פרשני:בבלי:סוטה כב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה כב א

חברותא[עריכה]

ז. עולא אמר: זה אדם  שקרא, שלמד את המקרא, ושנה את המשניות, ואולם הוא לא שימש תלמידי חכמים, שלא למד את דברי הגמרא, ולכן הוא אינו יודע את חילוקי הדינים היוצאים מלימוד דבריהם של התנאים בגמרא.
וכיון שאינו בקי בטעמי המשניות, הרי הוא נקרא "רשע", כי אין תורתו מבוררת, והרי הוא מכשיל את התלמידים הלומדים ממנו תורה.
והוא נקרא גם "ערום", היות והוא מערים על הבריות, שיכבדוהו כמו שמכבדים תלמיד חכם. כי בראותם אותו שונה משניות, הם בטוחים שהוא לומד גם את דברי הגמרא, ומחשיבים אותו כתלמיד חכם היודע את טעמי המשניות המבוארים בגמרא.
אתמר: אדם אשר קרא, למד את המקרא, ושנה את המשנה, ולא שימש תלמידי חכמים בלימוד דברי הגמרא -
רבי אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ!
שחשוד על המעשרות ועל הטהרות.
רבי שמואל בר נחמני אמר: הרי זה נחשב "בור", שהוא גרוע מעם הארץ, לפי שאין בו כלום כמו בור ריק, ואילו בעם הארץ יש משהו.
רבי ינאי אומר: הרי זה נחשב כמו כותי!
והיינו, שאסור לאכול מפתו ויינו, כמו שגזרו חכמים על פתם ויינם של הכותים!
כי היות ואין הוא מקפיד על דברי חכמים לדעת אותם לאשורם, ולכן הוא נמנע מללמוד את דברי הגמרא, נמצא שכל לימודו אינו כדי לדעת את התורה לאמיתה, אלא רק כדי להטעות את האנשים שיכבדוהו כתלמיד חכם, ולכן גזרו עליו שיחשב כדין כותי.
רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה "מגוש" (כמכשף, המאחז את עיני הבריות וגונב את לבם)!
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא שהוא נחשב כמו שאמר רב אחא בר יעקב, שהוא כמכשף.
משום דאמרי אינשי: רטין מגושא, לוחש המכשף את לחשיו, ולא ידע מאי אמר, שהמכשף אינו יודע את משמעותם של לחשיו!
וכמוהו אדם זה, תני תנא, שונה הוא את המשניות, ולא ידע מאי אמר, מבלי שהוא מבין את משמעותן.
תנו רבנן: איזהו עם הארץ?  1  -

 1.  רש"י מבאר שיש נפקא מינה לקרותו עם הארץ לענין שלשה דברים: שנחשד על הטהרות, ועל המעשרות, ומוחזק מגעו טמא. והר"ח והתוספות כתבו שיש עוד הלכות הנוגעות לעם הארץ, כמו ההלכה שאין מזמנים עליו, ושהוא פסול לעדות, ושאין מכריזים על אבידתו. והחזון איש על מסכת דמאי כתב, שאפשר, שבזמנינו נחשבים כ"עמי הארצות", אלו הלומדים את התורה בצורה שטחית, ומתגאים נגד רבותינו, היודעים את התורה באמת.
כל שאינו קורא (שאינו יודע לקרות אפילו) קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, דברי רבי מאיר.
אבל היודע לקרות את שמע, וקורא אותה בברכותיה, אינו נחשב לעם הארץ.
וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין.
בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו.
רבי יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים, ואינו מגדלן ללמוד תורה.
אחרים  2  אומרים: אפילו קורא ושונה, ולא שימש תלמידי חכמים - זהו עם הארץ!

 2.  לרוב, "אחרים", הכונה היא לרבי מאיר. ואילו כאן משמע שאחרים אינם רבי מאיר, שהרי רבי מאיר חולק עליהם. עיין התוספות לעיל יב א, ובביאור הר"ח כאן.
קרא ולא שנה - הרי זה בור!
לא קרא ולא שנה - עליו הכתוב (ירמיהו לא) אומר "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה, זרע אדם, וזרע בהמה". שהרי הוא כזרע בהמה שאינו יודע דבר.
ומביאה הגמרא את דברי רבי יצחק בדרש הפסוק במשלי כד, לענין אלו שאינם לומדים תלמוד אלא רק משניות -
"ירא את ה' בני, ומלך. ועם שונים - אל תתערב".
אמר רבי יצחק: כונת הכתוב לומר: אל תתחבר לאלו שלא שימשו תלמידי חכמים, ששונים הלכות של המשניות בלבד, ולא הקפידו לעמוד על טעמי המשניות!
ותמהה הגמרא: פשיטא שלכך התכוון הכתוב, כי מהו הביאור האחר של "עם שונים אל תתערב"!
ומשנינן: רבי יצחק בא ללמדנו: מהו דתימא, שמא תאמר, שכונת המקרא היא לאותם שהם "שונין בחטא", וכדרב הונא -
דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה, ושנה בה - הותרה לו, היא נחשבת לו כהיתר! קא משמע לן רבי יצחק, שהכוונה היא לאותם ששונים הלכות, ולא לשונים בחטא.
תנא: התנאים, אנשים השונים משניות בלבד - מבלי עולם הם! שהם גורמים חורבן לעולם.
ותמהה הגמרא: וכי "מבלי עולם" סלקא דעתך, עלה על דעתך, לכנות כך את שוני המשניות!? וכי איזה נזק מביאים הם לאנשים אחרים?
אמר תירץ רבינא: הנזק הוא בכך שהם מורין לעם הלכה למעשה מתוך משנתן, וכיון שאין הם בקיאים בטעמיה, הם מורים הוראות בטעות.
תניא נמי הכי: אמר רבי יהושע, וכי אנשים השונים משניות בלבד "מבלי עולם" הן? והלא מיישבי עולם הן, וכמו שנאמר "הליכות עולם לו"!? שהשונה הלכות, העולם הוא שלו, שהוא מתקיים בזכותו!
אלא, הם נחשבים למבלי עולם משום שאינם עוסקים בלימוד המשניות גרידא, אלא שהם מורין הלכה מתוך משנתן, והוראת ההלכה שלהם היא בטעות.  3 

