פרשני:בבלי:סוטה לט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה לט א

חברותא[עריכה]

והזה לאחריו, ואף שם היו כלים הטעונים הזאה -  1 

 1.  נתבאר על פי לשון רש"י; ומשמע, שהיו לפניו כלים אחרים שעליהם נתכוין, אלא שהיו גם כלים אחרים שלא נתכוין להם, והזה עליהם ולא על הכלים שנתכוין להם. ובהמשך המשנה מבואר שאם היו הכלים שהוזה עליהם באותו מקום שהיו הכלים שנתכוין להם לפניו או לאחריו, הרי הזאתו על הכלים האחרים כשירה, היות ונתכוין לאותו צד שהיו כלים אלו. והסברא צריכה ביאור: שהרי לא היתה זו כוונה סתמית להזות לפניו או לאחריו, אלא כוונה להזות על כלים מסוימים שהיו לפניו או לאחריו, והיות ולא נתכוין להזות על הכלים שהוזה עליהם, הרי אין כאן כוונה! ? וכל שכן שצריך ביאור הדמיון לברכת כהנים. וראה היטב מה שכתב ה"חזון איש" במסכת פרה טו ז.
ואם נתכוין להזות לאחריו, והזה לפניו על כלים טמאים שהיו שם.
הרי הזאתו על אותם כלים פסולה, ומשום שצריך כוונה לטהרה, וכדכתיב: "והזה הטהור על הטמא", שיהא מתכוין לו.
ואם נתכוין להזות לפניו ממש, והזה על צדדין שבפניו, כלומר: על כלים הנמצאים בצדדים שמן המזה והלאה - ולפניו.
הרי הזאתו כשירה, שאף כלים אלו בכלל שלפניו, והרי הוא נתכוין להזות לפניו.
והוא הדין לענין ברכת כהנים, שכל ממקום הכהן ולפניו הרי הוא בכלל מלפניו, והרי הם בכלל ההברכה.
אבל אם כשנתכוין להזות על כלים שלפניו, היזה על הצדדין שממנו ולאחוריו, אף שאין הכלים שהוזה עליהם נמצאים אחריו ממש, אין הזאתו כשירה; והוא הדין שלענין ברכת כהנים, אינם בכלל הברכה כי אלו כלאחרי הכהן דמי.  2 

 2.  ובדין ישראל העומדים בקו ישר עם הכהנים אם הם בכלל ברכה, סתם רש"י ולא פירש מה דינו; וה"בית יוסף" בסימן קכח הבין בדעת הרמב"ם, שצדדין שלפניו שהם כלפניו, וצדדין שלאחריו שהם כלאחריו, כל זה היה פשוט לגמרא, ונידון הגמרא הוא על הצדדין ממש, וראה שם ביאור הוכחת הגמרא מן המשנה בפרה לספק זה; וראה מה שהביא בזה ב"יוסף דעת".
אמר רבא בר רב הונא:  3 

 3.  ראה ב"קרן אורה" וב"מנחה חריבה", בביאור הטעם שהביאה הגמרא כאן את מימרתו של רבא בר רב הונא, אף שאינו מענין ברכת כהנים.
כיון שנפתח ספר תורה לקרות בו בבית הכנסת,  4  אסור לספר אפילו בדבר הלכה, אלא הכל שומעין ושותקין ומשימים לבם למה שהוא קורא שם.  5 

 4.  ראה ב"יוסף דעת", שהביא שיטות פוסקים בדין זה, אם הכוונה היא מתחילת הקריאה או כפשוטו משנפתח ספר התורה.   5.  לשון הרמב"ם הלכות תפלה יב ט, ודעת הרמב"ם שם היא, שהאיסור הוא מתחילת הקריאה בלבד.
שנאמר (נחמיה ח א): "ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים, ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים, מן האור עד מחצית היום, נגד האנשים והנשים והמבינים, ואזני כל העם אל ספר התורה. ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם, כי מעל לכל העם היה, וכפתחו  6  עמדו כל העם".

