פרשני:בבלי:סוטה כג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה כג ב

חברותא[עריכה]

ואף כאן, במנחת הנשואה לכהן, כך הוא עושה; ומשום דאפילו רבנן, לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון במנחת חוטא, ואומרים שהיא עולה כליל, כל זה אינו אלא במנחת חוטא של כהנים, דלדעת חכמים כולה בת הקרבה היא, שכך דינה לעלות כליל כמו מנחת נדבתו של כהן.
אבל בהא, במנחת הנשואה לכהן, שהשיריים אינם בני הקטרה, משום חלק האשה, ולהקטירן על המזבח משום חלק האיש ולהתנות שיהא לשום עצים אינו יכול, משום "כל שממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו" -
אפילו רבנן מודו, שהשיריים מתפזרין על בית הדשן.  1 

 1.  לכאורה תוספת זו של הגמרא, דאפילו רבנן מודו, היא שפת יתר, שהרי פשיטא שלא נחלקו אלא שם משום שהיא עולה כליל, אבל כאן שאי אפשר להקטיר את השיריים משום חלק האשה, למה לא יודו! ? ויתכן, שהוא משום שבמנחות עד א אמרו על דין זה: "וכי יש לך דבר שקרב לאיבוד" (שיפרישוהו מתחילה לכך)! ? ואם כן היה מקום לומר, שלא יודו לו חכמים, משום סברא זו.
שנינו במשנה: בת ישראל הנשואה וכו'; מנחת כהנת נאכלת, ומנחת כהן אינה נאכלת:
ומפרשינן: מאי טעמא?  2  -

 2.  כתב רש"י: מאי טעמא קאמר מתניתין "מנחת כהנת נאכלת" כשאינה נשואה לכהן (וכמו ששנינו: מנחת כהנת נאכלת, דזה מיירי באינה נשואה לכהן), וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת (כלומר: ואף שכשהיא נשואה לכהן אכן אינה נאכלת), כליל מיהא לא הויא". ודברי רש"י צריכים ביאור: מה ענין נשואה לכהן ל"כהנת", ולו יהא שהנשואה לכהן עולה מנחתה כליל, הרי אין זה משום שהיא כהנת אלא משום שהוא כהן, וכאן עוסקת הגמרא בביאור הטעם למה אין לכהנת דין כהן לענין מנחת כליל; על פי "מנחה חריבה", ראה שם.
משום דאמר קרא (ויקרא ו טז): "וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל". הרי למדנו: "כהן" ולא כהנת.
שנינו במשנה: כהנת מתחללת, כהן אין מתחלל:
ומפרשינן: מנלן?
משום דאמר קרא (ויקרא כא טו) גבי כהן גדול הנושא נשים הפסולות לו "אלמנה וגרושה, וחללה זונה, את אלה לא יקח. כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ולא יחלל זרעו בעמיו ".
מלמד הכתוב, שרק "זרעו" מהן מתחלל, ואילו הוא, הכהן עצמו, אינו מתחלל.  3 

 3.  כתב רש"י: לא יחלל זרעו: בכהן הנושא פסולה לכהונה כתיב, ודרשינן בקדושין (עז א) "לא יחלל", שני חילולין, אחד לה ואחד לזרעו, שהכהן מחלל את שתיהן, אבל הוא אין מתחלל.
שנינו במשנה: כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים:
ומפרשינן: מאי טעמא?
משום דאמר קרא (ויקרא כא א): "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו".
מלמד הכתוב: "בני אהרן", ולא בנות אהרן.
שנינו במשנה: כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:
ומפרשת הגמרא: משום דכתיב גבי מנחה (ויקרא ו י) "קודש קדשים היא, כחטאת וכאשם. כל זכר בבני אהרן יאכלנה".
שנינו במשנה: ומה בין איש לאשה? - האיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת:
תנו רבנן: נאמר בתורה בפרשת נגעים (ויקרא יג מב):
"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם, צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו. איש צרוע הוא, טמא הוא. טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו".
ממשמע שנאמר "איש", אין לי אלא איש שהוא מיטמא בנגעים, אשה - מנין שהיא מיטמאה בנגעים?
תלמוד לומר בפסוק שלאחריו "טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו. והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים".
שלא היה צריך לומר אלא "בראשו נגעו. בגדיו יהיו פרומים" שהרי ברור הדבר שבצרוע הכתוב מדבר, ולכך הוסיפה התורה ואמרה "והצרוע אשר בו הנגע", כדי לומר לך: הרי כאן שנים מצורעים.
כלומר, לרבות מצורע שני, נוסף, מלבד מן ה"איש". והיינו האשה.
שמא תאמר, אם כן, שגם אשה נעשית מצורעת ומטמאה בנגעים, מה תלמוד לומר בתחלת הענין "איש"? -
לא כדי למעט את האשה מנגעים, אלא לענין שלמטה (האמור למטה), דהיינו "בגדיו יהיו פרומים", וכדי ללמד: רק האיש פורע ופורם, אך אין אשה פורעת ופורמת.
שנינו במשנה: האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת בנה בנזיר: אמר רבי יוחנן: דין זה, הלכה למשה מסיני היא בנזיר.
שנינו במשנה: האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה:
אמר רבי יוחנן: הלכה למשה מסיני היא בנזיר.
שנינו במשנה: האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה:
ומפרשינן טעמא, משום דכתיב (דברים כב טז) "ואמר אבי הנערה אל הזקנים, את בתי נתתי לאיש הזה", הרי שתלה הכתוב את נתינתה לאיש - באביה.
שנינו במשנה: האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה:
ומפרשינן טעמא, משום דכתיב (שמות כא ז): "וכי ימכור איש את בתו לאמה", ולמדנו מכאן: "איש" ולא אשה.
שנינו במשנה: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה:
ומפרשינן: מאי טעמא?
משום שנאמר (ויקרא כד יד): "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה".
ויש לדון: מאי, מה בא "אותו" למעט?
אילימא, אם נאמר, אותו ולא אותה, לומר שאין האשה נסקלת כלל - אי אפשר לומר כך, כי והכתיב גבי נערה המאורסה (דברים כב כג) "כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, ומצאה איש בעיר, ושכב עמה, והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו", הרי שאף האשה נסקלת.  4 