 3.  וכתב המהרש"א, שבדורות שלנו, אותם המורים הלכה מתוך השולחן ערוך, והרי הם אינם יודעים את טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחילה בדבר מתוך התלמוד, שהוא שימוש תלמידי חכמים, וטעות נפל בהוראתם, הרי הם בכלל מבלי עולם, ויש לגעור בהם!
שנינו במשנה: אשה פרושה האי היא בכלל מבלי עולם.
תנו רבנן: בתולה צליינית, המתפללת תמיד, ואלמנה שובבית, הנוהגת לבקר תדיר את שכנותיה, וקטן שלא כלו לו חדשיו (יתבאר לקמן) - הרי אלו מבלי עולם.
שאין כוונתן לשם שמים, אלא הן נואפות ומכשפות, ומתחזות לצדקניות כדי שלא יבדקו אחרי מעשיהן.
ותמהינן: איני! וכי אפשר לומר כך?
והאמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא - מבתולה, וכפי שיבואר.
וכמו כן למדנו שיש לו לאדם לטרוח ביותר עבור קיבול שכר יותר - מאלמנה, וכפי שיתבאר.
ומבארת הגמרא את דבריו:
למדנו יראת חטא מבתולה -
דרבי יוחנן שמעה לההיא בתולה, דנפלה אאפה, וקאמרה: רבונו של עולם! בראת גן עדן, ליתן בו שכר צדיקים, ובראת גיהנם להעניש את הרשעים.
בראת צדיקים, ובראת רשעים.
יהי רצון מלפניך, שלא יכשלו בי בני אדם! שלא יפסידו את חלקם בגן עדן, ולא ייענשו בגיהנם.
למדנו התאמצות עבור קיבול שכר יותר גדול מאלמנה - דההיא אלמנה, דהואי בי כנישתא בשיבבותה, שהיה בית הכנסת בשכנות לה.
אבל היא לא התפללה בבית הכנסת שהיה בשכנות לה, אלא כל יומא, הות אתיא, היא היתה באה בכל יום, ומצלה ומתפללת, בבי מדרשיה דרבי יוחנן.
אמר לה רבי יוחנן: בתי, וכי לא בית הכנסת בשיבבותך!? הרי יש בית הכנסת בסמוך לביתך, ומדוע את באה להתפלל בבית מדרשי, המרוחק ממקומך?
אמרה ליה: רבי! וכי לא שכר פסיעות יש לי, על הליכתי מרחוק כדי להתפלל!?
ואם כן, תיקשי, מדוע אמרה הברייתא שיש לחוש שכל הנהגת צדקות מיוחדת שנוהגת בה אשה, היא התחזות בלבד, והיא בכלל מבלי עולם!?
ומשנינן: כי קאמר התנא שהיא בכלל מבלי עולם, כגון האלמנה המכשפה הקרויה יוחני בת רטיבי, שהיתה נוהגת לעצור בכשפיה את רחמה של אשה יולדת, ורק לאחר שהיולדת היתה מתייסרת, היא היתה אומרת לנוכחים שם שהיא הולכת להתפלל עליה, ובזמן הזה היא היתה הולכת לביתה וסותרת את השפעת כשפיה על היולדת, והולד היה יוצא, והכל חשבו שהוא נולד בזכות תפילותיה, עד שהתגלה הדבר שהיא מכשפה.
ועתה דנה הגמרא מאי "קטן שלא כלו לו חדשיו" שאמר התנא שהוא ממבלי עולם?
הכא תרגימו, כאן, בבבל, ביארו: זה תלמיד חכם המבעט ברבותיו, ולכן הוא נקרא "קטן שלא כלו לו חדשיו", כמשל לכך שימיו מתקצרים.
רבי אבא, בארץ ישראל, אמר: זה תלמיד שלא הגיע להוראה, ובכל זאת מורה.
דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב:
מאי דכתיב (משלי ז) לגבי אשה זרה המכשילה אנשים בעבירה, והרי זה כמשל לתלמיד שאינו נוהג כשורה -
"כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה".
"כי רבים חללים הפילה", מלשון נפל, שנולד לפני זמנו - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה, וכבר מורה.
"ועצומים כל הרוגיה" - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה, ואינו מורה!

דרשני המקוצר[עריכה]