פרשני:בבלי:סוטה כז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה כז א

חברותא[עריכה]

אמר שמואל: ישא אדם  דומה, אשה שהכל מדברים על ניאופיה, ואל ישא בת דומה.
לפי שזו, הדומה, באה מטיפה כשרה. ואילו זו, בתה, באה מטפה פסולה שמא נולדה מגוי או מממזר.  53 

 53.  כך כתב רש"י, וקשה דהא מיירי שאמה נשואה דלקמן אמר שרוב בעילות אחר הבעל וא"כ גם מביאת כשר היא ממזרת. קרן אורה.
ורבי יוחנן אמר: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.
לפי שזו, הבת, עומדת בחזקת כשרות, שאין עליה כל חשש שמא תזנה תחת בעלה ותיאסר עליו, וגם אין לחשוש שמא נולדה מביאת פסול, כדמפרש לקמן שרוב בעילות של אשה הם מהבעל, ומן הסתם נולדה מביאת אמה לאביה.
ואילו זו, הדומה, אינה עומדת בחזקת כשרות, אלא היא עלולה לזנות תחתיו מבלי ידיעתו, והוא יבוא עליה אח"כ באיסור.  54 

 54.  וטעמיה דשמואל, דהדומה יש לה חזקת כשרות ואלו בתה אין לה חזקת כשרות דשמא נולדה בפסול. קרן אורה.
מיתיבי מהא דתניא: נושא אדם דומה! וקשיא לרבי יוחנן?
ומתרצינן: אמר רבא: ותסברא, וכי סבור אתה כי נושא הוא לכתחלה אשה דומה? והלא ודאי שלכתחלה אין ראוי לעשות כן, שמא תקלקל אותו.
אלא על כרחך, אתה צריך להגיה את הברייתא הזאת ולגרוס "אם נשא דומה", שמותר בדיעבד לקיימה, ואם כן יש לומר שיש עוד טעות בדברי התנא, ותני נמי "בת דומה".  55 

 55.  קשה דאם מיירי בדיעבד אין צריך עוד להגיה, דאפילו דומה מותרת בדיעבד אפילו לרבי יוחנן כמבואר בתוספות. רש"ש. ובחזו"א כתב דהתוספות מודו דצריך להוציאה, אך אין זה מדינא אלא מחמת ריחוק. חזו"א אהע"ז סי' ז' סק"ח.
וגם המחלוקת של שמואל ורבי יוחנן אינה לענין לכתחילה, אלא כאשר אדם אינו מוצא אשה אחרת לישא מלבד שתי אלו, איזו מהן עדיפה.
והלכתא: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.
דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרב אבהו: אשה מזנה, בניה כשרין, משום שרוב בעילות של אשה אחר הבעל, והרי הבת היא "דומה" כשרה מצד יחוסה, ואם כן היא עדיפה, שלעולם היא בחזקת מותרת לבעלה, מאשר דומה עצמה, שעלולה לזנות תחתיו ולהיאסר עליו.
בעי רב עמרם: היתה פרוצה ביותר באופן שיש לחשוש על רוב בעילותיה שהם מאנשים אחרים, מהו? האם גם אז בניה כשרים?
ומפרשינן האיבעיא: אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, יום לפני הופעת המחזור, לא תיבעי לך שבניה אינם כשרים, דלא ידע בה, שהרי בעלה אינו יודע אימתי הוא, ולא מנטר לה, אינו יכול לשמור עליה שלא תזנה באותו יום ותתעבר בזנות.  56 

 56.  וכגון שאין לה וסת קבוע. והגמרא היתה יכולה לומר שהאיבעיא בכגון שיש לה וסת קבוע, שיודע הבעל אימתי הוא, אלא מילתא דפסיקא נקט למאן דאמר מתעברת סמוך לטבילתה, שאז בכל אופן יודע. תוד"ה אליבא.
כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, באותו יום או למחר, מאי?
האם אמרינן כיון דידע בה בעלה את יום טבילתה, נטורי מנטר לה שלא תזנה אז, או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר, לא. שהיא נעלמת ממנו פתאום, ואינו יכול לשמור עליה אפילו באותו זמן?
ומסקינן: תיקו!
שנינו במשנה: ואלו שבית דין מקנין להן.
תנו רבנן: נאמר בפרשת סוטה "איש איש כי תשטה אשתו". ודי היה שיכתוב "איש" פעם אחת.
מה תלמוד לומר "איש איש"? -
לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת שעמום שלקה בתמהון לב, ושהלך בעלה למדינת הים, ושהיה חבוש בבית האסורין, שבית דין מקנין להן, מזהירין את האשה אם רואים שנוהגת בפריצות שלא תסתתר עם אנשים אחרים, כדי לפוסלן מכתובתן אם יסתרו.  57  יכול שהקינוי הזה יועיל אף להשקותן?

 57.  עיקר קרא לא אתא אלא לאוסרה על הבעל והבועל בקינוי זה אבל לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דכתובה אינה דאורייתא, ואפילו למאן דאמר כתובת אשה דאורייתא אינו ממש דאורייתא אלא יש לה סמך מן התורה, והתנא נקט לשון זה להשמיענו אגב אורחא דעוברת על דת צריכה התראה כדלעיל כו א. תוד"ה איש.
תלמוד לומר לגבי השקאה "והביא האיש את אשתו". ומשמע שדוקא בעלה יכול להשקותה.  58 

 58.  ואף דגם לגבי קינוי נאמר וקינא את אשתו מכל מקום הא איתרבי מאיש איש. רש"י.
רבי יוסי אומר: הקינוי של הבית דין מועיל אף להשקותה.
ולא שהם עצמם משקין אותה, אלא, ולכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה.
ומבארינן: במאי קמיפלגי רבנן ורבי יוסי?
רבנן סברי: בעינן "וקנא" - "והביא". שרק כאשר קינא לה הוא, יכול להשקותה.
רבי יוסי סבר: לא בעינן "וקינא והביא", אלא בעלה יכול להשקותה אף על סמך הקינוי של בית הדין.
תנו רבנן: נאמר בסוף פרשת סוטה "זאת תורת הקנאות, אשר תשטה אשה תחת אישה". והמקרא הזה מיותר, והוא בא להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.
והוינן בה: למאי הלכתא? לאיזה דינים הוקשו זה לזה?
ומתרצינן: אמר רב ששת: כשם שאם הוא סומא, לא היה משקה אותה, דכתיב "ונעלם מעיני אישה", ומשמע שהוא רואה בעיניו, כך היא, אם היתה סומא, לא היתה שותה.
רב אשי אמר: לכך בא ההיקש, כשם שחיגרת צולעת, וגידמת שאין לה ידים, לא היתה שותה, משום דכתיב

דרשני המקוצר[עריכה]