התובע השכיר דירה לנתבעים, השכירות הסתיימה בו' תשרי, והנתבע המשיך להשאר בדירה, החלטת בית הדין הקודמת היתה שאם הנתבעים יעבירו לתובע סכום של 6,000 ₪ עד לתאריך כ"א בחשוון, הם יהיו זכאים לשכור את הדירה עד סוף חודש דצמבר, והם יחוייבו ב 6,000 ₪ נוספים כדמי שכירות, ויהיו חייבים לפנות את הדירה עד לתאריך ט' בטבת.
התובע תובע סכום של כ- 9,000 ₪ עבור דמי שכירות ועוד 400 ₪ ליום מה- 1.10. כמו כן הוא תבע תביעות כספיות נוספות הקשורות לתשלומים נוספים שהיו מוטלים על השוכר והוא לא שילמם.
.לטענת הנתבע חלק מהתיקונים בדירה שהיו קשורות להיותה חדשה, הוא תיקן על חשבונו, וכמו כן היו לו בעיות עם בלוני הגז, בגלל מעשיו של התובע.
התובע טוען שחלק מכך שהוא קיבל דירה חדשה הוא קיבל על עצמו שיהיו תקלות.

ראובן חילק בצואתו את רכושו בין אלמנתו מזיווג שני לארבעת ילדיו. בין ילדי המנוח לאלמנה התגלעו חילוקי דעות במספר עניינים: א. האם הצוואה חלה גם על דירה נוספת שהאלמנה טוענת שנקנתה בכספה. ב. ויכוח על 7000$ שלקחה האלמנה במהלך השבעה שהיו מוחבאים בארון. ג. ויכוח על 30000 ש"ח שמשכה האלמנה מחשבון הבנק המשותף לאחר פטירת ראובן. ד. האלמנה תובעת מזונות וזכות מדור בדירה המשותפת.

התובעת הינם בעלים על מחצית מהחנות הנידונת. החנות מושכרת לנתבע. בחוזה השכירות נכתב שהשכירות היא ל5 שנים ובתום 5 שנים תהיה לשוכרים אופציה להאריך את חוזה השכירות ל5 שנים נוספות. במידה והמשכירים יהיו מעוניינים בהחזרת הנכס בתום תקופת השכירות עליהם להודיע על כך למשכירים 12 חדשים מראש. התובעת מבקשת שהשוכר יפנה את החנות לדבריה הודיעו למשכירים לפני יותר מ12 חדשים שיפנה את החנות כיון שהם רוצים לפתוח חנות במקום. השוכר לא הגיב אבל 10 ימים לפני תום ה5 שנים הוא הודיע למשכירים שברצונו לממש את האופציה שבחוזה. השוכר מודה בעובדות אך טוען שכיון שהתובעת אינה הבעלים היחידי וכיון שהבעלים האחרים מעוניינים שימשיך בשכירות ולא היתה תביעה מצדם שיפנה את החנות אם כן הוא רשאי להשאר בחנות לתקופת האופציה.ובעיקר הוא מסתמך על הסעיף בחוזה שמאפשר לו להאריך את השכירות.

התובע הוא צלם של עיתון שהגיע לצלם בנייה בישוב מסויים, שהיתה במרכזו של דיון ציבורי, אנשים ביקשו ממנו להפסיק לצלם, ובשלב כלשהו החל דימום מאפו של התובע. לטענתו מחמת הנתבע שהיה היחיד שעמד קרוב אליו, ולאחר שהתובע התחיל לצלם הוא ברח, הוא תובע ממנו 100,000 ₪ כפיצוי על החבלה,
הנתבע מנהל אתר הבנייה, ביקש מהתובע על ידי המאבטח שיעזוב את המקום, לטענתו על מנת לשמור על בטחונו של התובע, משום שאתר הבנייה לא היא מגודר, התובע סירב להציג את עצמו, הוא הגן על עצמו מפני המצלמה עם הרמת היד, ולאחר מכן הוא ראה שאפו של התובע מדמם, הוא טען שאולי התובע קיבל מכה מהמצלמה.
התובע ביקש לזמן לרב הישוב, ולאחר מכן לבית המשפט, לבקשת הנתבע הוא העביר את הדיון לבית הדין.
בפני בית הדין העידו כמה עדים, והוגשו לבית הדין תמונות רבות שצולמו בסמוך לזמן האירוע.

חנות מכולת בגבעתיים נמכרה על ידי המוכר לקונה במחיר של 87000 ש"ח כולל תכולה ציוד ומוניטין. המוכר טוען שהשיק האחרון שנתן לו הקונה עבור המכר חזר ללא כסוי. הקונה טוען שהמחיר שסיכמו עליו הוא מעבר למחיר הריאלי. כשהמוכר עזב את החנות הפסיקו חלק ניכר מהקונים לקנות בה ולכן המוניטין שלה שווה פחות. עוד טוען הקונה שהמוכר מכר מתחת לקו הרווח כדי להציג מאזן מכירות מרשים לקונה פוטנציאלי. הקונה לא בדק אצל רואה חשבון את מאזן העסק מאחר והאמין למוכר. עוד טוען הקונה שהמוכר היה אמור לשהות עמו בחנות לתקופת חפיפה מעבר למה ששהה בפועל דבר שגרם לו להפסדים. הקונה תובע מהמוכר שיחזיר לו מהסכום שגבה עבור המכולת. המוכר טוען שאיננו יכול להיות אחראי על קונים שעזבו את המכולת לאחר שנמכרה. הוא אמר לקונה שמחיר המוניטין הוא נכון ליום המכירה. הקונה הביא עמו חבר בעל מיני מרקט שיבדוק את סרטי הקופה. הוא הציע לקונה שיבדוק את הרוחים אצל רו"ח. המחירים שמכר היו בתחום הרווח. לטענה על חפיפה קצרה טוען המוכר שמאחר והקונה השאירו לבד חש עצמו כמיותר במכולת ובנוסף מדי פעם היה בא לחנות לענות לשאלות של הקונה.