 4.  נכתב על פי גירסת רש"י; ובגירסתנו למדוהו מעובד עבודת כוכבים (דברים יז) שנאמר בו: "והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים"; ולפי גירסתנו יש לפרש שבדוקא למדוהו מעובד עבודה זרה, ועל פי המבואר בסנהדרין מה ב לענין תליה, שמדמה הגמרא עובד עבודה זרה למברך את השם משום ששניהם כופרים בעיקר, ראה שם.
אלא לכך נאמר "ורגמו אותו", כדי ללמד: רק "אותו" אתה סוקל בלא כסותו, שכך משמע הלשון "אותו לבדו", ולא אותה, את האשה, אתה סוקל בלא כסותה.
שנינו במשנה: האיש נתלה, ואין האשה נתלית: ומפרשינן: מאי טעמא?
משום דאמר קרא (דברים כא כב): "ותלית אותו על עץ".
ממעט הכתוב, "אותו" ולא אותה.
שנינו במשנה: האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה:
ומפרשינן: מאי טעמא?
משום דאמר קרא (שמות כב ב): "אם אין לו ונמכר בגניבתו", ולמדנו: "בגניבתו" ולא בג נ יב תה.

מתניתין:

המשנה לפנינו מבארת מי הן הנשים שאינן שותות, אלא הן יוצאות מתחת בעליהן, ואת דיני כתובתן.
א. נשים שאינן נשואות:
ארוסה, אשה שהתקדשה לבעלה אך עדיין לא נכנסה לחופה, שקינא לה ארוסה, וכן שומרת יבם, אשה שמת בעלה בלא בנים וממתינה ליבום על ידי היבם, אחי בעלה המת, שקינא לה יבמה שלא תיסתר עם אדם מסויים, ונסתרו לאחר הקינוי, לא שותות כמו שמפרש בהמשך, אך הן נאסרות על בעליהן, ולכן הן לא נוטלות כתובה בצאתן מבעליהן, כי הן גרמו לעצמן להיאסר על בעליהן ע"י הסתירה שלהן.  1 

 1.  ואפילו לשיטת הסוברים (לעיל יח. ב) ששומרת יבם שזינתה אינה נאסרת על יבמה מכל מקום יכול לטעון היבם שאינו רוצה באשה זונה. רש"י. ולפי המסקנא דגמרא לקמן כד ב, דמיירי שבא עליה יבם בבית חמיה, בלאו הכי לא קשה, שהרי קנאה להיות אשתו ונאסרת עליו לכןלי עלמא. תוד"ה אלמנה.
והטעם שאינן שותות, לפי שנאמר "זאת תורת הקנאות, אשר תשטה אשה תחת אישה", משמע שמדובר באשה שיושבת בתורת נשואה תחת בעלה, ובא הכתוב למעט ולומר שאין שותה את המים אלא "אשה שהיא תחת אישה", פרט לארוסה ושומרת יבם, שעדיין לא נישאו לבעליהן.
ב. נשים שאסורות על בעליהן בנישואין:

דרשני המקוצר[עריכה]