 6.  א. כן הגיה הרש"ש על פי הכתוב. ב. ב"יוסף דעת" העיר הרב המחבר, שיש לומר, כי מיתור לשון הכתוב שכבר אמר מתחילה "ויפתח הספר לעיני העם", וחזר ואמר "וכפתחו", למדו הפוסקים שאין האיסור אלא משעת קריאה, ולא פתיחה כפשוטה, אך ראה מה שכתב בהגהות הגאון רבי אלעזר משה הורוויץ זצ"ל.
ואין "עמידה" אלא שתיקה, שנאמר: "והוחלתי כי לא ידברו, כי עמדו לא ענו עוד".
רבי זירא אמר רב חסדא, מהכא נלמד שאסור לספר משנפתח ספר תורה: "ואזני כל העם אל ספר התורה".
ואמר רבי יהושע בן לוי:
כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו.
שנאמר: "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'", כלומר: קדשו את ידיכם בנטילה,  7  ואז ברכו את ה' בברכת כהנים.  8 

 7.  והוא מלשון קידוש ידים ורגלים, רש"ש.   8.  ביארו התוספות, כי מאחר שאמר לשון "שאו ידיכם", יש ללמוד על ברכת כהנים הנאמרת בנשיאת כפים; וראה ב"תורת הקנאות" בביאור לשון "וברכו את ה"', שהרי לכאורה לא משמע שהכוונה היא לברכת כהנים, היות והכהן מברך את ישראל, ולא את ה'. ויש מי שאומר, דדרשינן "וברכו את ה"' כמו: "וברכו (הכהנים) עם ה"', ועל שם הכתוב: "ואני אברכם", שהכוונה לברכת ה' לבני ישראל, (לדעת רבי יהושע בן לוי עצמו, לעיל לח ב, וכמו שכתב שם רש"י בד"ה ואברכה).
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה באיזה זכות שיש בידך הארכת ימים?
אמר להן:
א. מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, לקצר את הדרך על ידי מעבר דרך בית הכנסת.  9 

 9.  א. ראה ברש"י ביאור לשון "קפנדריא". ב. כתב המהרש"א, שמן הדין אין אסור לעשות קפנדריא אלא בבית המקדש, והוא החמיר על עצמו אף בבית הכנסת. אבל ב"טורי אבן" מגילה כז א ד"ה מימי, הקשה: מה חידוש יש בזה, שהרי מן הדין אסור לעשות קפנדריא! ? ותירץ, שהחידוש הוא שלא עשה קפנדריא אפילו במקום שיש היתר לעשות כן, וכגון, שמתחילה היה שם שביל, או שנכנס מתחילה שלא על מנת לעשות קפנדריא, וראה עוד שם, וכדבריו כתב הריטב"א שם.
ב. ומימי לא פסעתי על ראשי עם קודש, כשהיו התלמידים יושבים בבית המדרש על גבי קרקע, ההולך על גבי המקום שהם מסובים שם כדי להגיע למקומו, נראה כפוסע על ראשי העם, ולכן צריך להקדים לבוא לפניהם, או ישב לו מבחוץ.  10 

 10.  א. נתבאר על פי רש"י במגילה כז ב, עם דברי רש"י כאן. ב. כתב בטורי אבן (מגילה כז ב ד"ה מימי), שאיסור יש בדבר, וכמבואר בסנהדרין ז ב: "מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש וכו"', אלא שביבמות קה ב איתא: "מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, לא יפסע על ראשי עם קדוש", וכעין זה מבואר בסוף פרק שלישי בהוריות;, ורבי אלעזר רבים צריכים לו היה, ומדינא היה מותר לפסוע, ומכל מקום החמיר על עצמו; (ומיהו מלשון רש"י שכתב: "ולפיכך צריך להקדים, או ישב לו מבחוץ", משמע קצת, שאכן מדינא היה אסור לעשות כן).
ג. ומימי לא נשאתי כפי בלא ברכה שתתבאר בהמשך הענין  11 .