קונה רכב עשה בדיקה שטחית במוסך, משום שמכוני הבדיקה שבתו באות העת, והחליט לקנות את הרכב, תמורת 37,000 ₪, לאחר הקנייה הוא גילה שנורה כלשהי בלוח השעונים דולקת באופן קבוע, לאחר בירורים הסתבר שהרכב עבר תאונה חזיתית, כמו כן הוא גילה שיש קלקול במערכת האימובלייזר, ודבר זה מונע ממנו לבטח את הרכב. כמו כן הסתבר לו שיש תקלות במשאבת דלק וברדיו. לכן הוא דורש לבטל את המכירה. לטענת הנתבע הרכב לא עבר תאונה ברשותו, וכמו כן הוא תיקן את כל התקלות שהיו ברכב.

התובעת רכשה מהנתבע שני מקררי אמקור, שתי מכונות כביסה ומיקסר קנווד אחד. מועד ההספקה שצוין הוא על פי דרישת הלקוח. המיקסר סופק לאלתר, מקרר אחד ומכונת כביסה גם כבר סופקו וכעת לאחר כשמונה שנים תובעת הקונה את יתרת הסחורה. הנתבע טוען שהעיסקה לא בוצעה על ידו אלא על ידי אחד העובדים. החברה הפסיקה לפעול ואינה עובדת יותר. כמו כן אינו יכול לספק סחורה רק עם טופס הזמנה וללא חשבונית כיון שרק כך ניתן לוודא שהסחורה לא סופקה. אין לנתבע מסמך אחר שמורה שהסחורה סופקה. לטענתו אין הוא חייב לשמור חשבוניות מעבר לשבע שנים ואי מציאת החשבונית אינה בפשיעתו.

אדם קנה רכב במחיר של 30,000 ₪ מהנתבע באמצעות מתווכים שעשו גם בדיקה לקנייה, לאחר כמה שעות שנסע ברכב, הרכב נתקע, לאחר שהגיעו למוסך התברר שעלות התיקון היא 7,000 ₪, בסופו של דבר הרכב תוקן בעלות של 3,800, אך עם רכיבים משומשים, הסתבר למפרע שהמוסך שטיפל ברכבו של המוכר לפני המכירה, אמר שהודיע לו שה'גיר עייף'.
התובע תובע מקח טעות, או עלות התיקון בסך 3,800 ₪.
לטענת הנתבע, נעשתה בדיקה לרכב, ונאמר שיש תקלה קטנה בגיר, הוא לא יודע כמה נסעו עם הרכב עד שהתקלקל, ואם התובע רוצה הוא יכול לתבוע את המוסך שנתן לו אחריות על התיקון לפני המכירה.

ראובן (נתבע 1) ושמעון מתדיינים ביניהם בבוררות בענין חלוקת הרווחים של עסק משותף שלהם. לפני הבוררות ראובן השליש סכום של 200000 מארקים גרמניים ביד לוי (התובע בדיננו) עד לפסק הבוררות.
כחודש לאחר השלשת הסכום הנ"ל, בחודש דצמבר, קנה נתבע 1 מהתובע מטילי זהב בשווי 140000$ נתבע 1 התחייב בכתב ידו לפרוע את התמורה תוך 10 ימים, על כתב יד זה חתום עד אחד. בנוסף, התובע קיבל מנתבע 1 יפוי כח שאם לא יפרע את חובו יוכל התובע למכור מגרש שבבעלות של נתבע 1 בגליל ולגבות מהתמורה את חובו. כאשר נתבע 1 לא פרע את חובו ובירר התובע אודות המגרש התברר לו שהמגרש ממושכן לסוחר אחר (נתבע 2). זמן המשכון היה באמצע אוקטובר. נתבע 2 מודה שאיש מלבדו ומלבד נתבע 1 לא ראה את המשכון. בין לבין הבורר שבין נתבע 1 לשמעון פסק שהכסף המושלש ביד התובע שייך 1/3 לנתבע 1 ו2/3 לשמעון.
התובע תובע מנתבע 1 את החוב שחייב לו וכן תובע מנתבע 2 שיאפשר לו למכור את המגרש. לטענתו היפוי כח שבידו גובר על המשכון שביד נתבע 2. לחלופין רוצה התובע לגבות מהמגרש את היתר על החוב לנתבע 2. נתבע 2 אינו מעוניין בשלב זה להפרע את חובו מאחר והחוב נושא ריבית של 1.5%-2% לחודש. התובע מבקש לחלופין או בנוסף לאפשר לו לתפוס את הכסף שבחשבון הבנק שלו הן את חלקו של שמעון והן את חלקו של נתבע 1. [ נתבע 2 מוכן לדון רק על החוב של נתבע 1 לתובע ואינו מוכן להתדיין בענין החוב של נתבע 1 אליו].

אדם בדק אופנוע של חבירו לצורך קנייה ובזמן הבדיקה נשברה אחת מרגליות הגז. על מי לשלם את עלות התיקון?