזמנת המהנדס נתגלעו חילוקי דעות לגבי רמתו של המהנדס הנדרש, ולגבי עבודתו, והתובע החליט לפטר את הנתבע.
התובע תובע חלק משכרו של הנתבע בחזרה, כמו כן הוא תובע שכר הנדסאי ששולם לריק בגלל מעשיו של הנתבע.
הנתבע טוען שעבד בצורה אחראית, ודווקא התובע הוא זה שקלקל לו את עבודתו בעירייה.

מוסד צבורי רכשו בשותפות עם התובע מגרש. המגרש חולק לאחר כמה שנים ל6 מגרשים. בנוסף, התובע שילם עבור הרכישה סכום של 90000$ וסכום נלוה של 27838$ כהלואה למוסד לתקופה של 6 חודשים כשהמגרש משמש כערובה לחוב. לאחר חצי שנה האריך התובע את ההלואה לעוד חצי שנה בתנאי שאם לא ישולם החוב יעבור לבעלותו חלק נוסף מהמגרש. החוב לא שולם בזמנו והתובע הודיע למוסד שהוא רואה עצמו בעלים על חלק נוסף במגרש. כעבור 7 שנים פנו הנתבעים לתובע להסדר תשלום החוב.התובע סרב וטען שהחוב סולק על ידי המגרש. הנתבעים הפקידו את סכום ההלואה כולל ריבית בחשבון בנק שפתחו על שם התובע. הנתבעים טוענים שלא אמרו שהמגרש יהיה ערובה לחוב. הם סברו שההלואה היא לזמן בלתי מוגבל עם ריבית.
כתביעה נגדית טוענים הנתבעים שינתן להם חלק נוסף במגרש לאור העובדה שבהשתדלותם הצליחו לקבל אחוזי בניה גבוהים יותר במגרש. התובע משיב שלא שלח אותם לפעול בנידון ושגם בעלי מגרשים אחרים פעלו כך שיתכן שאחוזי הבניה היו מאושרים גם ללא הנתבעים.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא על אופן חלוקת המגרשים הנתבעים מעוניינים להיות שותפים בכל מגרש והתובע מעונין לחלק את ששת המגרשים באופן שהוא יקבל 4 מגרשים והנתבעים 2 מגרשים. לטענתו הואיל והוא שילם יותר זכותו לבחור את המגרשים תחילה. באם יוכרע ששני הצדדים שותפים בכל מגרש ומגרש מבקש התובע שהיות ורוב השותפות שלו שבכל מחלוקת בעניין הבניה במגרשים יוכרע העניין על פי דעתו.

הנדון הוא בצואה של אח לאחיו (שהן יורשיו היחידים) שכתוב בה חלוקה שאינה שווה בין האחים. וכן לא מוזכרת בצואה לשון מתנה אבל מוזכר בה שהאח המצוה קיבל בקנין סודר ובאודיתא בפני עדים על האמור בצואה. אחד האחים מערער על הצואה וטוען שהיא לא כפי ההלכה. האם אפשר לאשר את הצואה?

התובעת חברה המפעילה אתרים לאנרגיה מתחדשת, ופנתה לנתבעת בהצעה לשכירת גגות מבנים שברשותה, לצורך התקנת מערכת סולרית, בשלב כלשהו התגלה שעל מנת לעמוד בתקני חברת החשמל יש צורך בתיקון מקיף מאוד, בהסכמת הצדדים הוחלט שהתובעת תבצע את התיקון על חשבונה, ולאחר מכן תובא המחלוקת להכרעת בורר, בוצעה החלפה של ארון החשמל בעלות של כ- 135 אלף ₪.

אדם מכר דירה באיזור הקריות, השוכר הוא זה שהביא את קונה הדירה, אך לטענת התובע הוא הפגיש את קונה הדירה עם השוכר, לאחר שהכיר את העיסקה הוא תבע את הנתבע. הוא תובע 20,000 שח על התיווך, ועוד כ-5,000 שח על הטירחה והוצאות משפט. הנתבע טוען שהוא לא מכיר את התובע, וכמו כן הוא מכר את הדירה על ידי השוכר, שגם גרף לכיסו חלק מסכום הכסף, הנתבע דורש הפסד יום עבודה מהתובע.

הצדדים חתמו על חוזה שהתובע ישלים את בניית ביתו של הנתבע. התובע טוען שגמר ותובע את שווי העבודה וכן את שווי התוספות שלא היו כלולות בחוזה, בנוסף תובע נזקים שונים שנגרמו לו. הנתבע טוען שאינו מחוייב אלא בסכום שסוכם בחוזה ולגבי התוספות הוא חולק על שוויין ועל היקפן וכן טוען שאינו אחראי על הנזקים. כנגד תובע הנתבע פיצויים על ליקויים בבנייה, על עגמת נפש ועל איחור בבנייה. התובע מכחיש וטוען שהנתבע אחראי לעיכוב.

התובע עבד כמרצה במדרשה. באמצע שנה צמצמה המדרשה את היקף ההעסקה לכשליש. התובע טוען שאין מעסיק רשאי להפסיק את עבדתו באמצע שנה ועל כן הוא דורש את המשך העסקתו וכן את שכרו עבור החודש שחלף והוצאות.

הצדדים הם בעלים על מגרשים שכנים בהפרשי גבהים. הנתבע (בעל המגרש העליון) בנה קיר התומך במגרש שלו. התובע טוען שהקיר רעוע וכי הקיר מונע ממנו לנצל את שטחו כיוון שהוצאת המילוי התומך בקיר עלולה לערער אותו, בנוסף טוען התובע כי הקיר חורג לשטחו וכי הוא בנוי בניגוד לתקנות היישוב. הנתבע מודה שהכותל רעוע ומוכן לחזקו בתנאי שהתובע לא יחפור בסמוך אליו.