 11.  א. רבי אלעזר בן שמוע כהן היה. ב. כתב ב"טורי אבן" (מגילה כז ב ד"ה מימי): אף על גב שכהן צריך לברך קודם נשיאת כפים, ואם כן מה גדולה יש בדבר! ? שמא מתחילה לא תיקנו ברכה קודם נשיאת כפים, ורבי אלעזר בן שמוע הוא זה שתיקן ברכה זו, כי הרבה מצוות מצינו שלא תיקנו עליה ברכה; וכתב שם שכן משמע קצת מלשון הגמרא ששאלה מיד: "מאי מברך"; והרד"ל נתן טעם שלא תיקנו מלכתחילה ברכה, שהוא משום שאין מברכין ברכה על ברכה, וכעין שכתבו הקדמונים על ברכת המזון, קידוש ועוד. והריטב"א במגילה שם כתב: דדילמא הא גופא קא משמע לן שכהן המברך את הברכה, הרי זה מתברך ומאריך ימים; וראה עוד פירוש מחודש במאירי שם. ובביאור הגר"א (קכח יג), למד מכאן שאין הברכה מעיקר הדין, שאם לא כן מה השמיענו רבי אלעזר.
ומבארת הגמרא: מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: "אשר קדשנו  12  בקדושתו של אהרן, וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".  13 

 12.  ברש"י מגילה כז ב ד"ה ולא נשאתי, כתוב: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו בקדושתו של אהרן"; ושם מי ששם את התיבות: "במצוותיו וצונו" בשני חצאי ירח; ומכל מקום, הנוסח שלפנינו היא נוסחת השולחן ערוך בסימן קכח.   13.  כתב ב"משנה ברורה" (קכח לז): כהן שהציבור שונאים אותו או שהוא שונא את הציבור, סכנה היא לכהן שישא את כפיו, ועל זה תיקנו בברכה: "לברך את עמו ישראל באהבה".
כי עקר כרעיה, כאשר עוקר הוא את רגליו בעבודה לילך לדוכן, ומגיע אליו ועומד כשפניו כלפי ארון הקודש שלפני הדוכן, מאי אמר הכהן?  14  "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתהא ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל,  15  לא יהא בה מכשול ועוון".  16 

 14.  כתב רש"י: "וכי עקר כרעיה: בעבודה למיסק, והוא מחזיר פניו כלפי תיבה", ביאור דבריו: "תיבה" היא "ארון הקודש" שלפני הדוכן, וכשהוא עדיין מחזיר פניו כלפי תיבה, אז הוא אומר.   15.  נוסח הרמב"ם הטור והשולחן ערוך: "לברך את עמך ישראל ברכה שלימה, ולא יהא בה מכשול ועוון מעתה ועד עולם".   16.  פירש ב"תורת הקנאות", ש"מכשול" הוא כמו שאומרים בתפילת ימים הנוראים "שלא יכשלו בלשונם", ו"עוון" הוא משום שהכהן מברך: "יברכך", והיינו ברכה בעושר כמו שהביא שם ממדרש רבה פרשת נשא, והיות ועושר הוא נסיון, על דרך: "וישמן ישורון ויבעט", לכן מתפלל הכהן שלא יצא מברכתו שום עוון.
וכי מהדר הכהן אפיה מציבורא (כאשר מסיים הוא את ברכתו, ומחזיר פניו מכנגד הציבור לצד ארון הקודש), מאי אמר הכהן?
אדבריה (הנהיג) רב חסדא לרב עוקבא,  17  ודרש רב עוקבא:

 17.  פירש מהר"ץ חיות: שרוב ראשי גלויות היו להם חכמים הממונים אצלם, וכל עניני הדינים וההוראות היו נחתכים רק על פיהם, כי לפעמים לא היו ראשי גליות גדולים בתורה כל כך כמו החכמים, אלא שלראשי גליות היה יתרון בכך, שהיה העוז והמשרה על פי חכמי פרס; ואף כאן הניע רב חסדא את לבבו של רב עוקבא שהיה ריש גלותא לדרוש כפי שדרש.

דרשני המקוצר[עריכה]